ביאור:מלכים א ט
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
א
וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה, וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל חֵשֶׁק הדברים שרצה שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת.
{פ}
ב
וַיֵּרָא יְהוָה אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית, כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן.
ג
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו: "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי, הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם, וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים.
ד
וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ, בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר, לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר.
ה
וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר: 'לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל'.
ו
אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֺתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.
ז
וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה שמם של ישראל ישמש בלעג כמשל שנון (כדוגמה למי שאירע לו דבר נורא) בְּכָל הָעַמִּים.
ח
וְהַבַּיִת הַזֶּה, יִהְיֶה עֶלְיוֹן שהלוואי ויהיה עליון, נשגב (בדברי הימים ב ז כא: "וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֶלְיוֹן"), כָּל עֹבֵר עָלָיו על ידו יִשֹּׁם וְשָׁרָק יתמה על חורבנו ויבטא זאת בשריקת בוז, וְאָמְרוּ: 'עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה'?
ט
וְאָמְרוּ: 'עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים, (וישתחו) וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדֻם - עַל כֵּן הֵבִיא יְהוָה עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת' ".
{פ}
י
וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר לאחר שעברו 20 שנה (13 - ו, לח ועוד 7 - ז, א) שבהם בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים, אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ.
יא
חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא כיבד אֶת שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ. אָז יִתֵּן הציע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל.
יב
וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה, וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו.
יג
וַיֹּאמֶר: "מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי"?! וַיִּקְרָא לָהֶם 'אֶרֶץ כָּבוּל אי רצון, ארץ שאינה עושה פירות' עַד הַיּוֹם הַזֶּה וכך נשאר שמם עד זמן כתיבת הספר.
{פ}
יד
וַיִּשְׁלַח חירם כנראה לא היה מרוצה מהערים שקיבל, שהרי הוא שלח לשלמה כמות גדולה מאוד של זהב (שהוזכרה בפסוק יא) חִירָם לַמֶּלֶךְ, מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר כל כיכר הוא בערך 30 קילו זָהָב.
| הבמה בתל גזר |
טו
וְזֶה דְבַר הַמַּס גיוס אנשים לעבודות אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא השטח בין עיר דוד להר הבית שמילאו אותו בעפר וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר.
טז
פַּרְעֹה ייתכן ומדובר בסא-אמון (Siamun), פרעה מהשושלת ה-21 שמלך בשנים 978–959 לפנה"ס מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר מסופר כרקע לפסוק הקודם: קודם פרעה כבש אותה ונתן אותה לאשת שלמה, ולאחר מכן שלמה בנה אותה וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג, וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים נדוניה, מתנה שנותנים לבת הנישאת כאשר משלחים אותה לבית בעלה לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה.
יז
וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן.
יח
וְאֶת בַּעֲלָת בעלת - עיר הנזכרת ברשימת ערי שבט דן וְאֶת (תמר) תַּדְמֹר תדמור - עיר עתיקה, בסוריה של ימינו בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ בארם צובא.
יט
וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת ערי מנהל ומחסנים לתבואה שהובאה כמס אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב בהן חנו מרכבות המלחמה וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים סוסי המלחמה, וְאֵת חֵשֶׁק הדברים שרצה שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלַ͏ִם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ.
כ
כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי, הַחִתִּי, הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה -
כא
בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ נשארו בחיים אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בגלל בריתות שעשו איתם וכו' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם להשמידם, וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
כב
וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן לא שם אף אחד מהם שְׁלֹמֹה עָבֶד לעבוד בשבילו באופן קבוע (אלא רק לתקופות קצובות), כִּי הֵם בני ישראל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו בעלי משרות בצבא וְשָׂרָיו וְשָׁלִשָׁיו קציניו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו.
{ס}
כג אֵלֶּה שהוזכרו בסוף הפסוק הקודם שָׂרֵי הממונים על הַנִּצָּבִים המפקחים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה, חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה. כד אַךְ ומיד כאשר בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד מהמקום בו גרה בהתחלה, בחלק התחתון של ירושלים אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ - אָז באותה תקופה (המילוא הוכן כדי ליצור חיבור בין הארמונות שלו ושל בת פרעה לבין הר הבית, בו הוקם בית המקדש, והמזבח שיוזכר בפסוק הבא) בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא. כה וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַיהוָה, וְהַקְטֵיר אִתּוֹ והקטיר עליו, על מזבח הזהב אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה, וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת וכך השלים את צורכי בית המקדש.
כו
וָאֳנִי צי של אוניות עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת ליד אֵלוֹת, עַל שְׂפַת יַם סוּף, בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.
כז
וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי באוניות (מהעיר צור עד חופי מרכז הארץ. משם עד ים סוף הגיעו ביבשה. לפי המקבילה בדברי הימים הועברו גם האוניות עצמן, וייתכן שפירקו אותן בנמל בים התיכון, והעבירו לים סוף על גבי גמלים וכיוצ"ב) אֶת עֲבָדָיו, אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת, יֹדְעֵי הַיָּם, עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה.
כח
וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה לאופיר - ארץ עשירה בזהב שמיקומה לא ברור וַיִּקְחוּ קנו מִשָּׁם זָהָב, אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר, וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.
{פ}
<< · ביאור:מלכים א · ט · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- ההתגלות בתחילת הפרק מוזכרת גם בדברי הימים ב ז, ויתר חלקי הפרק מופיעים בפרק ח
- "...וְאָמְרוּ: 'עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה'? וְאָמְרוּ: 'עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדֻם - עַל כֵּן הֵבִיא ה' עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת'" (פסוקים ח-ט) - מזכיר את הפסוקים בדברים כט: "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם: "עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? [..] עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם, אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם".
- "וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ, מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב" (פסוק יד) - בהמשך הפרק נחזור לחירם ולעסקיו עם שלמה. ייתכן שהתשלום המוזכר בפסוק זה, 120 כיכר זהב, היה כדי ששלמה יסכים לפתיחת הציר הימי המשותף עם חירם בים סוף.
ראו גם
- לזיהוי "המילוא" - מאמר בנושא מאת הרב יצחק לוי. הוא מעלה השערה שארמון בת פרעה הוקם על גבי המילוא, ולכן היה צריך לחכות שיסתיים פרויקט מילוי המילוא ולאחר מכן לבנות את ביתה עליו. ניתן להעריך שתצורת ירושלים הייתה כדלקמן: למטה תושבי העיר (עיר דוד), מעליהם מתחם המלכות (ארמונות שלמה ובת פרעה, אולם המשפט ובית יער הלבנון), ומעליהם בית המקדש. ראו גם ירמיהו כו, י ומלכים ב יא, יט.
- הפסוקים רומזים שהמילוא הוקם לטובת בת פרעה, ולמורת רוחם של ישראל: "אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים [...] הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה. אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ - אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא". ואכן להלן (יא, כז) אנו רואים שבניית המילוא הייתה המניע המרכזי למרד ירבעם: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ: שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא וכו'".