ספורנו/שמות/טז
ג
[עריכה]"מי יתן מותנו" בשבתנו על סיר הבשר. אם היה האל יתברך חפץ להמיתנו היה טוב לנו שימיתנו שם בעודנו שבעים, כענין טובים היו חללי חרב מחללי רעב:
ד
[עריכה]"ממטיר לכם לחם" מזון: " למען אנסנו הילך בתורתי" כשיהיה מתפרנס שלא בצער, כאמרם זל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן:
ה
[עריכה]"והכינו את אשר יביאו והיה משנה" גם אחר ההכנה יהיה משנה כי לא יחסר בבשול. ואמר והכינו לעורר שיזדרזו לענג שבת במטעמים, ושכל זריזותם בזה יהיה מערב שבת:
ו
[עריכה]"ערב וידעתם" יהי רצון שמה שאמר לי שיתן לכם מזון יהיה באופן זה שיתן לכם בערב צרכי הערב, בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם לגמרי מארץ מצרים, כי יוציאכם גם ממנהגיה, שהייתם יושבים שם על סיר הבשר, בלתי זמן סעודה קבועה כבהמות, כאמרם זל בתחילה היו ישראל כתרנגולים המנקרים באשפה, עד שבא משה רבינו וקבע להם זמן סעודה:
ז
[עריכה]"ובקר" יהיה לכם לחם הבקר: " וראיתם את כבוד ה'" וכן יהי רצון שתראו את כבוד ה' שיבא להגביל הזמנים, למען תדעו שתלונותיכם הם עליו והוא יהיה הנראה להסירם מעליו:
ח
[עריכה]"ויאמר משה בתת ה' לכם" אמר משה מה שהתפללנו שיתן ה' לכם המזון בערב, בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם, רצוננו שיתן לכם בערב בשר לאכול, ולא לשבוע כמנהג המצרים אשר אין לפניהם בלתי אם גוייתם, ושבבקר יתן לכם לחם בלבד לשבוע, שיהיה מספיק די שבעכם: " בשמוע ה' את תלונותיכם" ומה שהתפללנו שתראו את כבוד ה', רצוננו שיתן לכם אלה בענין שיראה לכם שתלונותיכם הם עליו, ושהוא שמע את תלונותיכם:
ט
[עריכה]"אמור אל כל עדת" כיון שידע שנתקבלה תפלתו, כענין רבי חנינא כשהיה מתפלל על החולים (ברכות פרק אין עומדין), או יותר מזה: " קרבו לפני ה'" ההולך לפניהם בעמוד ענן:
י
[עריכה]"ויפנו אל המדבר" כי דרך המדבר היה הענן מהלך בנסעם:
יד
[עריכה]"והנה על פני המדבר דק" דבר שהגרגיר שלו היה דק, כאמרו כזרע גד הוא: " דק ככפור" גם בהנחתו היה דק, שלא היה מונח גרגיר על גרגיר:
טז
[עריכה]"זה הדבר אשר צוה ה'" באמרו ובבקר תשבעו לחם: " לקטו ממנו" כל אחד כרצונו, אחד המרבה ואחד הממעיט: "איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפ שותיכם איש לאשר באהלו תקחו." כי בכל ענין שתלקטו, הן שתרבו ללקוט והן שתמעיטו, יהיה זה על כל פנים שיהיה הנלקט מזון לכל אחד כפי אכלו שישביע את הרגיל לאכול הרבה, ולא יתן מזון יותר מהראוי למי שהוא רגיל לאכול מעט, ושמה שילוקט הן על ידי המרבה ללקוט הן על ידי הממעיט יהי עמר לגלגלת, לא פחות ולא יותר, ושמי שילקוט בעד כל בני ביתו ילקוט עמר לכל אחד כמספר כל הנפשות אשר באהלו:
כ
[עריכה]"ויקצוף עליהם משה" כי אמנם לא קרה זה מפני היותו יותר מכדי שבעם, אבל הותירוהו לכתחלה לנסות:
כא
[עריכה]"בבקר בבקר" בכל בקר, כמו כדברה אל יוסף יום יום, וכן בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות: " וחם השמש ונמס" לפיכך היו מלקטים בבקר כדי שלא ימס בחום השמש.
כג
[עריכה]"את אשר תאפו" החלק ממנו שאתם חפצים לאפות בתנור, כענין ועשו אותו עגות: " אפו" עתה מערב שבת: " ואת אשר תבשלו" כענין ובשלו בפרור: " בשלו" עתה:
כה
[עריכה]"אכלוהו היום" לעתים מזומנים מזה היום: " כי שבת היום לה'" כי כל זה היום שבת לה', ובכלו מותר לאכול את המן הנותר מערב שבת, ולא יהיה מותר זה לאחר השבת: " היום לא תמצאוהו" בכל יום שבת כמו שהוא היום, לא תמצאוהו.
כז
[עריכה]"יצאו מן העם" מן המחנה אל מקום רחוק חושבים למצא ממנו שם, כי לא נאמנה את אל רוחם: " ללקוט" וזה היה חלול שבת בלי ספק אם היו מלקטים הדבר ממקום גדולו, כאמרם זל (שבת פרק כלל גדול אמרו קז, ב) האי מאן דתלש כשותא מהזמי והיני חייב משום תולש:
כח
[עריכה]"עד אנה מאנתם לשמור" הנה החטא בשמירה נעשה בין כלכם, כי אתה אף על פי שלא יצאת עמהם ללקוט, גרמת שיצאו, שלא למדת אותם הלכות שבת וענינן, רק אמרת ששת ימים תלקטוהו ולא שבעת ימים, ובזה מרו את פיך, ואמרת וביום השביעי שבת לא יהיה בו והם לא האמינו לדברך. אבל לא למדתם מצוותי שבכלל מלאכה תהיה לקיטת המן שחייב בה הלוקט משום תולש והבאתו מרשות לרשות, שהיא מכלל המלאכות גם כן: " ותורותי" ענין השבת וטעמו ומתן שכרו וענשו, אשר כל יודעיהם יזהרו לשבות בשבת בלי ספק:
כט
[עריכה]"ראו" התבוננו. "כי ה' נתן לכם השבת." ואין זו מצוה בלבד אבל היא מתנה שלא נתנה לזולתם כאמרם זל (שם פרק יציאות השבת) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני חפץ ליתנה לישראל וכן סדרו בתפלה ולא נתתו לגויי הארצות וכו' ערלים, כאמרו ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם והוא שישיגו יום שכלו שבת:
לה
[עריכה]"אכלו את המן" תמורת לחם חטים וזולתו, כאמרם בלתי אל המן עינינו: " עד באם אל ארץ נושבת" אל ארץ סיחון ועוג כי שם אכלו גם מלחם הארץ: "את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען." ועם לחם הארץ אכלו מן אחר בואם אל ארץ סיחון ועוג עד שעברו את הירדן, כאמרו ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וישבות המן ממחרת: