ביאור:בבלי יומא דף עו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

זה יהושע [1], שירד לו מָן כנגד כל ישראל [2]: כתיב הכא אִישׁ וכתיב התם (במדבר כז יח) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה] קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ [וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו].'

ואימא משה, דכתיב (במדבר יב ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד [מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה]?

דנין 'איש' מ'איש', ואין דנין 'איש' מ'והאיש'.

'שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה?

אמר להם: אמשול לכם משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שיש לו בן אחד; פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה - ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה; עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום; אף ישראל: מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב! נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.

דבר אחר: שהיו אוכלין אותו כשהוא חם;

דבר אחר: מפני משאוי הדרך.

[מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בשלח מסכתא דויסע פרשתא ג ד"ה וובקר היתה] וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן, והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן; נענה רבי אלעזר המודעי ואמר: מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה!

אמר לו רבי טרפון: מודעי! עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו [3]!?

אמר לו: רבי! מקרא אני דורש: (בראשית ז כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים [4] וכי חמש עשרה אמה בעמק, חמש עשרה בשפלה, חמש עשרה בהרים? וכי מיא שורי שורי קיימי [שכבות שכבות עומד, ולא זורם]? ועוד: תיבה היכי סגיא [5]? אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי, והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים [6]; וכי אי זה מדה מרובה [7] - מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר מדה טובה ממדת פורענות [8]; במדת פורענות הוא אומר (בראשית ז יא) [בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה] וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ [9], במדה טובה הוא אומר (תהלים עח כג) וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח [פסוק כד] וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ; [10] כמה ארובות יש בדלת [11]? – ארבע ארבע, הרי כאן [12] שמונה, ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה [13]!

תניא: 'איסי בן יהודה אומר: מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר (תהלים כג ה) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי [דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי] כּוֹסִי רְוָיָה';

אמר אביי: שמע מינה: כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק, שנאמא כּוֹסִי רְוָיָה: רויה בגימטריא הכי הוי.

הא [14] לא דמיא: התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא; התם לכולי עלמא, הכא לישראל לחודיה, ונפיש להו טפי!?

רבי אלעזר המודעי - פתיחה פתיחה גמר [15].

אסור באכילה:

הני חמשה ענויין - כנגד מי?

אמר רב חסדא: כנגד חמשה ענויין שבתורה: (במדבר כט ז) וּבֶעָשׂוֹר [לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם] וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם [כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ], ו-אַךְ בֶּעָשׂוֹר [לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם] וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם [וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה’] (ויקרא כג כז), (ויקרא כג לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם [בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם], ו-שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם (ויקרא טז לא), (ויקרא טז כט) וְהָיְתָה לָכֶם [לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ] תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם [וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם] [16].

הני חמשה הוו - ואנן שיתא תנן?

שתיה בכלל אכילה היא, דאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה? - שנאמר (דברים יד כג) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ [בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם] מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ [וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים]; תירוש - חמרא הוא, וקרי ליה וְאָכַלְתָּ!

ממאי?: ודילמא דאכליה על ידי אניגרון, דאמר רבה בר שמואל: 'אניגרון [17] = מיא דסילקא [18]; אכסיגרון = מיא דכולהו שלקי [19]'?

אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא: (דברים יד כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר [וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ]; שכר - שתיה הוא, וקרייה רחמנא וְאָכַלְתָּ!

ממאי?: ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון?

וּבַשֵּׁכָר כתב: מידי דמשכר [20];

ודילמא דבילה קעילית [21], דתניא: 'אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש

עמוד ב

חייב [22]' אלא יליף שכר שכר מנזיר: מה להלן יין - אף כאן יין [23].

ותירוש חמרא הוא? והתניא: 'הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה [24], ומותר ביין [25]'?

ולאו חמרא הוא? והכתיב (זכריה ט יז) [כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים] וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת - דבר הבא מן התירוש [26] ינובב בתולות [27], והכתיב (משלי ג י) [וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ [28] - דבר הבא מן התירוש יקביך יפרוצו [29], והא כתיב (הושע ד יא) זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב [30]?

אלא דכולי עלמא תירוש חמרא הוא, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם [31].

ואמאי קרי ליה יין ואמאי קרי ליה תירוש?

יין - שמביא יללה לעולם [32]; תירוש - שכל המתגרה בו נעשה רש.

רב כהנא רמי: כתיב 'תירש' וקרינן 'תירוש'?

זכה [33] נעשה ראש [34], לא זכה נעשה רש,

רבא רמי: כתיב 'ישמח' [35] וקרינן יְשַׂמַּח [36]?

זכה משמחו, לא זכה משממו, והיינו דאמר רבא: חמרא וריחני פקחין [37].

רחיצה וסיכה מנא לן דאיקרי עינוי?

דכתיב (דניאל י ג) לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי [עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים];

מאי לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי?

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת: אפילו נהמא דחיטי דכייתא [38] לא אכל.

ומנא לן דחשיב כעינוי?

דכתיב: (דניאל י יב) וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ.

אשכחן סיכה, רחיצה מנא לן?

