לדלג לתוכן

ביאור:ישעיהו כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו כט)


מצור על ירושלים וההצלה ממנו
הסבל בזמן המצור

א הוֹי אֲרִיאֵל כינוי לירושלים, אולי בגלל צורת בית המקדש הדומה לאריה (ר' גם יחזקאל מג טז) אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה העיר בה חנה (התיישב) דָוִד, סְפוּ המתינו שָׁנָה עַל שָׁנָה שנתיים חַגִּים יִנְקֹפוּ עד שהחגים ישלימו הקפתם - ב וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל, וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה בכי וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל אתנהג אליה כמו שמתנהגים לאריה. ג וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ כמעגל מסביבך, וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב מגדלי לחימה, וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת מכשולות (שהאויב שם מסביב לעיר נצורה). ד וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי תדברי בקול נמוך כאילו את שפלה יותר מהקרקע, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ, וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ כמו מת שהועלה מארץ המתים קוֹלֵךְ, וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף.

ה' יפזר את האויבים

ה וְהָיָה כְּאָבָק דַּק לאחר מכן האויב יעלם כמו אבק הֲמוֹן זָרָיִךְ אויבייך, וּכְמֹץ עֹבֵר כקליפות גרגירי התבואה שלאחר הדיש נפרדות ועפות הֲמוֹן עָרִיצִים, וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם תבוסת האויב תהיה בהפתעה. ו מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת תִּפָּקֵד תזכר ירושלים, בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל, סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב להבה, אֵשׁ אוֹכֵלָה. ז וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם המוני הגויים יזכרו כחלום בלהות (כי יעלמו אותם גויים) הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל, וְכָל צֹבֶיהָ צובאיה, הצבאות הנלחמים בה וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ. ח וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה על אוֹכֵל - וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה - וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה צמאה; כֵּן שיחלמו לכבוש את ירושלים אך חלומם יתבדה יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן. {ס}

אתם ומנהיגיכם לא מבינים היטב את המצב

ט הִתְמַהְמְהוּ עיצרו לחשוב וּתְמָהוּ ותהו על מצבכם, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ פנו שוב ושוב כדי לראות, שָׁכְרוּ השתכרו וְלֹא יַיִן, נָעוּ תעו וְלֹא שֵׁכָר. י כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם; אֶת הַנְּבִיאִים את עיני נביאי השקר, וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים עיני מנהיגיכם הטוענים לראיית חזיונות כִּסָּה. יא וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כל נבואותיכם כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם מגילה מגולגלת וקשורה עם חותם על הקשר (המונע את פתיחת הקשר ללא שבירת החותם) אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ (הספר) סֵפֶר לֵאמֹר: "קְרָא נָא זֶה", וְאָמַר: "לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא". יב וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר למישהו שבכלל לא יודע לקרא לֵאמֹר: "קְרָא נָא זֶה", וְאָמַר: "לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר גם אם הוא לא היה חתום, הרי שאני לא יודע לקרא". {ס}

אתם מתפללים לה' רק מתוך הרגל

יג וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: יַעַן כִּי נִגַּשׁ התקרבו אלי, כדי להתפלל הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה כציווי מאנשים (ולא מה'), שהם מורגלים אליו (מכבדים את ה' מתוך הרגל ונורמה חברתית, ולא מתוך הקשבה אמיתית לנביאים). יד לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא להפתיע אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. {ס}

תוכחה לחוטאים בסתר

טו הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיהוָה לַסְתִּר עֵצָה להסתיר את מעשיהם, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ". טז הַפְכְּכֶם ההפך הוא הנכון! אִם כְּחֹמֶר - הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב יוצר של כלי נחשב כמו חומר הגלם?! כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ: "לֹא עָשָׂנִי"?! וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ: "לֹא הֵבִין הוא איננו יודע לעשות כלי"?!

בקרוב דעת ה' תופץ, העניים ישמחו והרשעים יאבדו

יז הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל להיות איזור של קרקע חקלאית, וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב עד כדי כך שאיזור הכרמל יחשב לשטח של עצי סרק ביחס אליו. יח וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר את שיקראו להם מספר (והנמשל הוא שמי שעשו עצמם כחרשים מלשמוע את דבר ה' יבואו להקשיב לנבואות שנכתבו), וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ ומתוך החשיכה שהן שרויות בה, יצאו ו- עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. יט וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה, וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ. כ כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ רשע, וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן המזדרזים לעשות דברי רשע. כא מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר בדיבריהם, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן יטמינו מוקש, וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ לתוהו, לאבדון צַדִּיק. {ס}

ישראל ובניהם יקדישו את ה'

כב לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב, אֲשֶׁר ה' אשר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם הציל את אברהם מאור כשדים ("אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים" - בראשית טו ז) : לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב עבר הזמן בו יש לישראל במה להתבייש וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ יחווירו מבושה. כג כִּי בִרְאֹתוֹ בראות יעקב את יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי שהם בעצם מעשה ידי ה', נולדו לו בהשגחת ה' בְּקִרְבּוֹ שוכנים בתוך עמו, יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי ובניו מקדשים את ה' (ולכן כתוב בפסוק הקודם שאין לו במה להתבייש, שהרי זה מצב אידיאלי) - וְהִקְדִּישׁוּ ...כאשר יראה יעקב את בניו המקדישים את שמי, יראה שהם מקדישים אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב (ולא רק כמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה) אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ. כד וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה, וְרוֹגְנִים והמתלוננים יִלְמְדוּ לֶקַח.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • "הִתְמַהְמְהוּ עיצרו לחשוב וּתְמָהוּ ותהו על מצבכם, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ פנו שוב ושוב כדי לראות" (פסוק ט) - אליטרציה
  • "פָּדָה הציל אֶת אַבְרָהָם" (פסוק כב) - מכאן יש חיזוק למסורות חז"ל על כך שבאור כשדים נמרוד רצה להרוג את אברהם, ואברהם ניצל בנס.
  • שני החלקים בפרק זה מתחילים בקריאה "הוֹי!", וכן כך מתחיל הפרק הקודם. יתכן שמילה זאת מהווה כותרת המסייעת לחלוקה של דברי הנביא לפרקים, ואם כן, בפרק לג אנו מוצאים את "שירת הוי" השישית והאחרונה.

ראו גם