ביאור:ישעיהו טז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




מקלט מדיני לפליטים המואבים[עריכה]

האם יש לתת מקלט מדיני לעם שלם שנמלט ממלחמה בארצו?

השאלה עלתה, כנראה, גם בימי הנביא ישעיהו. לאחר שישעיהו מתאר את הפורענות שתבוא על מואב מידי מלך אשור (ישעיהו טו), הוא אומר:

(ישעיהו טז א): "שִׁלְחוּ כַר, מֹשֵׁל אֶרֶץ, מִסֶּלַע מִדְבָּרָה, אֶל הַר בַּת צִיּוֹן"

כר = כבש שמן שגדל לרוב בארץ מואב, כמו ב (מלכים ב ג ד): "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד, וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר".

סלע מדברה = כנראה סלע ידוע במדבר על גבול ישראל-מואב.

מושל ארץ = ישעיהו פונה אל מושלי ארץ מואב ואומר להם:

" שלחו כר... מסלע מדברה אל הר בת ציון" - שלחו שליח ובידו מתנה יקרה אל מלך ישראל היושב בהרי ירושלים, כדי שיבקש עבורכם מקלט מדיני, שתוכלו לברוח לשם עם משפחותיכם:

(ישעיהו טז ב): "וְהָיָה, כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב, מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן"

כעוף נודד = כמו ציפור, העוזבת את ביתה באופן זמני, במטרה לחזור בעונה הבאה .

קן משולח = קן מגורש, אפרוחים המגורשים מקינם.

כעוף נודד קן משולח תהיינה בנות מואב = בנות מואב ינדדו יחד עם ילדיהן המגורשים מביתם.

ארנון = נחל שהיה הגבול בין מואב (בדרום) לבין נחלת ראובן (בצפון) .

מעברות לארנון = בנות מואב וילדיהן יגיעו אל נחל ארנון וינסו לעבור אותו כדי להימלט אל ארץ ישראל.

הנביא פנה אל מושלי מואב (בפסוק א) ודיבר גם על הנשים והילדים (בפסוק ב), וכעת הוא אומר להם מה להגיד לבני ישראל כשיגיעו לשם:

(ישעיהו טז ג): "הָבִיאִי עֵצָה, עֲשׂוּ פְלִילָה, שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם, סַתְּרִי נִדָּחִים, נֹדֵד אַל תְּגַלִּי"

הביאו עצה = חשבו על רעיון, איך להציל אותנו מידי האשורים;

עשו פלילה = עשו משפט צדק;

שיתי כליל צלך בתוך צהרים... = הסתירו אותנו מפני האשורים הרודפים אחרינו, אל תסגירו אותנו ואל תגלו שאנחנו כאן.

והבקשה ממשיכה בפסוק הבא:

(ישעיהו טז ד): "יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב, הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד, כִּי אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ"

תנו לנידחי מואב לגור אצלכם באופן זמני, הסתירו אותם מפני שודד, כי אצלכם אין שודדים, אצלכם הכל שקט ורגוע.

ישעיהו מבטיח למואבים, שאם אכן יבקשו מקלט מדיני בארץ ישראל, בקשתם תתקבל:

(ישעיהו טז ה): "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא, וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד, שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק"

כסא  = משל לכוחו של השליט ;

והוכן בחסד כיסא... באהל דוד = כוחו של מלך ישראל (חזקיהו, מצאצאיו של דוד) יהיה מבוסס על מעשי חסד, ולכן הוא יעשה עמכם חסד ויאפשר לכם לגור בארץ ישראל באופן זמני.

מלכי ישראל היו ידועים בכל הדורות כמלכי חסד, הנותנים מקלט והצלה אפילו לאויביהם: (מלכים א כ לא): "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו: הִנֵּה נָּא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם, נָשִׂימָה נָא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ"

עד כאן דיבר ישעיהו אל המואבים; מכאן הוא מתאר את תגובתם של המואבים:

(ישעיהו טז ו): "שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב, גֵּא מְאֹד, גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ, לֹא כֵן בַּדָּיו"

שמענו גאון מואב, גא מאד = שמענו את דיבורי הגאוה של מואב, הם מתגאים בכוחם ואינם מאמינים שיזדקקו למקלט מדיני בארץ ישראל, וגם אם יצטרכו, הגאוה שלהם לא תאפשר להם לבקש.

עברתו = עבירה על כללי הזהירות; מרוב גאוה, מואב עוברים על כללי הזהירות ומנסים להתמודד עם האשורים בכוחות עצמם, ואינם מבקשים עזרה מאף עם אחר.

בדיו = בדיות, סיפורים דמיוניים שהם מספרים לעצמם על כוחם הבלתי-מוגבל.

