ביאור:ישעיהו מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: a1049

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו מט)


א שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי המדברים הם ישראל שיצאו מבבל וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק: יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי. ב וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי, וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר מלוטש, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי. ג וַיֹּאמֶר לִי: "עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר". ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי לפני שה' גאל אותנו מבבל חשבנו:: "לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי כעת ברור לי ששכרי הראוי לי לפי הצדק אֶת יְהוָה, וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי". ה וְעַתָּה אָמַר יְהוָה יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ: "לְשׁוֹבֵב להשיב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל (לא) לוֹ אל ה' יֵאָסֵף", וְאֶכָּבֵד אהיה מכובד בְּעֵינֵי יְהוָה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. ו וַיֹּאמֶר: "נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב להקים את ישראל הוא דבר קל יחסית למגיע לכם על היותכם עבדי (ונצירי) וּנְצוּרֵי ואת צאצאי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב, וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד מפורסמת עד קְצֵה הָאָרֶץ". {ס}

ז כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ המקדש את שמו על ישראל: "לִבְזֹה נֶפֶשׁ לישראל, שכל נפש חיה בזה לו (בתקופת הגלות) לִמְתָעֵב גּוֹי למי שהגויים מתעבים אותו לְעֶבֶד מֹשְׁלִים למושלים בו; מְלָכִים - יִרְאוּ וָקָמוּ בשעת הגאולה יראו את ישראל ויקומו לכבודם, שָׂרִים - וְיִשְׁתַּחֲוּוּ", לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן קיים את הבטחתו לישראל, קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ. ח כֹּה אָמַר יְהוָה: "בְּעֵת רָצוֹן כשעלה רצון מלפני - עֲנִיתִיךָ עניתי לזעקתכם, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה שבחרתי להושיע אותך - עֲזַרְתִּיךָ, וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ ואעשה אותך לדוגמא לִבְרִית עָם לברית של ה' עם אומה לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת להם את נחלת אבותיהם שהיתה שוממת כל זמן שהיו בגלות. ט לֵאמֹר לַאֲסוּרִים 'צֵאוּ', לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ 'הִגָּלוּ תהפכו לגלויים, צאו החוצה מהמקומות בהם אתם לכודים או מתחבאים', עַל דְּרָכִים יִרְעוּ ימצאו מזון בדרכם, וּבְכָל שְׁפָיִים ההרים בדרך מַרְעִיתָם ימצאו את מרעיתם. י לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ, כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם יוליכם. יא וְשַׂמְתִּי כָל הָרַי לַדָּרֶךְ לדרך נוחה, וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן והדרכים העוברות בגאיות יתיישרו כלפי מעלה. יב הִנֵּה אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וְהִנֵּה אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם ממערב, וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים דרום מצריים". יג רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ, (יפצחו) וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה, כִּי נִחַם יְהוָה עַמּוֹ וַעֲנִיָּו יְרַחֵם. {ס}

יד וַתֹּאמֶר צִיּוֹן: "עֲזָבַנִי יְהוָה, וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי". טו הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ את תינוקה מֵרַחֵם את שיצא מהרחם שלה בֶּן בִּטְנָהּ?! גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה ואפילו אם יש אישה שיכולה לשכוח את בנה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. טז הֵן עַל כַּפַּיִם כפות ידי חַקֹּתִיךְ, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד. יז מִהֲרוּ בָּנָיִךְ עם ישראל מיהר לחזור לירושלים, מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ אוייביך עזבו. יח שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי: כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, "חַי אָנִי", נְאֻם יְהוָה, "כִּי כֻלָּם את כל תושבי העיר כָּעֲדִי כמו תכשיט תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה תענדי כמו כלה המקושטת בתכשיטים רבים". יט כִּי אף על פי שנמצאות בך חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ, כִּי הנה המצב מתהפך עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב יהיה בך צפוף מרוב תושבים וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ אויבייך. כ עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ הבנים שבעבר כביכול מתו לך וכעת חזרו: "צַר לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה לִּי תפנה בשבילי את המקום וְאֵשֵׁבָה". כא וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ: "מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה? גֹּלָה וְסוּרָה בני גלו וסרו ממני וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל? הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי - אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם מי הם (בדומה ל"אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים" - שופטים ח יח))?". {פ}

כב כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי דיגלי, וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן במנשא (נשיאת התינוק על ידי קיפול הבגד) וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. כג וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ, אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ, וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קוָֹי המקווים לישועתי". {ס}

כד הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ את שלל המלחמה המגיע לו, וְאִם שְׁבִי והאם השבויים צַדִּיק יִמָּלֵט יכולים להמלט מהמנצח במלחמה? כה כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: "גַּם שְׁבִי גִבּוֹר ישראל מיד שוביהם יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט, וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב אלחם בו, וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ. כו וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ לוחצייך (כמו "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" - שמות כב כ) אֶת בְּשָׂרָם, וְכֶעָסִיס וכיין משכר דָּמָם יִשְׁכָּרוּן, וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר הגיבור שבחר ב- יַעֲקֹב". {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (פסוק יז) - הפסוקים סביב לפסוק זה נושאים אופי חיובי מובהק, ולכן גם פירשנו כאן בעקבות ראב"ע שישראל ימהרו לחזור לירושלים ואויבים שבעבר הרסו אותה יצאו ממנה. עם זאת חלק זה של הפסוק הפך לביטוי נפוץ לתיאור בוגדים: שמהרסיינו ומחריבנו הם דווקא מתוכנו. כך למשל ש"י עגנון (עיר ומלואה, 401): "לא השרים הם העושים לנו רע, אלא המוסרים והמלשינים שבנו. הוא שהנביא צווח: מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו". באופן קרוב יותר לשימוש בביטוי זה זה פירש האברבנאל: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, שיכלו הפושעים מישראל קודם הגאולה ולא יהיה עוד בהם רשע ופושע".
  • ר' במהדורה המעומדת