ביאור:ישעיהו כא

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו כא)

---

משא מדבר ים - על מפלתה של בבל

איור של ישעיהו על גבי אריחי קרמיקה, בית קצמן (בית אישי ישראל) בתל אביב

א מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כינוי לבבל (ראו פסוק ט) ששוכנת מעבר למדבר. "יָם" - בסמוך לנהר הגדול פרת:

הבבלים יוכו במפתיע, באופן מעורר אימה

כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף החולפות ומנשבות, כך רוח הנבואה עלי הגיעה בעוצמה, מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה רוח הנבואה הגיע אלי כמו רוח מהמדבר, מאיזור קשה. ב חָזוּת קָשָׁה מראה נבואת פורענות הֻגַּד לִי: הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד בין אנשי בבל יש בוגדים שבגדו בה וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד. עֲלִי עֵילָם ממלכת עילם (להתקיף את בבל), צוּרִי שימי מצור (על בבל) מָדַי, כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי השתקתי, כדי שלא תרחמו עליה. ג עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה, צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה, נַעֲוֵיתִי התעוותי מִשְּׁמֹעַ, נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת. ד תָּעָה לְבָבִי, פַּלָּצוּת פחד גדול בִּעֲתָתְנִי, אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי הלילה שחמדתי שָׂם לִי לַחֲרָדָה. ה עָרֹךְ הבבלים ערכו הַשֻּׁלְחָן, צָפֹה הַצָּפִית הדליקו המנורה, אָכוֹל שָׁתֹה, "קוּמוּ ולפתע קראו להם למלחמה הַשָּׂרִים, מִשְׁחוּ מָגֵן הכינו את המגן שלכם למלחמה". {פ}

הצופה ישגיח על הסביבה, ויבחין בסימן שמעיד על כך שנפלה בבל

ו כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי: לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה צופה, אֲשֶׁר יִרְאֶה - יַגִּיד. ז וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רתום לצמד סוסים, רֶכֶב או שיראה הַמְצַפֶּה מישהו רוכב על חֲמוֹר, רֶכֶב גָּמָל או אם יראה מישהו רוכב על גמל (הצופה יתריע על כל תנועה חשודה באיזור), וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב. ח וַיִּקְרָא אַרְיֵה כאריה: "עַל מִצְפֶּה אֲדֹנָי הַמְצַפֶּה עונה: אין צורך בציווי מכיוון שאני ממילא עומד במצפה בשליחות ה' אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם, וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת. ט וְהִנֵּה זֶה בָא רֶכֶב אִישׁ צֶמֶד פָּרָשִׁים בו איש אחד נוהג בשני סוסים, למרות שבדר"כ ברכב כזה יושבים כמה לוחמים", וַיַּעַן וַיֹּאמֶר הצופה יסיק מכך שברכב יש רק פליט אחד: "נָפְלָה, נָפְלָה בָּבֶל, וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ".

י מְדֻשָׁתִי פנייה לישראל: עם ישראל שנידש, כלומר שבעבר האויבים רמסו אותו וּבֶן גָּרְנִי החביב עלי כתבואה המונחת בגורן, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם. {ס}

משא דומה - צרה תבוא על אנשי דומה, פליטים מהם יגיעו להר שעיר, ומשם יתהו עד מתי תמשך הצרה

יא מַשָּׂא דּוּמָה אחד מבניו של ישמעאל - בראשית כה יד:

אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר אדם משעיר (שליח של אנשי דּוּמָה קרא לישעיהו): "שֹׁמֵר, מַה מִלַּיְלָה כמה זמן נשאר עד סוף הלילה (והנמשל: כמה נשאר לצרה)? שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל?". יב אָמַר שֹׁמֵר: אָתָה בא (בארמית) בֹקֶר וְגַם לָיְלָה, אִם תִּבְעָיוּן תרצו לשאול - בְּעָיוּ תשאלו, שֻׁבוּ אֵתָיוּ ומחר תשובו ותבואו (כלומר, בינתיים אין חדש). {ס}

משא ערב

יג מַשָּׂא בַּעְרָב על ערב (מספר עמים החיים במזרח, ומוזכרים להלן תימא וקדר):

על אנשי ערב לארח את הדדנים הנמלטים

בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת אתם תארחו ללינת לילה את שיירות הדדנים (שנאלצו לנטות מדרכם הרגילה בגלל אויבים - ר' להלן פסוק טו) דְּדָנִים בני דדן (בני רַעְמָה - בראשית י ז או בני יָקְשָׁן - בראשית כה ג) . יד לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ הביאו מָיִם, יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא מבני ישמעאל - בראשית כה טו, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נתנו לחם ל- נֹדֵד. טו כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ חרבות האויב הם ברחו, מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה לטושה, מחודדת וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה. {ס}

בעוד שנה יכלה כוחם של בני קדר

טז כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי: בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר כשנות פועל שכיר הנמדדות במדויק וְכָלָה יגמר כָּל כְּבוֹד קֵדָר בן ישמעאל - בראשית כה יג. יז וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת הקשתים גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ, כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר. {ס}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב" (פסוק א) - סופות בנגב הוא כינוי לפוגרומים שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית. "סופות בנגב" הוא הכינוי שנבחר לפרעות בעיתונות העברית ברוסיה, במטרה לעקוף את הצנזורה הצארית. השם מציין את פריצתן של הפרעות כסופה, ואת העובדה שהתחוללו בדרום (נגב)-מערב האימפריה הרוסית.
• "עֲלִי עֵילָם" (פסוק ב), "צָפֹה הַצָּפִית...הַמְצַפֶּה" (ה-ו) - לשון נופל על לשון
• "מִשְׁחוּ מָגֵן" (פסוק ה) - על ידי מריחה של שמן על המגן הי הלחמים גורמים לחצים הפוגעים בו להחליק ולא לחדור דרכו. ר' גם "מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן" בקינת דוד (שמואל ב א כא)
• שני הפסוקים האחרונים דומים לפסוק המסיים את משא מואב (לעיל טז, יד): "בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר, וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב, וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר, לוֹא כַבִּיר".