ביאור:ישעיהו טז
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו טז)
א שִׁלְחוּ כַר רץ (או: מתנה) מֹשֵׁל אֶרֶץ למושל הארץ (מפליטי מואב למלך יהודה, ולשון ההודעה בפסוקים ג-ה), מִסֶּלַע מִדְבָּרָה מסלעי המדבר בהם אתם מתחבאים, אֶל הַר בַּת צִיּוֹן. ב וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח שגורש מקן (כדי לקחת מהקן את הביצים או האפרוחים) כך גם..., תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן שתברחנה (כלהקת ציפורים) לאיזור בו אפשר לחצות את נחל ארנון.
ג "(הביאו) הָבִיאִי עֵצָה, עֲשׂוּ פְלִילָה תוכנית להצילנו, שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ עשי עלינו צל, עזרי לנו להסתתר בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם, סַתְּרִי נִדָּחִים כלומר, החביאי את הבורחים, נֹדֵד אַל תְּגַלִּי. ד יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי, מוֹאָב למואב, הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד. כִּי כי אצלך אָפֵס הַמֵּץ אין גזלנים, כָּלָה שֹׁד, תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ. ה וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד בארמון המלך, שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר וזריז לעשות צֶדֶק".
ו
"שָׁמַעְנוּ בני ציון ששמעו את בקשת מואב עונים: שמענו בעבר את... גְאוֹן מוֹאָב, גֵּא מְאֹד, גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ וכעסו, לֹא כֵן כנים היו בַּדָּיו שקריו".
{ס}
ז לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב, לְמוֹאָב על עצמו כֻּלֹּה יְיֵלִיל, לַאֲשִׁישֵׁי על אובדן הענבים של קִיר־חֲרֶשֶׂת שם מקום, כרכ תֶּהְגּוּ תזעקו אַךְ נְכָאִים בקולות אנחה. ח כִּי שַׁדְמוֹת כרמי חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל, גֶּפֶן וכן אומללה הגפן של שִׂבְמָה שם עיר - בַּעֲלֵי מושלי גוֹיִם הָלְמוּ השתכרו שְׂרוּקֶּיהָ מהגפן המשובחת (של שִׂבְמָה), עַד יַעְזֵר נָגָעוּ הגיעו הכרמים, תָּעוּ התפשטו אפילו ל- מִדְבָּר, שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ התפשטו עָבְרוּ יָם לצד השני של ים המלח. ט עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר, גֶּפֶן ואבכה על גפן שִׂבְמָה, אֲרַיָּוֶךְ ארוה אותך ב- דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, כִּי עַל קֵיצֵךְ קטיף תאנים וְעַל קְצִירֵךְ 'הֵידָד' קריאת קרב של האויב נָפָל. י וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל, וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן, לֹא יְרֹעָע יריעו קריאות שמחה, יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ, 'הֵידָד' קריאת השמחה של הדורכים בגת הִשְׁבַּתִּי. יא עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ, וְקִרְבִּי וקירבי יהמה בצער לְקִיר־חָרֶשׂ שם עיר, כפי הנראה מדובר בקִיר־חֲרֶשֶׂת שהוזכרה בפסוק ז.
יב וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה התעייף מלהתפלל מוֹאָב עַל הַבָּמָה, וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל.
יג
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מוֹאָב מֵאָז מימי קדם.
יד
וְעַתָּה דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר: בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר כשנות פועל שכיר הנמדדות במדויק, וְנִקְלָה יושפל כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל למרות הֶהָמוֹן הָרָב, וּשְׁאָר ושארית מואב מְעַט מִזְעָר, לוֹא כַבִּיר לא הרבה.
{ס}
<< · ביאור:ישעיהו · טז · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- הקריאה 'הֵידָד' מופיעה פעמיים, בהקשרים שונים, כקריאת קרב, וכקריאת פועלים: "כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ 'הֵידָד' קריאת קרב של האויב נָפָל" (ט); "יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ, 'הֵידָד' קריאת השמחה של הדורכים בגת הִשְׁבַּתִּי" (י). מלבד שתי הפעמים כאן, המילה "הידד" מופיעה גם בספר ירמיהו וגם שם, בשני הקשרים אלו.