ביאור:מלכים א יג
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
| ירבעם זובח לעגל, בזמן שאיש האלוקים מיהודה מנסה להזהיר אותו. ז'אן אונורה פרגונאר, 1752 |
א
וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה אֶל בֵּית אֵל, וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.
ב
וַיִּקְרָא עַל אל, כלפי הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יְהוָה על פי מה שאמר לו ה' (על ידי מלאך), וַיֹּאמֶר: "מִזְבֵּחַ, מִזְבֵּחַ, כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם וכן עצמות של מתים (כדי לטמא את המזבח) יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ".
ג
וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר: "זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה: הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע נהרס חלקית וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו".
ד
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל, וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר: "תִּפְשֻׂהוּ"! וַתִּיבַשׁ הפכה למשותקת יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו.
ה
וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ, כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר יְהוָה.
ו
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים: "חַל התחנן והמתק נָא אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי". וַיְחַל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת פְּנֵי יְהוָה, וַתָּשָׁב יַד הַמֶּלֶךְ אֵלָיו וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה.
ז
וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים: "בֹּאָה אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה, וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת מתנה (וכוונתו הייתה לשחד את הנביא כך שינבא לו טובות)".
ח
וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ: "אִם תִּתֶּן לִי אֶת חֲצִי בֵיתֶךָ לֹא אָבֹא עִמָּךְ, וְלֹא אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה מַּיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
ט
כִּי כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר יְהוָה לֵאמֹר: 'לֹא תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה מָּיִם, וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ בדרך שבה הלכת בהלוך (אולי לרמז שאין תקווה למקום, ולא יבואו עוד נביאים להתרות בהם, או כדי לסמל בכך שהמסר הנבואי לא ניתן לביטול)' ".
י
וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְלֹא שָׁב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָהּ אֶל בֵּית אֵל.
{פ}
| "וַיִּמְצָאֵהוּ יֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה" (יד) - אלה ארצישראלית |
יא
וְנָבִיא נביא שקר, מציג את עצמו כנביא למרות שה' לא נגלה לו (וכנראה היה מנביאי העבודה זרה של ירבעם, ומטרתו אם כן הייתה להפריך את נבואת הזעם שנאמרה לירבעם על ידי כך שיגרום לנביא האמת לעשות משהו בניגוד לציווי ה') אֶחָד זָקֵן יֹשֵׁב בְּבֵית אֵל. וַיָּבוֹא בְנוֹ וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַיּוֹם בְּבֵית אֵל, אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְסַפְּרוּם לַאֲבִיהֶם וכן הרחיבו לספר לנביא כל בניו.
יב
וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֲבִיהֶם: "אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ הָלָךְ"? וַיִּרְאוּ והם אכן ראו (ואמרו לאביהם) בָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה.
יג
וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו: "חִבְשׁוּ לִי הַחֲמוֹר". וַיַּחְבְּשׁוּ לוֹ הַחֲמוֹר, וַיִּרְכַּב עָלָיו.
יד
וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיִּמְצָאֵהוּ יֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה עץ אלה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "הַאַתָּה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּאתָ מִיהוּדָה"? וַיֹּאמֶר: "אָנִי".
טו
וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "לֵךְ אִתִּי הַבָּיְתָה, וֶאֱכֹל לָחֶם".
טז
וַיֹּאמֶר: "לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתָּךְ וְלָבוֹא אִתָּךְ, וְלֹא אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה אִתְּךָ מַיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
יז
כִּי דָבָר אֵלַי בִּדְבַר יְהוָה נאמרו לי דברים על ידי מלאך מפי ה': לֹא תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם, לֹא תָשׁוּב לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְתָּ בָּהּ".
יח
וַיֹּאמֶר לוֹ: "גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ, וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר יְהוָה לֵאמֹר: הֲשִׁבֵהוּ אִתְּךָ אֶל בֵּיתֶךָ וְיֹאכַל לֶחֶם וְיֵשְׁתְּ מָיִם" - כִּחֵשׁ לוֹ.
יט
וַיָּשָׁב אִתּוֹ וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁתְּ מָיִם.
כ
וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן,
{פ}
וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל הַנָּבִיא נביא האמת אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ שנביא השקר השיבו מדרכו אל ביתו.
כא
וַיִּקְרָא מלאך (בחלום נבואי) אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: יַעַן כִּי מָרִיתָ פִּי יְהוָה, וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
כב
וַתָּשָׁב וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ: 'אַל תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל תֵּשְׁתְּ מָיִם' - לֹא תָבוֹא נִבְלָתְךָ גופתך, לאחר שתמות, לא תיקבר אֶל קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ".
כג
וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלוֹ לֶחֶם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ, וַיַּחֲבָשׁ נביא השקר (כדי לפייס את נביא האמת) לוֹ לנביא האמת הַחֲמוֹר
להרחבה, לַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ לנביא האמת שהוחזר על ידי נביא השקר (ביטוי דומה לנכתב בפסוק כ).
