ביאור:ישעיהו לב
קיצור דרך: a1032
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו לב)
א
הֵן לְצֶדֶק הרי לצורך עשיית צדק יִמְלָךְ מֶלֶךְ והכוונה לחזקיהו שימלוך לאחר מפלת אשור שתוארה בסוף הפרק הקודם, וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ שבדרכי המשפט והצדק ישררו.
ב
וְהָיָה אִישׁ המלך כְּמַחֲבֵא כמסתור מ- רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם משטף מים, כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן בצייה, במדבר, כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה.
ג
וְלֹא תִשְׁעֶינָה תסיתנה עֵינֵי רֹאִים עיני מי שמסתכל (אלא יסתכלו קדימה), וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה יקשיבו לנביאים.
ד
וּלְבַב נִמְהָרִים ואפילו לבב שוטים יָבִין לָדָעַת, וּלְשׁוֹן ואפילו לשון עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת.
ה
לֹא יִקָּרֵא יקראו בדרך של חנופה עוֹד לְנָבָל נָדִיב כאילו הוא שר חשוב, וּלְכִילַי לרמאי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ אציל. בשלושת הפסוקים הבאים יוסבר למי באמת ראוי לקרא נבל, כלַי ונדיב.
ו
כִּי נָבָל - נְבָלָה יְדַבֵּר, וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן, לַעֲשׂוֹת חֹנֶף בגידה וּלְדַבֵּר אֶל יְהוָה תּוֹעָה שקר, לְהָרִיק נֶפֶשׁ לרוקן את בטנו של ה- רָעֵב, וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר ומהצמא הוא ימנע משקה.
ז
וְכֵלַי והרמאי - כֵּלָיו רָעִים, הוּא זִמּוֹת יָעָץ, לְחַבֵּל (ענוים) עֲנִיִּים בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט דווקא כאשר המסכן מדבר דברי טעם.
ח
וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ הוא מי שאומר דברי נדיבות, דברי שלטון צדק, וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם בשילטונו יחזיק.
{פ}
ט
נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי, בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי.
י
יָמִים עַל שָׁנָה בעוד שנה וכמה ימים תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת אתן הבטוחות, הרגועות, כִּי כָּלָה בָצִיר הענבים העומדים להבצר נהרסו על ידי מגפה או אויב, אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא היבול לא יאסף הביתה.
יא
חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת, רְגָזָה בֹּטְחוֹת, פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וגלו עורכם וַחֲגוֹרָה וליבשו רק חגורה עַל חֲלָצָיִם.
יב
עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים הן מכות על החזה לאות אבל, עַל שְׂדֵי חֶמֶד שדות טובים שאבדו, עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה.
יג
עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה, כִּי וגם סופדות עַל כָּל בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ שמחה, בתים שהיו בהם חגיגות קִרְיָה עַלִּיזָה ועל עיר שהיתה שמחה.
יד
כִּי אַרְמוֹן הבתים הגדולים נֻטָּשׁ ננטשו, הֲמוֹן עִיר עֻזָּב המקום שהיו מתכנסים בו אנשי העיר ננטש, עֹפֶל מבצר פנימי וָבַחַן מגדל שמירה חיצוני הָיָה בְעַד נהרס והפך ל- מְעָרוֹת עַד עוֹלָם, מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מקום בו מסתובבים חופשי חמורי בר, מִרְעֵה עֲדָרִים.
טו
עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם, וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל לאיזור של קרקע חקלאית (וכרמל) וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב עד כדי כך שאיזור הכרמל יחשב לשטח של עצי סרק ביחס אליו.
טז
וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט עם שנוהג בדרכי משפט, וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב.
יז
וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הגמול על מעשה הצדקה - שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה - הַשְׁקֵט וָבֶטַח, עַד עוֹלָם.
יח
וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם, וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת.
יט
וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר כאשר האויב (המשול ליער - ראה לעיל י, לד) יתקוף, יפיל אותו ברד מהשמיים, וּבַשִּׁפְלָה ובמקום שפל תִּשְׁפַּל הָעִיר עירו של האויב.
כ
אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם בארץ מלאה נחלי מים, מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל המשלחים למרעה לאן שיחפצו (כי כל הארץ תפרח) את הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם, וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (פסוק יח) - השמות של שתי שכונות בירושלים נלקחו מפסוק זה: נווה שלום (גם שכונה בתל אביב) ומשכנות שאננים.
- ראו גם ביאור:ישעיהו לב - מעומד וביאור:ישעיהו לב בעברית מדוברת וכן ביאור:ישעיהו לב בימינו.