רש"י על שמות טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על שמות · טז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בחמשה עשר יום" - נתפרש היום של חנייה זו לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן למדנו שאכלו משירי הבצק (או משירי המצה) ששים ואחת סעודות וירד להם מן בט"ז באייר ויום א' בשבת היה כדאי' במס' (שבת דף פז)

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וילונו" - לפי שכלה הלחם

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מי יתן מותנו" - שנמות ואינו שם דבר כמו מותנו (בחולם) אלא כמו עשותנו חנותנו שובנו לעשות אנחנו לחנות אנחנו למות אנחנו ותרגומו לוי דמיתנא כמו לו מתנו הלואי והיינו מתים

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דבר יום ביומו" - צורך אכילת יום ילקטו ביומו ולא ילקטו היום לצורך מחר (מכילתא)

"למען אנסנו הילך בתורתי" - אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה משנה" - ליום ולמחרת

"משנה" - על שהיו רגילים ללקוט יום יום של שאר ימות השבוע ואומר אני אשר יביאו והיה משנה לאחר שיביאו ימצאו משנה במדידה על אשר ילקטו וימודו יום יום וזהו לקטו לחם משנה בלקיטתו היה נמצא לחם משנה וזהו על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים נותן לכם ברכה (פויש"ן) בבית למלאות העומר פעמים ללחם יומים

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ערב" - כמו לערב

"וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים" - לפי שאמרתם לנו כי הוצאתם אותנו תדעו כי לא אנחנו המוציאים אלא ה' הוציא אתכם שיגיז לכם את השליו

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובקר וראיתם" - לא על הכבוד שנא' והנה כבוד ה' נראה בענן נאמר אלא כך אמר להם ערב וידעתם כי היכולת בידו ליתן תאותכם ובשר יתן אך לא בפנים מאירות יתננה לכם כי שלא כהוגן שאלת' אותו ומכרס מלאה והלחם ששאלתם לצורך בירידתו לבקר תראו את כבוד אור פניו שיורידהו לכם דרך חיבה בבקר שיש שהות להכינו וטל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא

"את תלנותיכם על ה'" - כמו אשר על ה'

"ונחנו מה" - מה אנחנו חשובין

"כי תלינו עלינו" - שתרעימו עלינו את הכל את בניכם ונשיכם ובנותיכם וערב רב ועל כרחי אני זקוק לפרש תלינו בל' תפעילו מפני דגשותו וקרייתו שאלו היה רפה הייתי מפרשו בל' תפעלו כמו (שמות יז) וילן העם על משה או אם היה דגוש ואין בו יו"ד ונקרא תלונו הייתי מפרשו ל' תתלוננו עכשיו הוא משמע תלינו את אחרים כמו במרגלים (במדבר יד) וילינו עליו את כל העדה

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשר לאכול" - ולא לשובע למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשובע ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב לפי שהלחם שאלו כהוגן שאי אפשר לו לאדם בלא לחם אבל בשר שאלו שלא כהוגן שהרבה בהמות היו להם ועוד שהיה אפשר להם בלא בשר לפיכך נתן להם בשעת טורח שלא כהוגן

"אשר אתם מלינם עליו" - את האחרים השומעים אתכם מתלוננים

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קרבו" - למקום שהענן ירד

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"השליו" - מין עוף ושמן מאד (יומא עה)

"היתה שכבת הטל" - הטל שוכב על המן ובמקום אחר הוא אומר (במדבר יא) וברדת הטל וגו' (יומא עה מכילתא) הטל יורד על הארץ והמן יורד עליו וחוזר ויורד טל עליו והרי הוא כמונח בקופסא

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותעל שכבת הטל וגו'" - כשהחמה זורחת עולה הטל שעל המן לקראת החמה כדרך טל עולה לקראת החמה אף אם תמלא שפופרת של ביצה טל ותסתום את פיה ותניחה בחמה היא עולה מאליה באויר ור"ד שהטל עולה מן הארץ באויר וכעלות שכבת הטל נתגלה המן וראו והנה על פני המדבר וגו'

"דק" - דבר דק

"מחוספס" - מגולה ואין דומה לו במקרא וי"ל מחוספס לשון חפיסה ודלוסקמא שבלשון משנה כשנתגלה משכבת הטל ראו שהיה דבר דק מחוספס בתוכו בין שתי שכבות הטל ואונקלוס תרגם מקלף לשון מחשוף הלבן

"ככפור" - כפור גליד"א (בלע"ז רייף געפרארען) דעדק כגיר כאבני גיר והוא מין צבע שחור כדאמרי' גבי כסוי הדם הגיר והזרניך דעדק כגיר כגלידא על ארעא דק היה כגיר ושוכב מוגלד כקרח על הארץ וכן פירושו דק ככפור שטוח קלוש ומחובר כגליד דק טינב"ש (בלע"ז דין) שהיה מגליד גלד דק מלמעלה וכגיר שתרגם אונקלוס תוספת הוא על ל' העברית ואין לו תיבה בפסוק

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מן הוא" - הכנת מזון הוא כמו (דנייאל א) וימן להם המלך

"כי לא ידעו מה הוא" - שיקראוהו בשמו

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עומר" - שם מדה

"מספר נפשותיכם" - כפי מנין נפשות שיש לאיש באהלו תקחו עומר לכל גולגולת

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"המרבה והממעיט" - יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט וכשבאו לביתם ומדדו בעומר איש איש מה שלקטו ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באהלו והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת וזהו נס גדול שנעשה בו

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויותרו אנשים" - (ש"ר) דתן ואבירם

"וירם תולעים" - לשון רמה

"ויבאש" - הרי זה מקרא הפוך שבתחלה הבאיש ולבסוף התליע כענין שנאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו וכן דרך כל המתליעים

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחם השמש ונמס" - הנשאר בשדה נמוח ונעשה נחלים ושותין ממנו אילים וצבאים ואומות העולם צדין מהם וטועמין בהם טעם מן ויודעין מה שבחן של ישראל (מכילתא) פשר לשון פושרין ע"י השמש מתחמם ומפשיר

"ונמס" - דישטנפרי"ר (צו גיין צו שמעלצען) ודוגמתו בסנהדרין בסוף ד' מיתות

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לקטו לחם משנה" - כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד ומ"א לחם משונה אותו היום נשתנה לשבח בריחו וטעמו (מכילתא) (שאם להגיד ששנים היו והלא כתיב שני העומר לאחד אלא משונה בטעם וריח)

"ויגידו למשה" - שאלוהו מה היום מיומים ומכאן יש ללמוד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת שנצטווה לומר להם והיה ביום הששי והכינו וגו' עד ששאלו את זאת אמר להם הוא אשר דבר ה' שנצטויתי לומר לכם ולכך ענשו הכתוב שאמר לו עד אנה מאנתם ולא הוציאו מן הכלל

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את אשר תאפו אפו" - מה שאתם רוצים לאפות בתנור אפו היום הכל לשני ימים ומה שאתם צריכים לבשל ממנו במים בשלו היום לשון אפייה נופל בלחם ול' בישול בתבשיל

"למשמרת" - לגניזה

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר משה אכלוהו היום וגו'" - (מכילתא) שחרית שהיו רגילים לצאת וללקוט באו לשאול אם נצא אם לאו אמר להם את שבידכם אכלו לערב חזרו לפניו ושאלוהו מהו לצאת אמר להם שבת היום ראה אותם דואגים שמא פסק המן ולא ירד עוד אמר להם היום לא תמצאוהו מה ת"ל היום היום לא תמצאוהו אבל מחר תמצאוהו

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וביום השביעי שבת" - שבת הוא המן לא יהיה בו ולא בא הכתוב אלא לרבות יוה"כ וימים טובים (מכילתא)

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד אנה מאנתם" - משל הדיוט הוא בהדי הוצא לקי כרבא ע"י הרשעים מתגנין הכשרין (ב"ק צ"ב)

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ראו" - בעיניכם כי ה' בכבודו מזהיר אתכם על השבת שהרי נס נעשה בכל ע"ש לתת לכם לחם יומים

"שבו איש תחתיו" - מכאן סמכו חכמים ד' אמות ליוצא חוץ לתחום ג' לגופו וא' לפישוט ידים ורגלים

"אל יצא וגו'" - אלו אלפים אמה של תחום שבת ולא במפורש שאין תחומין אלא מדברי סופרים ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נא'

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והוא כזרע גד לבן" - עשב ששמו קוליינדר"י (קאריאנדער) וזרע שלו עגול ואינו לבן והמן היה לבן ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה והוא לבן

"כצפיחת" - בצק שמטגנין אותו בדבש וקורין לו אסקריטון בלשון משנה והוא תרגום של אונקלוס

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למשמרת" - לגניזה

"לדורותיכם" - בימי ירמיהו כשהיה ירמיהוו מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה מהיכן נתפרנס הוציא להם צנצנת המן אמר להם אתם ראו דבר ה' שמעו לא נא' אלא ראו בזה נתפרנסו אבותיכם הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צנצנת" - צלוחית של חרס כתרגומו

"והנח אותו לפני ה'" - לפני הארון ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד אלא שנכתב כאן בפרשת המן

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ארבעים שנה" - והלא חסר ל' יום שהרי בט"ו באייר ירד להם המן תחלה ובט"ו בניסן פסק שנא' (יהושע ה) וישבות המן ממחרת אלא מגיד שהעוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן

"אל ארץ נושבת" - לאחר שעברו את הירדן (קידושין לח) (ס"א שאותה שבעבר הירדן מיושבת וטובה שנאמר (דברים ג) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ותרגום של נושבת יתבתא ר"ל מיושבת רש"י ישן)

"אל קצה ארץ כנען" - בתחלת הגבול קודם שעברו את הירדן והוא ערבות מואב נמצאו מכחישין זא"ז אלא בערבות מואב כשמת משה בז' באדר פסק המן מלירד ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד שהקריבו העומר בששה עשר בניסן שנא' (יהושע ה) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עשרית האיפה" - האיפה שלש סאין והסאה ו' קבין והקב ד' לוגין והלוג ששה ביצים נמצא עשירית האיפה מ"ג ביצים וחומש ביצה והוא שיעור לחלה ולמנחות