עם טעמים:
וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"וישב עמי בנוה שלום", הנוה שהם דירת הצאן יהיה שלום באין בוזז ושולל וגם "המנוחות" שהם הערים הפרזים יהיו "שאננים" באין קול המיה משבית המנוחה, "והמשכנות" שהם ערי המבצר יהיו "מבטחים" בחזקם, עיין באור המלות:
ביאור המילות
"נוה". עקרו על נאות צאן, ועל דירת האדם הוא מושאל תמיד. ומנוחה קטן ממשכן, ינוח האדם לפעמים רק מן הטלטול, והשכינה נמשכת יותר מן המנוחה. וכבר כתבתי כי השאנן מציין העדר השאון והרגש וההמולה, והוא הכפרים וערי הפרזות, והבטחון מציין הגבורה והחוזק והוא במבצרים ובמשכנות הקבועים בתקפם: