ביאור:רות ב יא
רות ב יא: "וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ: הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ, אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ; וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב יא.
הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ[עריכה]
וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ[עריכה]
בועז העניק לרות זכויות מועדפות. רות שאלה: "מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (ביאור:רות ב י). לא היתה לבועז אפשרות להמנע מלענות את האמת. בועז ידע שרות תשוב לנעמי ותספר לה מה שהוא אמר, והוא ידע שנעמי יודעת מה היא אמרה לו.
הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ, אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ[עריכה]
בועז לא ראה את רות כאשר היא ונעמי באו לעיר, לכן הוא לא הכיר את הנערה המלקטת בשדה ושאל: "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" (ביאור:רות ב ה).
רק הנשים באו לראות אותה, ונעמי לא סיפרה להן על מות בעלה ובניה.
הֻגֵּד הֻגַּד לִי[עריכה]
זה מסר לרות שהוא קיבל מידע סודי, שלא היה ידוע בעיר, כאילו 'ציפור קטנה לחשה לי', 'שמעתי באיבי הנחל', 'יש לי מקורות מהימנים'. זה היה מסר לרות, שנעמי אמרה לו, אחרת לא היה איש בעיר שידע שהיא כלתה של נעמי, ושבעלה מת. רואים שהאלמוני פלוני לא ידע על קיומה של רות המואביה, וכאשר הוא שמע שיש כלה, הוא שינה את דעתו ולא רצה לשאת את המואביה הזאת (ביאור:רות ד ו).
כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ[עריכה]
בועז מודיע שהוא קיבל מידע שלם ומושלם על הכל, מההתחלה עד עכשו. הוא מראה לרות שהוא יודע שנעמי היא חמתה, ולא שרות היא המשרתת שלה. הוא יודע שרות היתה נשואה לבנו של אלימלך והבן מת. הוא יודע שרות טיפלה במסירות בבעלה ואחר כך בנעמי. רות מבינה, שהוא מודע, שהיא מחפשת יבום לשמו של אלימלך.
וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם[עריכה]
בועז מראה שהוא מודע למה שרות עשתה: וויתרה על בית אביה וארץ מולדתה - הוא רומז לדברי אלוהים לאברם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (ביאור:בראשית יב א). בועז רואה בזה סימן גדול, שאלוהים הוא בעזרה של רות, כשם שאלוהים עזר לאברם להצליח בדרכו. אברם לא הלך להצטרף לעם זר, הוא נשאר עם משפחתו ורק גר בסביבת עם זר. כאן רות מחליטה שבני ישראל יהיו עמה, והיא החליטה לדבוק בהם.