כד
וַיֵּלֶךְ, וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ. וַתְּהִי נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ לידה (ולא ברח מהאריה אלא כאילו שמר על הגופה של האיש הקדוש. היה זה נס, להראות לעוברים בדרך שהנביא הומת בגזרת ה') וְהָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה עמד ליד הגופה, ובדרך נס איננו אוכל ממנה (יש בכך סמליות: האריה עשה את שליחותו במדויק מבלי "לאכול ולשתות" כפי שהתפתה הנביא).
כה
וְהִנֵּה אֲנָשִׁים עֹבְרִים וַיִּרְאוּ אֶת הַנְּבֵלָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְאֶת הָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה, וַיָּבֹאוּ וַיְדַבְּרוּ בָעִיר אֲשֶׁר הַנָּבִיא הַזָּקֵן יֹשֵׁב בָּהּ.
כו
וַיִּשְׁמַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר: "אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא, אֲשֶׁר מָרָה אֶת פִּי יְהוָה, וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה לָאַרְיֵה, וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיְמִתֵהוּ, כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ לעיל פסוקים כ-כב".
כז
וַיְדַבֵּר אֶל בָּנָיו לֵאמֹר: "חִבְשׁוּ לִי אֶת הַחֲמוֹר", וַיַּחֲבֹשׁוּ.
כח
וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָא אֶת נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה עֹמְדִים אֵצֶל הַנְּבֵלָה. לֹא אָכַל הָאַרְיֵה אֶת הַנְּבֵלָה וְלֹא שָׁבַר הרג אֶת הַחֲמוֹר.
כט
וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת נִבְלַת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיַּנִּחֵהוּ אֶל הַחֲמוֹר וַיְשִׁיבֵהוּ, וַיָּבֹא אֶל עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן, לִסְפֹּד וּלְקָבְרוֹ.
ל
וַיַּנַּח אֶת נִבְלָתוֹ בְּקִבְרוֹ, וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו: "הוֹי אָחִי".
לא
וַיְהִי אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֹתוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו לֵאמֹר: "בְּמוֹתִי, וּקְבַרְתֶּם אֹתִי בַּקֶּבֶר אֲשֶׁר אִישׁ הָאֱלֹהִים קָבוּר בּוֹ, אֵצֶל עַצְמֹתָיו הַנִּיחוּ אֶת עַצְמֹתָי.
לב
כִּי הָיֹה יִהְיֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָא אמר נביא האמת בִּדְבַר יְהוָה עַל הַמִּזְבֵּחַ על החורבן שיגיע למזבח אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל, וְעַל כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן".
{פ}
לג
אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם מכל קצוות העם כֹּהֲנֵי בָמוֹת. הֶחָפֵץ כל מי שרצה (כפי הנראה נטשו רבים מהכהנים הקודמים את מלאכתם כאשר ראו את הנביא והאות, וכעת היה צריך ירבעם להתאמץ לגייס כוהנים חדשים) יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ יקבל את התפקיד וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת.
לד
וַיְהִי בַּדָּבָר הדבר הַזֶּה לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם, וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
{פ}
<< · ביאור:מלכים א · יג · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ..." (פסוק ב) - נבואת איש האלוקים התגשמה במדויק, כפי שמסופר במלכים ב כג: וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל, הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא, וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ, וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר, וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה. וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר, וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים, וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים". אזכור השם "יֹאשִׁיָּהוּ" בנבואה שעתידה להתקיים בעוד כ-300 שנה הוא יוצא דופן. לרוב נבואות יזכירו 'מלך ביהודה' מבלי שמו הפרטי. ייתכן שמילים אלו הן הוספה מאוחרת שעורך הספר כתב לאחר שבימיו כבר התגשמה הנבואה בימי יאשיהו.
- "וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו" (פסוק ד) - אליטרציה. יש פה גם סמליות: ירבעם לא יכול להשיב את הנבואה, כל עוד הוא מתעקש שלא לשוב בתשובה. בריפוי היד קיבל ירבעם הזדמנות נוספת, אך כפי שנראה בהמשך לא ניצל אותה.
- "אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה" - ארבע פעמים מוזכר שהוא "בא מיהודה"; כנראה שיש בכך לחזק את המסר שבפיו - מקומו של בית המקדש הוא רק בירושלים שבממלכת יהודה.
- "בְּמוֹתִי, וּקְבַרְתֶּם אֹתִי בַּקֶּבֶר אֲשֶׁר אִישׁ הָאֱלֹהִים קָבוּר בּוֹ" (פסוק לא) - נביא השקר ביקש זאת כי שמע את הנבואה "...יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ" (פסוק ב), וקיווה שבזכות שעצמותיו יהיו יחד עם עצמות איש האלוקים, יאשיהו לא ישרוף את עצמותיו. אכן, כך בדיוק היה (מלכים ב כג יח): "וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר בָּא מִשֹּׁמְרוֹן".
- "וְעַל כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן" (פסוק לב) - זאת תוספת בפי נביא השקר שלא הוזכרה לעיל. ייתכן שנאמרה אך לא נכתבה בספר. ייתכן גם שנחה עליו רוח נבואה. בכל אופן, כך אכן היה: "וְגַם אֶת כׇּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ" (מלכים ב כג יט)
