ביאור:רות א ט
רות א ט: "יִתֵּן יְהוָה לָכֶם, וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ; וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות א ט.
וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ
[עריכה]יִתֵּן יְהוָה לָכֶם
[עריכה]נעמי ממשיכה לברך בשם אלוהים "יִתֵּן יְהוָה לָכֶם". זה היה סגנון הבטחה וברכה, כאשר הצדדים יודעים שהדבר לא מחייב את אלוהים.
וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ
[עריכה]נעמי יודעת שהכלות רוצות בעל חדש. היא מברכת אותן שהן לא רק ישובו לבית אימן אלא גם ימצאו בעל חדש, ושם הן תמצאנה מנוחה.
נעמי לא מבטיחה דברים שהיא לא יכולה להתחייב כגון: בנים, בעל אוהב, בריאות, עושר.
נעמי יודעת שהן חרוצות, נאמנות, טובות לב, ולנשים כאלה לרוב נוצר בית טוב וחיים טובים - מנוחה.
נעמי יודעת שהיא מצאה בעל אבל לא מצאה מנוחה.
היא סבלה רעב, בניה קיבלו שמות כואבים, גלתה מארצה לארץ נכר, בעלה מת, בניה מתו, והיא נוטשת אותם בארץ נכר לשוב אלמנה ריקה.
נעמי מציינת "הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד" (ביאור:רות א כ) אולם למרות סיבלה, היא בכל זאת לא כועסת על אלוהי ישראל, ומאמינה שהוא יביא לה ולכלותיה חסד ומנוחה.
וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה
[עריכה]נעמי מתרגשת מאוד, מנשקת ומחבקת את כלותיה. היא חושבת שבזה יגמר הסיפור והן תעזובנה אותה.
גם הכלות בוכות יחד איתה.
צער שלם לכל הצדדים: הבלתי נודע, פרוד, פחד, מצוקה, מבוכה, התרגשות.