ביאור:בבלי יומא דף ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'לפי ששלח [1] בכל גבולי ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד [מעשר ראשון ומעשר שיני מקצתן מפרישין ומקצתן אין מפרישין [אמר] הואיל ותרומה גדולה עון מיתה ותרומת מעשר עון טבל יהא אדם קורא שם לתרומה ותרומת מעשר ונותנן לכהן ומעשר שני מחללו על המעות והשאר מעשר; מעשר עני המוציא מחבירו עליו הראיה]’ מעשר ראשון ומעשר עני נמי לא: המוציא מחבירו עליו הראיה [2]!?
אלא מעשר שני [3] נפרשו נפריש אותו ונסקו ונעלה אותו וניכלוהו בירושלים [4].
אמר עולא: מתוך שפרהדרין הללו חובטין אותן [5] כל י"ב חדש [6] ואומרים להן מכרו בזול מכרו בזול - לא אטרחונהו רבנן [7].
מאי 'פרהדרין'?
פורסי [8].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי י כז) יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה?
יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים - זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים;
וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה קרי תִּקְצַרְנָה לצורך הדרוש - זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים; צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי - ואמרי לה י"א ששמש רבי אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו.
א"ר יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה? - מפני שהיו בה שני דברים: גלוי עריות ובזיון קדשים;
גלוי עריות - דכתיב (שמואל א ב כב) וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד ,
- ואף על גב דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה: מתוך
ששהו את קיניהן [9] - מיהא מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום;
בזיון קדשים - דכתיב (שמואל א ב טו) גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי פסוק טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לו לֹא כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה פסוקיז וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה' כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'.
מקדש ראשון מפני מה חרב?
מפני שלשה דברים: שהיו בו עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים:
עבודה זרה - דכתיב (ישעיהו כח כ) כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ [וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס];
מאי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ?
אמר רבי יונתן: קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים [10] כאחד [11]
וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס - אמר רבי שמואל בר נחמני: כי מטי רבי יונתן להאי קרא – בכי, אמר: מאן דכתיב ביה (תהלים לג ז) כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם [נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת] - נעשית לו מסכה צרה [12];
גלוי עריות - דכתיב (ישעיהו ג טז) וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נטוות נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה
יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן - שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה
וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן - שהיו מהלכות בקומה זקופה
וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם - דהוו מליין כוחלא עיניהן
הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה - שהיו מהלכות עקב בצד גודל
וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה - אמר רבי יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל - בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס;
שפיכות דמים - דכתיב (מלכים ב כא טז) וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה [לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’];
אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב?
מפני שהיתה בו שנאת חנם; ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים.
רשעים היו במקדש ראשין, אלא שתלו בטחונם בהקב"ה.
אתאן למקדש ראשון, דכתיב (מיכה ג יא) רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה - לפיכך הביא עליהן [13] הקב"ה שלש גזרות כנגד שלש עבירות שבידם, שנאמר: (מיכה ג יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר [14]; [15].
ובמקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם? והכתיב (יחזקאל כא יז) [זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם כִּי הִיא הָיְתָה בְעַמִּי הִיא בְּכָל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל] מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב הָיוּ אֶת עַמִּי לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ, ואמר רבי אלעזר: אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם!
ההיא - בנשיאי ישראל הואי, דכתיב זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם כִּי הִיא הָיְתָה בְעַמִּי, ותניא: זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם; יכול לכל? תלמוד לומר: הִיא בְּכָל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל;
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: ראשונים שנתגלה עונם [16] - נתגלה קצם [17]; אחרונים שלא נתגלה עונם [18] - לא נתגלה קצם.
אמר רבי יוחנן: טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים.
אמר ליה ריש לקיש: אדרבה! אחרונים עדיפי: אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה!
אמר ליה: בירה [19] תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים!
שאלו את רבי אלעזר: ראשונים גדולים או אחרונים גדולים?
אמר להם: תנו עיניכם בבירה!
איכא דאמרי אמר להם: עידיכם בירה [20].
ריש לקיש הוי סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא, אמר ליה: אלהא סנינא לכו [21], דכתיב (שיר השירים ח ט) אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז: אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא - נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו [22] אולי הכוונה שכסף שהשחיר אינו נרקב; עכשיו שעליתם כדלתות [23] נמשלתם כארז שהרקב שולט בו [24].
מאי 'ארז' [25]?
אמר עולא: ססמגור [26].
מאי 'ססמגור' [27]?
אמר רבי אבא: בת קול [28], כדתניא: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול.
וריש לקיש, מי משתעי בהדי רבה בר בר חנה? ומה רבי אלעזר, דמרא דארעא דישראל הוה, ולא הוה משתעי ריש לקיש בהדיה: דמאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי, בהדי רבה בר בר חנה משתעי?
אמר רב פפא: שדי גברא בינייהו: או ריש לקיש הוה וזעירי, או רבה בר בר חנה הוה ורבי אלעזר [29].
כי אתא [30] לקמיה דרבי יוחנן [31], אמר ליה: לאו היינו טעמא: אי נמי אפילו סליקו כולהו בימי עזרא - לא הוה שריא שכינה במקדש שני, דכתיב (בראשית ט כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם [וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ]:
הערות[עריכה]
- ^ יוחנן כהן גדול, שגזר על הדמאי
- ^ מכי אפרשיה ואפקעיה משום טבל - אין בו אלא ספק גזל לויים ועניים, חוץ מתרומת מעשר שבתוך מעשר ראשון - אותה יתן לכהן, שיש איסור ועון מיתה באכילתה, וללוי ועני יאמר: הביאו ראיה שלא עישר עם הארץ שלקחתי ממנו
- ^ שהרי יש בו איסור לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ דברים יב,יז
- ^ יפרישו כדי לתקן טבלו, הואיל ולא פסדי ביה מידי, דהא אינהו נפשייהו הדר קא אכלי ליה בירושלים
- ^ הנחתומין
- ^ משנה לשנה הממונים מתחדשין, ומכבידין למצוא עלילות לגבות ממון כשהן מתחדשין
- ^ וסמכו לומר שרוב עמי הארץ מעשרין הן
- ^ פקידי המלך
- ^ שהיו מביאות במלאות ימי לידתן ליטהר לאכול בקדשים, והם היו בעלי גיאות והיו מתרשלין בהקרבתן, והנשים ממתינות שם עד שיקריבום, ומשתהות מלחזור למקומן אצל בעליהן, ומבטלין את הנשים מפריה ורביה
- ^ צלם שהעמיד מנשה בהיכל
- ^ מהשתרע דריש בנוטריקון: מהשתרר ריע אחד
- ^ 'צרה' - לשון ריעות, כשתי נשים לאיש אחד: וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ (שמואל א, א,ו) וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר (ויקרא יח יח)
- ^ אמקדש ראשון קאי
- ^ ושלש גזירות – שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, עִיִּין תִּהְיֶה, בָמוֹת יָעַר
- ^ עִיִּין – חורבא בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד (ישעיהו יד כג), כמו בָרָד מַחְסֵה כָזָב (ישעיהו כח יז)
- ^ לא היו מכסין פשעיהם
- ^ לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם (ירמיהו כט י)
- ^ בני מקדש שני רשעים היו בסתר
- ^ בית המקדש
- ^ בנין הבית עד לכם בדבר, שלא חזר לנו וחזר לראשונים
- ^ לכל בני בבל שלא עלו בימי עזרא, ומנעו שכינה מלבוא מלשוב לשרות בבית שני
- ^ שאינו נרקב, כך לא הייתם חסרים שכינה
- ^ שער שיש בו שני דלתות, פותח אחד וחבירו סוגר, כך עליתם לחצאין
- ^ מקצתו תולעת אוכלתו מתוכו ומקצתו קיים, כך קצת חזון שכינה היה שם, וכלו לא היה
- ^ מאי נמשלתם לארז דקאמר
- ^ שם תולעת
- ^ כלומר: למה נמשלו בבית שני לססמגור לענין שריית שכינה
- ^ בת קול נשתייר להו, כאשר נשאר מן הארז מקצת מועט
- ^ או הרוחץ תחליף, או הפושט היד: אי רבי שמעון בן לקיש הוה הרוחץ - זעירי פשט לו היד, או רבה בר בר חנה פשט לו היד - ורבי אלעזר היה הרוחץ
- ^ רבי שמעון בן לקיש
- ^ וסיפר לו: כך אמרתי לו לפלוני