ביאור:בבלי יומא דף עח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מפכין ^[1] עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית'

מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד ^[2]; כיון שמגיע לפתח בית דוד - נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבין וזבות, נדות ויולדות, שנאמר (זכריה יג א) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה.

אמר רב יוסף: מכאן ^[3] רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים ^[4].

ולית הילכתא כוותיה.

<~~תינח יום הכפורים דליכא מנעל~~ ^[5]> שבת דאיכא מנעל מאי ^[6]?

אמר נחמיה: חתניה דבי נשיאה אנא; חזיתיה לרבי אמי ורבי אסי דמטו עורקומא דמיא ועברוה דרך מלבוש ^[7]!

תינח מנעל, סנדל ^[8] מאי איכא למימר?

אמר רב ריחומי: אנא חזיתיה לרבינא דעבר דרך מלבוש.

רב אשי אמר: סנדל לכתחלה לא.

ריש גלותא איקלע להגרוניא לבי רב נתן ^[9]; רפרם וכולהו רבנן אתו לפירקא ^[10], רבינא לא אתא; למחר בעי רפרם לאפוקי לרבינא מדעתיה דריש גלותא ^[11], אמר ליה: מאי טעמא לא אתא מר לפירקא?

אמר ליה: הוה כאיב לי כרעאי!

איבעי לך למיסם מסאני?

גבא דכרעא הוה.

איבעי לך למרמא סנדלא ^[12]!?

אמר ליה: עורקמא דמיא הוה באורחא.

איבעי לך למעבריה דרך מלבוש!?

אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב אשי 'סנדל לכתחלה לא'?

תני יהודה בר גרוגרות: 'אסור לישב על גבי טינא ביום הכפורים ^[13]'; אמר רבי יהושע בן לוי: ובטינא מטפחת ^[14].

אמר אביי: ובטופח על מנת להטפיח.

אמר רב יהודה: מותר להצטנן בפירות.

רב יהודה מצטנן בקרא;

רבה מצטנן בינוקא;

רבא מצטנן בכסא דכספא.

אמר רב פפא: כסא דכספא מלא אסור ^[15], חסר שרי; דפחרא - אידי ואידי אסור, משום דמישחל שחיל ^[16].

רב אשי אמר: כסא דכספא חסר נמי אסור, משום דמזדריב ^[17].

זעירא בר חמא, אושפיזכנין דרבי אמי ורבי אסי ורבי יהושע בן לוי ודכולהו רבנן דקיסרי, הוה אמר ליה לרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי: בר אריא! תא אימא לך מילתא מעליתא דהוה עביד אבוך: מטפחת ^[18] היה לו בערב יום הכפורים, ושורה אותה במים, ועושה אותה כמין כלים נגובין, ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו ^[19]; ערב תשעה באב שורה אותה במים ולמחר מעבירה על גבי עיניו.

וכן כי אתא רבה בר מרי אמר: בערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומניחה תחת מראשותיו, ולמחר מקנח פניו ידיו ורגליו; בערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין, ולמחר מעבירה על גבי עיניו.

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: איפכא אמרת לן ^[20], ואותיבנך סחיטה ^[21]!

אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב עמרם אמר רבה בר בר חנה: שאלו את רבי אלעזר ^[22] ^[23]: זקן ויושב בישיבה ^[24], צריך ליטול רשות להתיר בכורות או אינו צריך?

^[25]?

מאי קא מיבעי להו?

הכי קא מיבעי להו: כי הא: דאמר רב אידי בר אבין: דבר זה ^[26] הניחו להם לבי נשיאה כדי להתגדר ^[27] בו; צריך ליטול רשות או דילמא כיון דזקן ויושב בישיבה אין צריך?

עמד רבי צדוק בן חלוקה על רגליו ואמר: אני ראיתי את רבי יוסי בן זימרא שזקן ויושב בישיבה היה, ועמד במעלה מזקנו של זה ^[28], ונטל רשות להתיר בכורות.

אמר ליה רבי אבא: לא כך היה מעשה, אלא כך היה מעשה: רבי יוסי בן זימרא - כהן היה ^[29], והכי קא מיבעיא ליה: הלכה כרבי מאיר, דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו? או דילמא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ^[30]? ופשט ליה: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל;

ותו קא מבעיא להו: מהו לצאת בסנדל של

עמוד ב

שעם ^[31] ביום הכפורים?

עמד רבי יצחק בר נחמני על רגליו ואמר: אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביום הכפורים, ואמינא ליה: בתענית צבור ^[32] מאי?

אמר לי: לא שנא.

אמר רבה בר בר חנה: אני ראיתי את רבי אלעזר דמן ננוה שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור, ואמינא ליה: ביום הכפורים מאי? אמר לי: לא שנא.

רב יהודה נפיק בדהיטני ^[33];

אביי נפיק בדהוצי ^[34];

רבא נפיק בדיבלי ^[35];

רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק.

מתיב רמי בר חמא: ’[שבת פ"ו מ"ח] הקיטע יוצא ^[36] בקב ^[37] שלו, דברי רבי מאיר; ורבי יוסי אוסר ^[38]' ותני עלה: ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים ^[39].

אמר אביי: התם - דאית ביה כתיתין ^[40], ומשום תענוג.

אמר ליה רבא: ואי לאו מנא הוא כתיתין משוי ליה מנא!? ועוד: כל תענוג דלאו מנעל הוא ביום הכפורים, מי אסור? והא רבה בר רב הונא הוה כריך סודרא אכרעיה ונפיק! ועוד: מדקתני סיפא 'אם יש לו בית קבול כתיתין - טמא ^[41]' מכלל דרישא לאו בדאית ליה כתיתין עסקינן!

אלא אמר רבא: לעולם דכולי עלמא מנעל הוא ^[42], ובשבת בהא פליגי: מר סבר גזרינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע אמות, ומר סבר לא גזרינן.

תנו רבנן: תינוקות מותרין בכולן ^[43] חוץ מנעילת הסנדל; מאי שנא נעילת הסנדל, דאמרי 'אינשי עבדו ליה ^[44]' - הנך נמי אמרי 'אינשי עבדו ליה'?

רחיצה וסיכה אימר מאתמול עבדי ליה.

סנדל נמי אימר מאתמול עבדי ליה?

סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי ליה ^[45], דאמר שמואל: האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא - ליסיים מסאני וליגני.

והא מותרין - לכתחלה קתני ^[46]! אלא הנך דלאו רביתייהו - גזרו בהו רבנן, הנך דרביתייהו הוא - לא גזרו בהו רבנן, דאמר אביי: אמרה לי אם: רביתיה דינוקא - מיא חמימי ^[47] ומשחא ^[48]; גדל פורתא - ביעתא בכותחא ^[49]; גדל פורתא - תבורי מאני ^[50], כי הא: דרבה זבין להו מאני גזיזי דפחרא ^[51] לבניה ומתברי להו.

המלך והכלה ירחצו את פניהם:

מתניתין מני?

רבי חנניא בן תרדיון היא, דתניא: 'המלך והכלה לא ירחצו את פניהם; רבי חנניא בן תרדיון אומר משום רבי אליעזר: המלך והכלה ירחצו את פניהם;

החיה לא תנעול את הסנדל; רבי חנניא בן תרדיון אומר משום רבי אליעזר: החיה תנעול את הסנדל.'

מאי טעמא מלך?

משום דכתיב (ישעיהו לג יז) מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ [תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים];

כלה מאי טעמא?

כדי שלא תתגנה על בעלה.

אמר ליה רב לרבי חייא: כלה עד כמה?

אמר ליה: כדתניא ^[52]: '^[53]אין מונעין תכשיטין מן הכלה ^[54] כל שלשים יום' ^[55].

החיה תנעול את הסנדל משום צינה.

אמר שמואל: אם מחמת סכנת עקרב ^[56] – מותר ^[57].

האוכל ככותבת הגסה:

בעי רב פפא:

