ביאור:ישעיהו כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיצור דרך: a1029

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו כט)


א הוֹי אֲרִיאֵל כינוי לירושלים, אולי בגלל צורת בית המקדש הדומה לאריה, ור' גם יחזקאל מג טז אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה העיר בה חנה (התיישב) דָוִד, סְפוּ המתינו שָׁנָה עַל שָׁנָה שנתיים חַגִּים יִנְקֹפוּ עד שהחגים ישלימו הקפתם. ב וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל, וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה בכי וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל אתנהג אליה כמו שמתנהגים לאריה. ג וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ כמעגל מסביבך, וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב מגדלי לחימה, וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת מכשולות (שהאויב שם מסביב לעיר נצורה). ד וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי תדברי בקול נמוך כאילו את שפלה יותר מהקרקע, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ, וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ כמו מת שהועלה מארץ המתים קוֹלֵךְ, וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף. ה וְהָיָה כְּאָבָק דַּק לאחר מכן האויב יעלם כמו אבק הֲמוֹן זָרָיִךְ אויבייך, וּכְמֹץ עֹבֵר כקליפות גרגירי התבואה שלאחר הדיש עפות ונפרדות הֲמוֹן עָרִיצִים, וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם תבוסת האויב תהיה בהפתעה. ו מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת תִּפָּקֵד תזכר ירושלים בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל, סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב להבה אֵשׁ אוֹכֵלָה. ז וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם יזכר כחלום, שיעלמו המון הגויים הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל, וְכָל צֹבֶיהָ צובאיה, הצבאות הנלחמים בה וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ. ח וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה על אוֹכֵל - וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה - וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה צמאה, כֵּן שיחלמו לכבוש את ירושלים וחלומם התנפץ יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן. {ס}

ט הִתְמַהְמְהוּ עיצרו לחשוב וּתְמָהוּ ותהו על מצבכם, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ כסו עיניכם, שָׁכְרוּ השתכרו וְלֹא יַיִן, נָעוּ תעו וְלֹא שֵׁכָר. י כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם, אֶת הַנְּבִיאִים את עיני נביאי השקר וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים עיני מנהיגכם הטוענים לראיית חזיונות כִּסָּה. יא וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כל נבואותיכם כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם מגילה מגולגלת וקשורה עם חותם על הקשר (המונע את פתיחת הקשר ללא שבירת החותם) אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ (הספר) סֵפֶר לֵאמֹר: "קְרָא נָא זֶה", וְאָמַר: "לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא". יב וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר למישהו שבכלל לא יודע לקרא לֵאמֹר: "קְרָא נָא זֶה", וְאָמַר: "לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר גם אם הוא לא היה חתום, הרי שאני לא יודע לקרא". {ס}

יג וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: יַעַן כִּי נִגַּשׁ התקרבו אלי, כדי להתפלל הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה כציווי מאיש המוטל עליהם כעול על בהמת משא. יד לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא להפתיע אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. {ס}

טו הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיהוָה לַסְתִּר עֵצָה להסתיר את מעשיהם, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ". טז הַפְכְּכֶם ההפך הוא הנכון, אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב יוצר של כלי נחשב כמו חומר הגלם, כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ: "לֹא עָשָׂנִי", וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ: "לֹא הֵבִין הוא איננו יודע לעשות כלי". יז הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל להיות איזור של קרקע חקלאית, וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב עד כדי כך שאיזור הכרמל יחשב לשטח של עצי סרק ביחס אליו. יח וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר את שיקראו להם מספר (והנמשל הוא שמי שעשו עצמם כחרשים מלשמוע את דבר ה' יבואו להקשיב לנבואות שנכתבו), וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ ומתוך החשיכה שהן שרויות בה, יצאו ו- עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. יט וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה, וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ. כ כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ רשע, וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן. כא מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר בדיבריהם, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן יטמינו מוקש, וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ לתוהו, לאבדון צַדִּיק. {ס}

כב לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב, אֲשֶׁר ה' אשר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם הציל את אברהם מאור כשדים (ר' "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים" - [בראשית טו ז]): לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב עבר הזמן בו יש לישראל במה להתבייש וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ יחווירו מבושה. כג כִּי בִרְאֹתוֹ בראות יעקב את יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי ולכן כתוב בפסוק הקודם שאין לו במה להתבייש, וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ. כד וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה, וְרוֹגְנִים והמתלוננים יִלְמְדוּ לֶקַח.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "פָּדָה אֶת אַבְרָהָם" (פסוק כב) - מכאן יש חיזוק למסורות חז"ל על כך שבאור כשדים נמרוד רצה להרוג את אברהם ואברהם ניצל בנס.