אמר רב זוטרא ברבי טוביה: אמר קרא: (תהלים קט יח) [וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ] וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו.

ואימא כשתיה?

[39] דומיא דשמן [40]: מה שמן מאבראי - אף מים מאבראי [41].

והא תנא איפכא קא נסיב לה, דתנן [שבת פ"ט מ"ד]: מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו [42]!?

אלא אמר רב אשי: רחיצה מגופיה דקרא [43] שמיע ליה, דכתיב (דניאל י ג) [לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי] וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי [עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים] [44];

מאי (דניאל י יב) [וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ] וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ [45]?

[46]

היינו דכתיב (יחזקאל ח יא) וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה (יחזקאל ח ג) וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר

הערות[עריכה]

  1. ^ שעלה עם משה עד תחומי ההר, שנאמר (שמות כד יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים, והמתין לו יהושע שם כל ארבעים יום, שנאמר (שמות לב יז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה - למדנו שלא היה עמהם
  2. ^ ושם היה יורד לו מָן כנגד כל ישראל
  3. ^ מאין לך
  4. ^ אם תאמר מלמעלה לארץ ולא פירש בהר או בבקעה -
  5. ^ היאך עלתה לראשי ההרים
  6. ^ אלא על כרחך מִלְמַעְלָה דקרא – 'מן השמים' הוא, והכי קאמר: על ידי גשמים גברו ט"ו אמה, ומן התהום יצאו תחלה למלאות הבקעות והשפלות עד שהשוו לראשי ההרים
  7. ^ רבה על חברתה
  8. ^ מדה טובה מרובה על הרעה חמש מאות בה, שבמדה טובה נאמר (שם לד,ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים ובמדת פורענות הוא אומר עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים - אף כאן מדת הטוב של ירידת המן רבתה על ירידת המבול
  9. ^ לא ירד מבול אלא דרך שתי ארובות
  10. ^ גירסת רש"י:ותנא
  11. ^ באורך דלת
  12. ^ לשתי דלתות
  13. ^ ואחרי ששתי ארובות הורידו גשמים גובה ט"ו אמה, שמונה ארובות הורידו מן ששים אמות שהרי אמרת מדה טובה מרובה על של פורענות, וכל שכן שאינה ממועטת הימנה
  14. ^ אדרבי אלעזר המודעי קאי
  15. ^ מה פתיחה האמורה בארובות המבול: ט"ו לשתי ארובות - אף פתיחה האמורה בדלתות המן ט"ו אמה לכל שתי ארובות
  16. ^ בכולהו כתיב 'תענו' 'ועניתם'
  17. ^ מין מאכל שנותנין בו יין, ובכמה מקומות שנינו בתוספתא אניגרון ואכסיגרון שנותנין בו יין ושמן
  18. ^ מים ששלקו בהן תרדין
  19. ^ של שאר מיני ירקי
  20. ^ ואין שכרות דרך אכילה
  21. ^ קעילה - שם מקום
  22. ^ משום וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ (ויקרא י ט)
  23. ^ וביין אין שכרות אלא בשתייתו
  24. ^ בפירות חדשים בתפוחים בענבים
  25. ^ בן ארבעים
  26. ^ מן הענבים
  27. ^ והכי קאמר קרא: הענבים יוציאו לכם דבר אשר ינובב בתולות; זה יין טוב שהוא משכר את האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה
  28. ^ וכל 'יקב' שבמקרא הוא הבור שלפני הגת, ושָׁם אין הענבים נתונים, אלא היין
  29. ^ והכי קאמר קרא: ענבים יהיו לך המפריצים יקביך ביין, ולעולם אין היין נקרא 'תירוש', אלא הענבים
  30. ^ ואכילת ענבים אינה משכרת
  31. ^ ואין דרכן לקרות את היין 'תירוש', לכך מותר ביין
  32. ^ 'יין' לשון תאניה ויללה; על ידי היין רב הניאוף ופורענות באה לעולם
  33. ^ לשתות לפי מדה
  34. ^ שמפקח לבו בחכמה
  35. ^ בשי"ן לשון שממה [אולי מלשון מחה ימחה]
  36. ^ לשון שמחה
  37. ^ פקחוני = עשאוני פקח
  38. ^ חטים נאות ונקיות, כדמתרגמינן את בגדי עשו החמודות [וַתִּקַּח רִבְקָה] אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו [בְּנָהּ הַגָּדֹל] הַחֲמֻדֹת (בראשית כז טו) דכייתא
  39. ^ מים בקרבו דכתיבי בקרא
  40. ^ דכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו
  41. ^ מה שמן מבחוץ סכין אותו ונבלע בעצמותיו אף מים בקרבו הנבלעות דרך החוץ על ידי רחיצה
  42. ^ שהיא כשתיה - אלמא מים דקרא - שתיה הוא, ושמן הוא דיליף ממים, ואת ילפת מים משמן
  43. ^ דדניאל
  44. ^ דגבי סיכה נפקא לן מריבויא דלישנא וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי - ומצי למכתב 'ולא סכתי'
  45. ^ מתי נגרש מתוכו, שהוצרך ליכנס
  46. ^ סיפיה דההוא קרא דלעיל: (דניאל י יב) [וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ] וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ - נכנסתי לתוך הפרגוד בשבילך