לא כן בדיו = סיפורי-הבדים שלהם אינם נכונים ולא יחזיקו מעמד מול המציאות, ולכן יבוא עליהם חורבן:

(ישעיהו טז ז): "לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל, לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים"

מקורות ופירושים נוספים[עריכה]

המואבים מבקשים מקלט[עריכה]

1. המאמר מסתמך על פירוש מלבי"ם. לדבריו, כל הקטע הוא עצה טובה שנתן הנביא ישעיהו למואבים: " "אחרי שנשא חזונו על מפלת מואב, בא לייעצם איך יינצלו... לשלוח שליח לבני ירושלים ולבקש מאיתם שיתנו להם חירות לגור ולהסתתר בארץ יהודה..." " (פסוק א) . הוא יעץ למושל מואב לבקש מיהודה שתיתן לפליטי מואב לגור בה (פסוק ד), והבטיח שהמלך יעשה איתם חסד ויסכים לבקשה (פסוק ה); אך המואבים הגאים דחו את ההצעה ולא ביקשו מקלט: " "מואב... מתגאה ברוחו לבל ישפיל את עצמו לפני בני יהודה לבקש מהם עזר" " (פסוק ו), ולכן חרבו. לפי פירוש זה, המסר העולה מן הנבואה הוא שאכן יש לתת מקלט מדיני לפליטים, אם הם מוכנים לוותר על גאוותם ולבקש זאת.

אמנם, ב'דעת מקרא' פירשו שהקטע הוא דברי המואבים עצמם, הנועצים בינם לבין עצמם ומחליטים לבקש מקלט (פסוק ד); לפי זה, ניתן לפרש את פסוק ו בשתי דרכים:

2. הנביא משתומם על הירידה התלולה במצבם של המואבים - מעם גאה שלא היה לו צורך לבקש עזרה מהזולת, לעם שמתחנן למקלט וסיוע. לפי זה, אי אפשר להסיק מסקנות מהקטע לגבי מקלט מדיני.

3. הנביא מורה שיש לדחות את בקשתם של המואבים למקלט, משום שבעבר היו גאים ופגעו בעם ישראל בגאוותם, למשל בכך שהפסיקו לשלם את המס של " 100 אלף כרים " למלך ישראל (פסוק א, ראו ביאור:מלכים ב ג ד. לפי זה, יש לדחות בקשה למקלט מדיני, כאשר היא באה מעם שפגע בנו והתגאה עלינו בעבר.

אמנם, כל הפירושים הללו אינם מתאימים לניקוד ולטעמים של פסוק ד: "יגורו בך נִדָּחַי, מואב..."; הם פירשו את פסוק ד כאילו היה מנוקד כך "יגורו בך נִדּחי -מואב", או בשינוי סדר המילים: " "יגורו בך נדחי מואב - רוצה לומר, מואב נִדָּחַי, כי הכרי הזה, שהוא מושל ארץ מואב, קורא להעם בשם ' נִדָּחַי ', שהם שלו, שהוא המושל שלהם; והיינו, שתתני להם רשות לגור בכל אשר יחפצו" " (פסוק ד).

בני ישראל מבקשים מקלט[עריכה]

לפי הניקוד, נִדָּחַי הם נדחי ישראל, ויש לפרש את פסוק ד כבקשה של הנביא, המבקש ממואב לתת מקלט מדיני דווקא לפליטים מישראל. ואכן, יש מפרשים שפירשו כך את הפסוק:

4. בקשה לעתיד: " "אם יברחו עוד נדחי עמי דרך עליכם בימי נבוכדנצר אל תסגירום אלא תסתירם... כי גם את תדעי נפש הנודדים מה היא צרתם" " (רש"י) . הנביא מנצל את העובדה שהמואבים הם פליטים כדי להגיד להם "בעתיד, כשבני ישראל יהיו פליטים, תנו להם מקלט, כי אתם יודעים כמה זה קשה להיות פליטים". לפי פירוש זה, יש להגיד שגם בני ישראל בימי חזקיהו נתנו מקלט מדיני למואבים (כפירוש מלבי"ם שהבאנו בגוף המאמר), ולכן יש להם זכות לבקש מהמואבים שינהגו עמם באותו אופן.

  • אולם, קשה לפרש שבקשת הנביא מתייחסת לימי נבוכדנאצר, שהרי בתקופה זו עדיין לא נגזר על בני ישראל שיצאו לגלות על-ידי נבוכדנאצר.

5. תלונה על העבר: " "היה לך להשים צלך להיות חשך כחשכת הלילה להסתיר בו את ישראל שהיו בורחים מפני האויב דרך ארצך" " (מצודת דוד) . ייתכן שהנביא מתייחס לתקופה כלשהי בעבר, שבה בני ישראל היו נרדפים והמואבים לא נתנו להם מקלט, וקובע שמשום כך בא עליהם עונש החורבן.

  • אולם, הפסוק כולו כתוב בלשון ציווי, למשל " סתרי נידחים ", וקשה לפרש שהוא מתייחס לעבר.



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:מקלט מדיני לפליטים המואבים


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-24.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-16-0107