קטגוריה:ישעיהו טז ד
יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ.
יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד כִּי אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ.
יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃
יָג֤וּרוּ יָג֤וּרוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 1481 a
מורפ': HVqi3mp בָךְ֙ בָ - מילת יחס
ךְ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp2fs נִדָּחַ֔י נִדָּחַ֔ - פועל, נפעל, בינוני סביל, זכר, רבים, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 5080
מורפ': HVNsmpc/Sp1cs מוֹאָ֛ב מוֹאָ֛ב - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 4124
מורפ': HNp הֱוִי הֱוִי - פועל, קל, ציווי, גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 1933 b
מורפ': HVqv2fs־סֵ֥תֶר סֵ֥תֶר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5643 a
מורפ': HNcmsa לָ֖מוֹ לָ֖ - מילת יחס
מוֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3mp מִפְּנֵ֣י מִ - מילת יחס
פְּנֵ֣י - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך
צורת יסוד: m/6440
מורפ': HR/Ncbpc שׁוֹדֵ֑ד שׁוֹדֵ֑ד - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7703
מורפ': HVqrmsa כִּֽי כִּֽי - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־אָפֵ֤ס אָפֵ֤ס - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 656
מורפ': HVqp3ms הַמֵּץ֙ הַ - מילית, ה' הידיעה
מֵּץ֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/4160
מורפ': HTd/Ncmsa כָּ֣לָה כָּ֣לָה - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3615
מורפ': HVqp3ms שֹׁ֔ד שֹׁ֔ד - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7701
מורפ': HNcmsa תַּ֥מּוּ תַּ֥מּוּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 8552
מורפ': HVqp3cp רֹמֵ֖ס רֹמֵ֖ס - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7429
מורפ': HVqrmsa מִן מִן - מילת יחס
צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR־הָאָֽרֶץ הָ - מילית, ה' הידיעה
אָֽרֶץ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/776
מורפ': HTd/Ncbsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):
יָג֤וּרוּ מהפך (משרת, דרגא 5) בָךְ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
נִדָּחַ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)
מוֹאָ֛ב תביר (משנה, דרגא 3)
הֱוִי־סֵ֥תֶר מרכא (משרת, דרגא 5) לָ֖מוֹ טפחא (מלך, דרגא 2)
מִפְּנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) שׁוֹדֵ֑ד אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
כִּֽי־אָפֵ֤ס מהפך (משרת, דרגא 5) הַמֵּץ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
כָּ֣לָה מונח (משרת, דרגא 5) שֹׁ֔ד זקף קטן (מלך, דרגא 2)
תַּ֥מּוּ מרכא (משרת, דרגא 5) רֹמֵ֖ס טפחא (מלך, דרגא 2)
מִן־הָאָֽרֶץ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי, מוֹאָב למואב, הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד. כִּי כי אצלך אָפֵס הַמֵּץ אין גזלנים, כָּלָה שֹׁד, תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ.
פרשנות מסורתית:
רש"י
"הוי סתר למו" - כי גם את תדעי נפש הנודדים מה היא צרתם
"כי אפס המץ" - המץ שלך עשרך וכבודך שהיה לך על ידי צאנך ובקרך שאת מוצצת מהם חלב וחמאה
"כלה שד" - לשון שדים המספיקין חלב כמו (לקמן ס) ושד מלכים תינקי
"תמו רומס" - הבהמות שלך הרומסות בארצךמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"יגורו" - ידורו
"הוי" - היה
"אפס" - הוא כענין כליון
"המץ" - מלשון מציצה
"שוד" - כמו שודד וכן המבליג שוד (עמוס ה)
"תמו" - מלשון תם והשלמה
"רומס" - ענין דריכת הרגל
מצודת דוד
"כי אפס המץ" - ר"ל אם היית מסתירם היו יכולים עתה לחזור למקומם כי עתה אפס המוצץ דמם וכלה השודד אותם והרומס ארצם ספו תמו כי סנחריב ועמו נפלו סביב ירושלים
"יגורו וגו'" - אתה מואב הלא הנכון היה אשר נדחי עמי יגורו בארצך ותהיה סתר להם מפני השודד וכפל הדבר פעמים רבות לתפארת המליצה ולגודל התרעומתמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"כי אפס המץ", מצייר את מואב ואת האויב המוצץ ויונק חלבם ורכושם, כבהמה שיש לה חלב הרבה בשדיה, ובהמה אחרת מוצצת את כל חלבה ממנה, ובזה מדמה את אנשי מואב לבהמה החולבת, ואת רכושם וחלב הארץ לשדים המלאים חלב וחמאה, ואת האויב להמוצץ ויונק את השד, ובזה אומר הכרי, אמת כי "אפס המץ" והמוצץ, שכבר מנע האויב א"ע מבא בגבולם, אבל זה הוא מפני שכבר "כלה שד", שאין עוד השד והדדים לינק מהם, שכבר כלה כל רכושם, ולא זאת אלא גם "תמו רמס", שגם הבהמות הרומסות תמו מן הארץ שהם הנושאות את השדים, היינו שלא לבד שכלה עשרם ורכושם, אף גם ספו תמו גם אנשי המדינה, והארץ חרבה מאין יושב (עד הנה דברי הכרי שידבר אל הר בת ציון):
ביאור המילות
"אפס, כלה, תמו". פעל אפס ידבר על העצם הנעדר בבחינת העתה שאינו עוד במציאות, אין ואפס (לקמן מא יב), מאפס ותהו (מ' יז), פעל כלה ידבר על העצם בבחינת שהיה הלוך וחסור עד שנאפס, ומציין התנועה מן היש אל האין, והוראתו השתופיית לעד, מה שמורה גמר ותכלית מעשה, ויכל את הבית, ויכל מלאכתו, מענין כל וכליל, וכמוהו בא על תכלית הכליון עד שנעדר. ופעל תמם, ידבר על העצם הנעדר, בבחינת שהיה תחלה תם ושלם, וכן נעדר מבלי חסרון, למשל ויהי כאשר תמו כל העם לעבור את הירדן (יהושע ג'), עד תום שנת ממכרו (ויקרא כה), עד תום פגריכם (במדבר יד), עד תום כל הדבר (יהושע ד'), בכל אלה המכוון שהיה הדבר בשלמות, לא כן כלו בעשן ימי, כלו בדמעות עיני, וכלה זעם, וכלה אפי, לא נקשר בו תנאי השלמות, רק תנועת ההעדר - כלו תפלות דוד בן ישי (תהלות עב), תמו דברי איוב (איוב יד), דברי איוב היו שלמים שלא היה עוד להוסיף עליהם, אבל תפלות דוד לא תמו כי מי ישלים תהלות ה', רק כלו מצד שלא התפלל עוד. (ועמ"ש בפי' התורה בראשית מז טו יח), ולכן על האויב המוצץ אמר אפס, כי לא כלה ותם, רק חדל מארצם, על השדים שהוא העושר, "כלה", לאט לאט, על הרומס שהם בני מואב, "תמו", כי עליהם נגזר כליון על כולם וכן התמו בשלמות. שד, שדים, ושוד מלכים תינקי.
"רמס", הבהמות, כי האדם דורך או הולך, "ומן הארץ", מוסב על כולם:
פרשנות מודרנית:
דפים בקטגוריה "ישעיהו טז ד"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.