הערות

^ כמין הפך הן כשמגיעין למפתן ההיכל
^ היא ציון חוץ לירושלים
^ מדלא קרי ליה ראוי לנדה עד שמתגבר כנחל שוטף שמגיע לפתח בית דוד
^ שצריכה לטבילת מים עמוקים שתשב בהן עד צוארה; ואף על גב דלא רמיז קרא עד צוארה - רמיז מיהא דניהוו עמוקים עומק הראוי, וזה כראוי
^ התינח יום הכפורים לא גרסינן
^ מי שרי לעבור במים? או דילמא חיישינן דילמא נפקי מכרעיה ואתי לאיתויינהו
^ בנעליהם עברו אותו
^ שאינו יכול להדקו ולקשרו יפה ברגלו כמו מנעל
^ ושָבַת שם
^ לדרשא דריש גלותא
^ שלא ישנאהו
^ שהוא רחב
^ שלחלוח הטיט הוי עונג קרוב לרחיצה
^ מקיאה מים
^ שמא ישפכו מים על בשרו
^ פולט מים שבולע; טרישטריש"א בלע"ז [מחלחל]
^ מחליק ונשמט מידו, וישפכו המים עליו
^ סודר
^ ואני שמעתי דהכי גרסינן: ערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ומקנח בה ידיו, ולמחר פושטה ומעבירה על עיניו, והיא לחה קצת מקינוח הידים דאתמול
^ בתשעה באב עושה אותן כמין כלים נגובים, ובערב יום הכפורים לא אמרת עושה אותן כמין כלים נגובים
^ לשון ששמעתי - הכי קאמר: איפכא אמרת לן: ערב תשעה באב מקנח בה ידיו ולמחר פושטה וכו' וערב יום הכפורים שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים, ואותיבנך סחיטה: דכמין כלים נגובים עדיין יש כדי לסחוט
^ והוא רבי אלעזר בן פדת
^ אמרינן בסנהדרין (דף ה,א) שאין חכם מתיר את הבכור ביחיד לראות את מומו אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא פעם אחת; והכא מיבעיא להו
^ בישיבת סנהדרין
^ והא דנקט לה הכא - משום דבעי למימר 'ותו קמבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכפורים'
^ נטילת הרשות
^ לשון גדולה
^ לפני זקינו של נשיא זה שבדורנו
^ כהנים חשודין על מומי הבכור להתיר את האסור ואף להטיל בו מום, לפי שהבכור בזמן הזה אין לו תקנה אלא אם כן יש בו מום, ועל הכהן ליטפל בו משנתנוהו לו לשומרו ולזונו
^ דרבי מאיר ודרבן שמעון במסכת בכורות (דף לה,א)
^ מין גומא שקורין פוי"י [לא כבעברית של ימינו, אלא גומא שעושים ממנו פפירוס]
^ הנגזר על הגשמים, דתנן במסכת תענית (פ"א מ"ו, דף יב,ב) אסור בנעילת הסנדל
^ מין שעם
^ סנדל של כפות תמרים
^ של עשבים
^ בשבת
^ אשקצ"א
^ קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל
^ אלמא אף על גב דלרבי יוסי לאו מנעל הוא - אפילו הכי אסיר, והוא הדין לשל שעם
^ חתיכות בגדים קטנות שהם נוחות לו לסמוך שוקו עליהם
^ מקבל טומאה, דלאו פשוטי כלי עץ הוא
^ הלכך ביום הכפורים אסור; אבל דהיטני ודהוצא - לאו מנעל נינהו
^ בכל הני דמתניתין: אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה
^ גדולים עשו לו, והתורה הזהירה גדולים על הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר האסור, כדאמרינן במסכת יבמות (דף קיד,א) (ויקרא יא מב) לא תאכלום - לא תאכילום - להזהיר גדולים על הקטנים
^ ויהא ישן כל הלילה והם ברגליו
^ שאם בא לימלך אומרים לו 'האכילהו ורחוץ אותו', והאי שפיר ידע דהיום עשאו לו
^ לרחיצה
^ לסוך
^ ביצים בכותח
^ להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו
^ כלים סדוקים של חרס, בדמים קלים
^ ברייתא היא, ומייתינן לה בריש 'בתולה נישאת' בכתובות
^ הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג, ומת אביו של חתן או אמה של כלה - מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה, ובועל בעילת מצוה, ופורש, ואחר כך קוברין את המת, ו
^ מחמת האבל
^ אלמא כל שלשים בעינן נוי
^ מקום שיש לחוש לעקרבים
^ כל אדם לנעול

[1] כמין הפך הן כשמגיעין למפתן ההיכל

[2] היא ציון חוץ לירושלים

[3] מדלא קרי ליה ראוי לנדה עד שמתגבר כנחל שוטף שמגיע לפתח בית דוד

[4] שצריכה לטבילת מים עמוקים שתשב בהן עד צוארה; ואף על גב דלא רמיז קרא עד צוארה - רמיז מיהא דניהוו עמוקים עומק הראוי, וזה כראוי

