ביאור:ישעיהו יט

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו יט)

משא מצרים

א מַשָּׂא מִצְרָיִם:

ה' יגרום למלחמת אזרחים במצרים, שתגרום לכך שמלך עז ישלוט עליהם

הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל עָב קַל, וּבָא מִצְרַיִם, וְנָעוּ ירעדו אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ. ב וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עִיר בְּעִיר, מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. ג וְנָבְקָה תתרוקן רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ, וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ, וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים הרוחות וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים. ד וְסִכַּרְתִּי אסגיר אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים אדון (לשון רבים מתוך כבוד) קָשֶׁה, וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם - נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת.

היאור יתייבש וכך יפגעו החקלאות והדייג

ה וְנִשְּׁתוּ יתייבשו מַיִם מֵהַיָּם מים סוף, וְנָהָר הנילוס יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. ו וְהֶאֶזְנִיחוּ יוזנחו, יתמעטו נְהָרוֹת, דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר מצרים, קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ. ז עָרוֹת אדמה חשופה עַל יְאוֹר, עַל פִּי יְאוֹר על פני היאור (הכפילות לשם הדגשה), וְכֹל מִזְרַע צימחיית יְאוֹר יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ. ח וְאָנוּ יבכו הַדַּיָּגִים, וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ. ט וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת הפועלים המסרקים פשתה (לנקות אותה), וְאֹרְגִים חוֹרָי ויבושו האורגים רשת מחוררת לדייג. י וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ יסודות הבתים מְדֻכָּאִים, כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר הסכרים אַגְמֵי עגומי נָפֶשׁ.

תאבד החוכמה מכל יועצי ושליטי מצרים

יא אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן בירת מצרים, חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה יעצו לפרעה עצה מטופשת, אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: "בֶּן חֲכָמִים אֲנִי היועץ, בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם". יב אַיָּם? אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ וְיַגִּידוּ נָא לָךְ? וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ יְהוָה צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם. יג נוֹאֲלוּ נטפשו שָׂרֵי צֹעַן, נִשְּׁאוּ נתפתו שָׂרֵי נֹף, הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת ראשי שְׁבָטֶיהָ. יד יְהוָה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים בילבול, וְהִתְעוּ השרים שהוזכרו לעיל אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ דורך והולך בתוך הקיא שלו. טו וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה דבר שיש בו תועלת, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב מושל בדרגה גבוהה או נמוכה כִּפָּה וְאַגְמוֹן כנ"ל, מושל בכיפה או כפוף כמו צמח האגמון (ביטוי זהה נמצא גם לעיל ט, יג). {ס}

מצרים יפחדו מיהודה ומה'

טז בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים חלשים\פחדנים, וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו. יז וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא לרעדה (מצרים יפחדו מיהודה), כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ את 'אדמת יהודה', כלומר את עם ישראל אֵלָיו למצרים יִפְחָד יגרום לפחד אצל מצרים, מִפְּנֵי עֲצַת יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו. {ס}

ערי מצרים ידברו את שפת כנען וישבעו לה', יזבחו לה' וידעו אותו

יח בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים הערים המרכזיות בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת. 'עִיר הַהֶרֶס שעמדה לההרס' יֵאָמֵר לְאֶחָת לאחת מחמשת ההרים האלו (בזכות שהתחילו להשבע לה' ניצלה העיר). {ס}
יט בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם, וּמַצֵּבָה אבן גדולה שלמה אֵצֶל גְּבוּלָהּ בתוך גבולה לַיהוָה. כ וְהָיָה לְאוֹת המזבח והמצבה יהיו לסימן שהמצרים מאמינים בה' וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי ...יהיו לאות שכאשר יִצְעֲקוּ אֶל יְהוָה מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב והמושיע יריב את ריבם וְהִצִּילָם. כא וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה על ידי הקרבת זבח ומנחה, וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ. כב וְנָגַף יְהוָה אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא ומיד ירפא. וְשָׁבוּ עַד יְהוָה, וְנֶעְתַּר לָהֶם, וּרְפָאָם.

דרך תחבר את מצרים לאשור, וביחד עם ישראל תווצר שלישיה המביאה ברכה לעולם

כג בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה דרך סלולה ממצרים למי שהייתה האויבת שלהם, אשור, וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר, וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר עם אשור את ה'. {ס}
כד בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה חוליה מקשרת (שהרי הדרך בין מצרים לאשור עוברת בארץ ישראל) לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר, בְּרָכָה והאיחוד ביניהם יהיה ברכה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. כה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר: "בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל". {ס}

<< · ביאור:ישעיהו · יט · >>

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

"וְסִכַּרְתִּי אסגיר אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים אדון (לשון רבים מתוך כבוד) קָשֶׁה... נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת" (פסוק ד) - מודגש שה' הוא "הָאָדוֹן" האמיתי, גם אם יהיה מי שיחשוב שהמושל במצרים הוא האדון.