קטגוריה:שמות טז כו

[כה] לרבות יום הכפורים וימים טובים. אין זה סותר הא דכתב (רש"י) בפרשת בראשית (בראשית ב', ג') "ויקדש אותו" במן, שלא ירד המן ביום השביעי, וכן כתב זה בפרשת יתרו (להלן כ, יא), ומאי קדוש הוא זה, שהרי אף ביום טוב לא היה יורד, אין זה קשיא, כי מה שלא ירד המן ביום טוב וביום הכיפורים הוא מפני שהוא גם כן נקרא 'שבת', שהרי יום הכיפורים נקרא "שבת שבתון" (ויקרא כ"ג, ל"ב), ויום טוב נקרא 'שבת' "ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון" (שם שם לט), ומפני זה לא ירד המן בהם. והכי קאמר כי הקב"ה ברך יום השבת ויקדש אותו שלא ירד בו מן, וכל אשר בשם 'שבת' נקרא לא ירד המן, כי הקדושה הזאת אין לו מצד יום השביעי, רק מפני שהוא יום שביתה, וכל אשר הוא יום שביתה לא ירד בו המן. ובמכילתא קאמר 'מניין שאינו יורד בימים טובים, תלמוד לומר "שבת". יום הכפורים שהוא "שבתון" מנין, תלמוד לומר "בו"'. ואין רוצה לומר שיהיה יותר סברא שיהיה המן יורד ביום הכיפורים, דאין [ל]זה טעם, אלא שלא תאמר דקרא ד"שבת" אתא ליום הכיפורים, לכך מצריך קרא מיוחד ליום הכיפורים בפני עצמו, והשתא "שבת" אתא לשאר יום טוב. אבל סוף סוף למדנו מדברי המכילתא מה שלא היה יורד המן בימים טובים מפני ששם 'שבת' עליהם, ועם השבת ועל ידו נתקדשו הימים טובים, ומכל מקום השבת עיקר:

[כו] על ידי הרשעים מתגנים הצדיקים וכו'. אף על גב דלעיל פירש (רש"י פסוק כב) מפני שלא הגיד להם מצות שבת לכך כללו עמהם, מכל מקום לא שייך לומר "עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי", כי לא שייך בזה שלא היה שומר מצותיו ותורותיו. אבל השתא דישראל חטאו - משה גם כן חטא במה שלא הגיד להם מצות שבת, לכך כלל את משה עמהם והיה נדון אחר הכלל, שהרי היה מצטרף עמהם בחטאם גם כן. ולאפוקי אם לא היה מצטרף עמהם בחטא כלל - לא היה נכלל עמהם בחטא: