ביאור:שמות טז
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות טז, למהדורה המעומדת)
א
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין, אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי אייר לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ב
(וילינו) וַיִּלּוֹנוּ ויתלוננו כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר.
ג
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע. כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". {ס}
| ליקוט המן, ציור מסביבות שנת 1470 |
ד
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "הִנְנִי מַמְטִיר המזון ירד מהשמים, כמו מטר לָכֶם לֶחֶם מזון (הכוונה גם למן וגם לשלו) מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הניסיונות להלן (פסוקים כו-כז), הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא.
ה
וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ על ידי בישול, אפייה וכדומה אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה תיקחו כמות כפולה מכרגיל עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם".
ו
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "עֶרֶב וִידַעְתֶּם בערב תיווכחו (כאשר ינתן לכם בשר - פסוק ח) כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ז
וּבֹקֶר ובבוקר (כאשר ינתן לכם לחם - פסוק ח) וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְהוָה. וְנַחְנוּ מָה ואנחנו, משה ואהרון, מה אנו חשובים כִּי (תלונו) תַלִּינוּ אתם פונים בתלונה עָלֵינוּ".
ח
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "בְּתֵת תיווכחו כשיתן יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו. וְנַחְנוּ מָה - לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם אנחנו לא הכתובת לתלונות שלכם כִּי עַל יְהוָה".
ט
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: "אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם".
י
וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ ישראל הפנו את מבטם אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן. {פ}
.jpg)
| "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (יג), ראה בערך שליו בויקיפדיה |
יא וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: יב "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר: בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". יג וַיְהִי בָעֶרֶב, וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל שכבה דקה של טל כרגיל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. יד וַתַּעַל נעלמה, התאדתה שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס פזורים דברים דקים וונימוחים, דַּק כַּכְּפֹר כמו שכבת טל קפואה עַל הָאָרֶץ. טו וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: "מָן הוּא שאלו זה את זה: מה הוא?"? כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: "הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, עֹמֶר מידת נפח חומר יבש (בין 2 ל4.3 ליטרים - ר' בויקיפדיה ולהלן בפסוק לו) לַגֻּלְגֹּלֶת לכל אדם מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם לפי מספר בני המשפחה. אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ". יז וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה מי שצריך הרבה כי יש לו משפחה גדולה וְהַמַּמְעִיט. יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר בכלי מדידה שמידת העומר מסומנת בהם, וְלֹא הֶעְדִּיף לקח יותר מדי הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר - אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ.
יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: "אִישׁ אַל יוֹתֵר ישאיר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר". כ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ שמרו למחר, כי לא היו בטוחים שגם מחר יהיה מן אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם רחשו בו רימות תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ הסריח, וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה. כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בכל בוקר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ ולאחר שעות הבוקר, כשהיה חם מהשמש וְנָמָס המן בחוץ נמס ונעלם (ויש מפרשים: נמס מלשון "נמאס" , כלומר התקלקל).
כב
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה כמות כפולה משאר הימים, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה שאנשי העדה התכוונו ללקוט כרגיל, אך לאחר שמדדו גילו שיש להם כמות כפולה.
כג
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה למשה (פסוק ה) וכנראה משה עדיין לא אמר זאת לישראל: שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר, אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ מה שתרצו לאפות, אפו ביום שישי וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל הָעֹדֵף מה שנשאר בסוף יום שישי הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר".
כד
וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה היא טרום ההתלעה לֹא הָיְתָה בּוֹ.
כה
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה. הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.
כו
שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.
כז
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם מקצת העם לִלְקֹט, וְלֹא מָצָאוּ. {ס}
כח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי. כט רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת - עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם בשביל יומיים. שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו במקומו הקבוע אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.
| זרעי גד, כוסברה |
לא וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ 'מָן' לזכר שאלתם "מן הוא"? - לעיל פסוק טו, וְהוּא כְּזֶרַע בגרגירים בצורה של גַּד זרעי כוסברה לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ כעוגה אפויה בדבש.
לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ תקחו מן המן לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: "קַח צִנְצֶנֶת כלי איחסון המצנן ומשמר את המאכל אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם". לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, וַיַּנִּיחֵהוּ הניח אותו אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת שני לוחות הברית (ליד ארון הברית) לְמִשְׁמָרֶת.
לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת מיושבת. אֶת הַמָּן אָכְלוּ, עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה גבול הכניסה ל- אֶרֶץ כְּנָעַן.
לו
וְהָעֹמֶר שנזכר לעיל בפסוק טז - עֲשִׂרִית הָאֵיפָה מידת נפח, בין 21 ל43 ליטרים הוּא. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל, וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ" (פסוק ח) - כנהוג בעבר (ויש הנוהגים גם כיום), לאכול שתי סעודות ביום חול: ארוחה קלה בבוקר (פת של שחרית), וארוחה בשרית בערב.
- על פי הערך שלו בוויקיפדיה: השליו המקראי מזוהה ללא ספק עם העוף הידוע בשם זה בימינו. השליו הוא עוף טהור וישנה עליו מסורת כשרות ברבות מקהילות ישראל. בפירוש דעת מקרא מוסיפים: השלו הוא עוף נודד, ובחודש אייר ("בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" - פסוק א) דרכו לשוב מאפריקה לארצות הצפון, והוא רגיל לעוף מעל לים סוף, ולעת ערב הוא עולה מן הים ("וַתַּעַל הַשְּׂלָו") ומרחף על פני היבשה, עד שהוא נוחת על הקרקע.
- הפסוקים האחרונים בהם נכתב "לִפְנֵי הָעֵדֻת" (וזאת לפני שנוצרו לוחות העדות וארון הברית) וכן "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה" הם בבחינת אין מוקדם ומאוחר בתורה, וכנראה שהציווי להניח מן בצנצנת היה לאחר הקמת המשכן, או לקראת הכניסה לארץ והפסקת המן. כך כותב הראב"ע: "זאת הפרשה ראויה היתה להכתב אחר שנעשה המשכן. רק נכתבה במקום הזה לספר זה הנס שעומד המן לדורות".
