זמנו של יום הכיפורים הוא בעשירי לחודש השביעי (חודש תשרי), (ויקרא כג כז): "אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא, מקרא קדש יהיה לכם, ועניתם את נפשתיכם, והקרבתם אשה לה'".

אך בהמשך נזכר תאריך קצת שונה, (ויקרא כג לב): "שבת שבתון הוא לכם, ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב , מערב עד ערב תשבתו שבתכם"

מה משמעות ההבדל?

1. אפשר לפרש ששני התאריכים שוים: " עשור לחודש " שווה " תשעה לחודש בערב מערב עד ערב ". מכאן שהיום מתחיל מהערב - מעת שקיעת השמש. זמן שקיעת השמש נמצא בדיוק על הגבול בין היום הקודם ליום הבא, ולכן אפשר לשייך אותו לשניהם - לתשיעי או לעשירי. " תשעה לחודש בערב " הוא בדיוק הנקודה שבה מתחיל היום העשירי.

אם כך, מדוע נזכר ביטוי זה רק לגבי יום הכיפורים, שנמצא באמצע רשימת החגים בפרק? מדוע לא לגבי "יום תרועה" שנזכר לפניו, או חג הסוכות שנזכר אחריו?

• אולי זה משום שביום הכיפורים יש צום, והיה צריך להדגיש שהצום חל 24 שעות: " "ואין ספק כי גם כל החגים הם מערב עד ערב, אך הוסיף לפרש זה ביום הכיפורים מפני העינוי, שיוודע שצריך להתענות כ"ד שעות שלמות." " ( שד"ל ) .
• ואולי כדי ללמד, שההכנות לתענית צריכות להתחיל כבר בתשיעי לחודש, כדברי חז"ל " "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב, כאילו מתענה תשיעי ועשירי" ".

2. אפשר גם לפרש להיפך: בדרך-כלל, בלשון המקרא, היום מתחיל מהבוקר, גם היום התשיעי לחודש כולל את הלילה שאחריו ונמשך עד הבוקר, ולכן היה צריך להדגיש שהתענית מתחילה כבר בערב השייך ליום התשיעי: " "עצם הדבר שהתורה טורחת ומזכירה, וחוזרת ומדגישה מערב עד ערב, הוא פשוט לפשוטו, להודיע כי השבתון והענוי מתחילים מן הלילה. ואם כן סדר הבריאה, למה לי קרא? אלא - סדר הבריאה הוא דבר אחד, וקביעת המועדות הוא דבר אחר" " (משה בן דב, ויהי ערב ויהי בוקר - הבריאה והמניין ) .

ואם היום מתחיל מהבוקר, מדוע השביתה מתחילה מהערב שלפניו? - אולי משום שגם בבריאת העולם, מעשה הבריאה הסתיים בסוף היום השישי , ולכן השבת של ה' התחילה כבר מהערב, ולכן השבת וכל המועדים מתחילים מהערב (שם) .