[5] התינח יום הכפורים לא גרסינן

[6] מי שרי לעבור במים? או דילמא חיישינן דילמא נפקי מכרעיה ואתי לאיתויינהו

[7] בנעליהם עברו אותו

[8] שאינו יכול להדקו ולקשרו יפה ברגלו כמו מנעל

[9] ושָבַת שם

[10] לדרשא דריש גלותא

[11] שלא ישנאהו

[12] שהוא רחב

[13] שלחלוח הטיט הוי עונג קרוב לרחיצה

[14] מקיאה מים

[15] שמא ישפכו מים על בשרו

[16] פולט מים שבולע; טרישטריש"א בלע"ז [מחלחל]

[17] מחליק ונשמט מידו, וישפכו המים עליו

[18] סודר

[19] ואני שמעתי דהכי גרסינן: ערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ומקנח בה ידיו, ולמחר פושטה ומעבירה על עיניו, והיא לחה קצת מקינוח הידים דאתמול

[20] בתשעה באב עושה אותן כמין כלים נגובים, ובערב יום הכפורים לא אמרת עושה אותן כמין כלים נגובים

[21] לשון ששמעתי - הכי קאמר: איפכא אמרת לן: ערב תשעה באב מקנח בה ידיו ולמחר פושטה וכו' וערב יום הכפורים שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים, ואותיבנך סחיטה: דכמין כלים נגובים עדיין יש כדי לסחוט

[22] והוא רבי אלעזר בן פדת

[23] אמרינן בסנהדרין (דף ה,א) שאין חכם מתיר את הבכור ביחיד לראות את מומו אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא פעם אחת; והכא מיבעיא להו

[24] בישיבת סנהדרין

[25] והא דנקט לה הכא - משום דבעי למימר 'ותו קמבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכפורים'

[26] נטילת הרשות

[27] לשון גדולה

[28] לפני זקינו של נשיא זה שבדורנו

[29] כהנים חשודין על מומי הבכור להתיר את האסור ואף להטיל בו מום, לפי שהבכור בזמן הזה אין לו תקנה אלא אם כן יש בו מום, ועל הכהן ליטפל בו משנתנוהו לו לשומרו ולזונו

[30] דרבי מאיר ודרבן שמעון במסכת בכורות (דף לה,א)

[31] מין גומא שקורין פוי"י [לא כבעברית של ימינו, אלא גומא שעושים ממנו פפירוס]

[32] הנגזר על הגשמים, דתנן במסכת תענית (פ"א מ"ו, דף יב,ב) אסור בנעילת הסנדל

[33] מין שעם

[34] סנדל של כפות תמרים

[35] של עשבים

[36] בשבת

[37] אשקצ"א

[38] קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל

[39] אלמא אף על גב דלרבי יוסי לאו מנעל הוא - אפילו הכי אסיר, והוא הדין לשל שעם

[40] חתיכות בגדים קטנות שהם נוחות לו לסמוך שוקו עליהם

[41] מקבל טומאה, דלאו פשוטי כלי עץ הוא

[42] הלכך ביום הכפורים אסור; אבל דהיטני ודהוצא - לאו מנעל נינהו

[43] בכל הני דמתניתין: אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה

[44] גדולים עשו לו, והתורה הזהירה גדולים על הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר האסור, כדאמרינן במסכת יבמות (דף קיד,א) (ויקרא יא מב) לא תאכלום - לא תאכילום - להזהיר גדולים על הקטנים

[45] ויהא ישן כל הלילה והם ברגליו

[46] שאם בא לימלך אומרים לו 'האכילהו ורחוץ אותו', והאי שפיר ידע דהיום עשאו לו

[47] לרחיצה

[48] לסוך

[49] ביצים בכותח

[50] להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו

[51] כלים סדוקים של חרס, בדמים קלים

[52] ברייתא היא, ומייתינן לה בריש 'בתולה נישאת' בכתובות

[53] הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג, ומת אביו של חתן או אמה של כלה - מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה, ובועל בעילת מצוה, ופורש, ואחר כך קוברין את המת, ו

[54] מחמת האבל

[55] אלמא כל שלשים בעינן נוי

[56] מקום שיש לחוש לעקרבים

[57] כל אדם לנעול

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]