ביאור:רות א יח
רות א יח: "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ, וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א יח.
וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ[עריכה]
וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ[עריכה]
נעמי שמעה את דברי רות. היא הבינה שרות נשבעה ולא תעזוב אותה.
נעמי לא היתה יכולה להמשיך לנסות לשכנע את רות, כי רות לא רשאית לשאת את שם אלוהים לשווא ולשבור את שבועתה.
נעמי גם ראתה שרות מאוד מתאמצת לבוא איתה, לשמור עליה, להשתתף בחייה, לשמוח ולשמח את חמותה.
עריכת הסיפור[עריכה]
העורך מגביל בערכה של רות לנעמי. העורך כותב שהיא רק 'מתאמצת ללכת איתה', כאילו שלאחר שהם יגיעו ליהודה, רות היפה תלך לדרכה, תמצא בעל, ותשכח מנעמי. ייתכן שזאת צורה ספרותית ליצור מתח בעלילה. העורך משאיר את האפשרות שרות רק מנצלת את נעמי לעזור לה להגיע ליהודה, לפגוש אנשים מכובדים ממשפחת אלימלך ובזה יגמר הקשר ביניהן.
וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ[עריכה]
נעמי מגיבה בצורה משונה מאוד.
- היה צפוי שהן תתחבקנה בבכי.
- היה צפוי שנעמי תגיד לה תודה.
- היה צפוי שנעמי תנוד לה בראשה ותאשר שהיא שמעה.
- היתה אפשרות שנעמי תנסה לברר למה רות כל כך תקיפה.
- היא חשבה שלפחות רות תלך איתה בשלב הראשון. גם זה יהיה לטובה בדרך הקשה במדבר יהודה במעלה ההר.
אנו נשארים בדממה. נעמי מקרינה מעט קרירות כלפי רות. ייתכן שנעמי אומרת בליבה: 'קל להגיד מילים, נראה מה תעשי!'
- ייתכן שהיא חוששת שגורלה המר, כדבריה: "כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהוָה" (ביאור:רות א יג) ידבק עכשו גם ברות.
- ייתכן שהיא לא מאמינה שרות עושה צעד נכון, ומר לה על רות שזורקת את חייה.
- או שכל תוספת מילים תפגע בעוצמת דברי רות - ככתוב: 'כל המוסיף גורע' (ר' חזקיה, בבלי מסכת סנהדרין)
- שהיא ראתה שרות עקשנית, ולא תקשיב. שרות לא מודעת לסבל המצפה להן ביהודה, ולעבודת הפרך המחכה לה.
אנו לומדים ששתיקה שווה זהב, ולפעמים עדיף לשתוק ולקבל בלי לענות
וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ - מבט שני[עריכה]
נראה שרות היתה חכמה מאוד וידעה לדבר בצורה שתשאר לדורי דורות הצהרת-הגרים כאשר הם והן מצטרפים לבני ישראל.
אולם נעמי לא ענתה לה. ניתן להבין שרות היא עקשנית, קשת עורף, היא בטוחה בדבריה, ולא מוכנה להתפשר או להסביר. אי אפשר לשוחח איתה. היא קובעת עובדות וזהו זה. במידה מסוימת היא תקיפה כמו בועז "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:רות ב א) שמחלק פקודות ודורש ציוות. לכן כאשר היא אומרת בכעס לבועז: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג) גם הגיבור הזה שותק. בסוף, אחרי שבועז חשב שאפילו רות דחתה אותו מלגאול אותה, ורות עבדה עבודת פרך במשך כל הקציר, רות מתבגרת ועונה בכניעה לנעמי: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי (אֵלַי), אֶעֱשֶׂה" (ביאור:רות ג ה), ובועז מקבל את אהבתה של רות בשמחה, ואומר: "הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן" (ביאור:רות ג י).