קטגוריה:שמות טז כט

<< | ספר שמות • פרק ט"ז • פסוק כ"ט | >>

ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי.

רְאוּ כִּי יְהֹוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

המהדורה המוטעמת:

רְא֗וּ כִּֽי־יְהֹוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

רְא֗וּ רְא֗וּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 7200
מורפ': HVqv2mp כִּֽי כִּֽי - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־יְהוָה֮ יְהוָה֮ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp נָתַ֣ן נָתַ֣ן - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqp3ms לָכֶ֣ם לָ - מילת יחס
כֶ֣ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2mp הַשַּׁבָּת֒ הַ - מילית, ה' הידיעה
שַּׁבָּת֒ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/7676
מורפ': HTd/Ncbsa עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־כֵּ֠ן כֵּ֠ן - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 3651 c
מורפ': HTm ה֣וּא ה֣וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms נֹתֵ֥ן נֹתֵ֥ן - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqrmsa לָכֶ֛ם לָ - מילת יחס
כֶ֛ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2mp בַּיּ֥וֹם בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
יּ֥וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/3117
מורפ': HRd/Ncmsa הַשִּׁשִּׁ֖י הַ - מילית, ה' הידיעה
שִּׁשִּׁ֖י - תואר, מספר סידורי, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/8345
מורפ': HTd/Aomsa לֶ֣חֶם לֶ֣חֶם - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3899
מורפ': HNcbsc יוֹמָ֑יִם יוֹמָ֑יִם - שם עצם, זכר, זוגי, נפרד

צורת יסוד: 3117
מורפ': HNcmda שְׁב֣וּ שְׁב֣וּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 3427
מורפ': HVqv2mp׀ אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa תַּחְתָּ֗יו תַּחְתָּ֗י - מילת יחס
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8478
מורפ': HR/Sp3ms אַל אַל - מילית, שלילה

צורת יסוד: 408
מורפ': HTn־יֵ֥צֵא יֵ֥צֵא - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3318
מורפ': HVqj3ms אִ֛ישׁ אִ֛ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa מִמְּקֹמ֖וֹ מִ - מילת יחס
מְּקֹמ֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: m/4725
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms בַּיּ֥וֹם בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
יּ֥וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/3117
מורפ': HRd/Ncmsa הַשְּׁבִיעִֽי הַ - מילית, ה' הידיעה
שְּׁבִיעִֽי - תואר, מספר סידורי, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/7637
מורפ': HTd/Aomsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

רְא֗וּ רביעי (משנה, דרגא 3)

כִּֽי־יְהוָה֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

נָתַ֣ן מונח (משרת, דרגא 5) לָכֶ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) הַשַּׁבָּת֒ סגול (מלך, דרגא 2)

עַל־כֵּ֠ן תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

ה֣וּא מונח (משרת, דרגא 5) נֹתֵ֥ן מרכא (משרת, דרגא 5) לָכֶ֛ם תביר (משנה, דרגא 3)

בַּיּ֥וֹם מרכא (משרת, דרגא 5) הַשִּׁשִּׁ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

לֶ֣חֶם מונח (משרת, דרגא 5) יוֹמָ֑יִם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

שְׁב֣וּ מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)

אִ֣ישׁ מונח (משרת, דרגא 5) תַּחְתָּ֗יו רביעי (משנה, דרגא 3)

אַל־יֵ֥צֵא מרכא (משרת, דרגא 5) אִ֛ישׁ תביר (משנה, דרגא 3)

מִמְּקֹמ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

בַּיּ֥וֹם מרכא (משרת, דרגא 5) הַשְּׁבִיעִֽי סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת - עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם בשביל יומיים. שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו במקומו הקבוע אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):

חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵיב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵים תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֱנָשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֱנָשׁ מֵאַתְרֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה׃

ירושלמי (יונתן):

חָמוּן אֲרוּם יְיָ יְהַב לְכוֹן יַת שַׁבְּתָא בְּגִין כֵּן הוּא יָהִיב לְכוֹן בְּיוֹם שְׁתִיתָאָה לְחֵם לִתְּרֵין יוֹמִין שְׁרוֹן גְּבַר בְּאַתְרֵיהּ וְלָא תְטַלְטְלוּן מִדַּעַם מִרְשׁוּתָא לִרְשׁוּתָא בַּר מֵאַרְבָּעָה גַרְמִידֵי וְלָא יִפּוֹק אֵינַשׁ מֵאַתְרֵיהּ לְטַיְילָא לְבַר מִתְּרֵין אַלְפִין גַּרְמִידֵי בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ראו" - בעיניכם כי ה' בכבודו מזהיר אתכם על השבת שהרי נס נעשה בכל ע"ש לתת לכם לחם יומים

"שבו איש תחתיו" - מכאן סמכו חכמים ד' אמות ליוצא חוץ לתחום ג' לגופו וא' לפישוט ידים ורגלים

"אל יצא וגו'" - אלו אלפים אמה של תחום שבת ולא במפורש שאין תחומין אלא מדברי סופרים ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נא'

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[כז] ראו בעיניכם כו'. רוצה לומר מה שהוצרך לומר "ראו" ולא אמר "ה' נתן לכם את השבת", אלא רוצה לומר 'ראו בעיניכם', כי ראיה יותר גדולה מן השמיעה, כמו שפירש כמה פעמים. ומה שאמר שהרי נס נעשה לכם שהיה יורד להם לחם משנה בערב שבת, הקשה הרא"ם דמאי ראיה מזה שירד להם לחם משנה, שמא בשביל קדושת היום הששי שנתן בו לחם יותר, והוי ליה להביא ראיה שלא ירד להם המן ביום השביעי, וכן בב"ר אמרו הראיה על קדושתו מה שלא ירד ביום השביעי - לא מה שיורד לחם משנה ביום הששי. ולא דקדק כלום, כי יודעים היו ישראל שיום השביעי קדוש בעצמו, אבל משה רבינו עליו השלום הוצרך להביא ראיה שהקב"ה רוצה שישראל ישמרו את יום השבת - מדקאמר "ראו כי ה' הוא נתן לכם את יום השבת" ולא אמר 'כי ה' קדש את יום השבת', אלא נותן לכם להיות שומרים אותו, ולא תאמרו כי יום השביעי מקודש מששת ימי בראשית, ולא נצטוו באי עולם עליו. והוצרך להביא ראיה שהרי הקב"ה נתן לכם לחם משנה, ולמה יתן לכם לחם משנה - כדי שתשמרו את יום השבת, ותתקנו הכל קודם שבת. ואין לומר דשמא לא נתן להם השבת, ומשום שלא יהיה יורד בשבת הקדים בערב שבת, דאי משום שלא ירד ביום השביעי ולכך ירד ביום הו' [לחם] משנה, זה אין סברא, דכיון דראינו שלא מצאו בכל יום רק מה שהוא ראוי לאותו יום (רש"י פסוק ד) - למה ירד להם ביום הששי [לחם] משנה, וכי בשביל שאין המן ירד ביום השביעי ירד להם ביום הו' דבר שאין שייך בו, אלא יום הששי מכין לשבת (ביצה דף ב:), דאסור לבשל בשבת, והשתא כיון דיום הששי מכין לשבת יורד המן ביום הו' לשבת:

[כח] מכאן סמכו לד' אמות ליוצא חוץ לתחום. כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מח.) "שבו איש תחתיו", 'וכמה תחתיו - גופו שלשה אמות, ואמה לפשוט ידיו ורגליו'. ועל כרחך ביוצא חוץ לתחום איירי, דהא תוך התחום בודאי מותר כדכתיב "אל יצא איש ממקמו", שלא יצא חוץ מתחומו, ואם כן הא דכתיב "שבו איש תחתיו" מי שאין לו תחום כלל, שיצא חוץ לתחום (עירובין דף מח.):

[כט] אלו אלפים כו'. פירוש כי אלפים [אמה] הם תחומו של אדם, והוא נחשב מקומו. ובגמרא (עירובין דף נא.) יליף מגזירה שוה מערי מקלט, דכתיב (במדבר ל"ה, ה') "ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה", כלומר כמו ששם צוה לתת לעיר אלפים שהוא תחום העיר, כן יש לאדם לתחומו אלפים אמה - שנקרא מקומו. והנה פירוש הכתוב "שבו איש תחתיו" למי שאין לו מקום, ו"אל יצא איש ממקומו" אם יש לו מקום שקנה שביתה - אל יצא ממקומו, וזהו אלפים [אמה]. ושמעתי רמז במלת "אל יצא", אם תכפול היו"ד על צד"י וצד"י על יו"ד, וצד"י על אל"ף ואל"ף על צד"י, ואל"ף אות אחרון על יו"ד אות ראשון ויו"ד על אל"ף, הוא אלפים, ש"אל יצא" אלפים - רק תוך אלפים:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

רְאוּ – בְּעֵינֵיכֶם כִּי ה' בִּכְבוֹדוֹ מַזְהִיר אֶתְכֶם עַל הַשַּׁבָּת; שֶׁהֲרֵי נֵס נַעֲשֶׂה בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, לָתֵת לָכֶם לֶחֶם יוֹמָיִם.
שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו – מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים אַרְבַּע אַמּוֹת לַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם [שָׁלוֹשׁ לְגוּפוֹ, וְאַחַת לְפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם] (עירובין מ"ח ע"א).
אַל יֵצֵא וְגוֹמֵר – אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת (עירובין נ"א ע"א). וְלֹא בִּמְפֹרָשׁ, שֶׁאֵין תְּחוּמִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (ראו סוטה ל' ע"ב); וְעִקָּרוֹ שֶׁל מִקְרָא עַל לוֹקְטֵי הָמָן נֶאֱמַר.

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ראו כי ה' נתן לכם השבת. אמרו במדרש תהלים בפרשת מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב) מהו ראו א"ר יוסי ראו מרגניתא דיהבית לכון א"ר יצחק כל עסקא דשבת כפול, עומר כפול דכתיב שני העומר לאחד, קרבנו כפול (במדבר כח) וביום השבת שני כבשים, עונשו כפול מחלליה מות יומת, שכרו כפול (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות זכור ושמור, מזמור כפול (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת וזהו שהכתוב אומר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל ז' הבלים למה כנגד ז' ימי בראשית, אמר שלמה מה נברא ביום ראשון שמים וארץ ומה סופם (ישעיה נא) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ואמר הבל, מה נברא ביום שני רקיע וכתיב (ישעיה לד) ונגלו כספר השמים ואמר הבל, מה נברא ביום ג' יקיו המים מה סופם (ישעיה יא) והחרים ה' לשון ים מצרים ואמר הבל, מה נברא ביום ד' יהי מאורות ומה סופם (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה ואמר הבל, מה נברא ביום ה' שרץ ועוף שנאמר (בראשית א) נפש חיה ועוף יעופף מה סופם (צפניה א) אסוף אסף כל מעל פני האדמה אסף עוף השמים וגו' ואמר הבל, מה נברא ביום ששי אדם ומה סופו (בראשית ג) כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואמר הבל, מה נברא ביום שביעי שבת חזר ונסתכל לכאן ולכאן ליתן בו פגם ולא היה מוצא לפי שכלו קדושה ומנוחה, אמר ר' יצחק אחר הסתכלו ראה כשאדם חוטא בו מתחייב בנפשו ואמר הבל, לכך הכל הבל הרי ז'.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"ראו" התבוננו. "כי ה' נתן לכם השבת." ואין זו מצוה בלבד אבל היא מתנה שלא נתנה לזולתם כאמרם זל (שם פרק יציאות השבת) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני חפץ ליתנה לישראל וכן סדרו בתפלה ולא נתתו לגויי הארצות וכו' ערלים, כאמרו ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם והוא שישיגו יום שכלו שבת:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ראו" אבל ראו בעיניכם מענין המן ותדעו כי ה' נתן לכם השבת, שהשבת היא מתנה גדולה מה' שנתן לכם היינו לצרככם ולתועלתכם, אם מצד שלא יהיה לכם שום הפסד ע"י שלא תלכו ללקוט בו את המן, שהלא על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, וזה ללמד שה' מזמין הוצאת שבת ביחוד מלבד מזונותיו הקצובות לו לפי עבודתו, וגם שעוד תרויחו בזה במה שתשבו איש תחתיו ותוכלו לנוח יום אחד בשבוע:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ראו כי ה' וגו'. פירשתי למעלה שנתכוין משה לומר להם כי מצוה זו אינו צריך לאומרה הוא להם אלא הנה הם רואים אותה כי ה' נותן המצוה ממנו להם בלא שום אמצעי כמו שפירשתי בפסוק (כ"ב) ויגידו וגו' וזה למעלת השבת כי יראו ישראל הדבר בחוש הראות. ואומרו אל יצא איש פירוש כי ה' לא הוריד המן לצד שלא יצטרכו לצאת איש ממקומו וגו', ועיין מה שכתבתי בפסוק (כ"ח) עד אנה מאנתם:

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

אל יצא. ג' במסורה. הכא ואידך אל יצא פליט מן העיר בואו הכום איש אל יצא. אל יצא איש ממקומו היינו חוץ לד' אמות לפי שיצא חוץ לתחום אל יצא פליט מן הע. ר היינו תחום שבת. בואו הכום איש אל יצא רמז לב"ד לוקין על ערובי תחומין דבר תורה:

פרשנות מודרנית:

ביאור מפורט על הפסוק • המפרשים עונים לשאלות

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית