ביאור:בבלי יומא דף סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הכל מודים שאם נתכפר בשאינה אבודה [1] - אבודה מתה [2]! אלא לרב [3], [4] הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות [5], ואמר רבי אושעיא: הפריש שתי חטאות לאחריות - מתכפר באחת מהם והשניה תרעה [6]! כיון דאמר רבא: רב סבר לה כרבי יוסי דאמר מצוה בראשון - מעיקרא כמפריש לאיבוד דמי [7]!

תנן רבי יהודה אומר תמות [8]; בשלמא לרבי יוחנן דאמר שני שבזוג ראשון [9] 'ירעה' - לרבי יהודה ימות [10], מתכפר בשני שבזוג שני; אלא לרב דאמר שני שבזוג שני ירעה [11] - לרבי יהודה ימות [12] - לרבי יהודה במאי מיכפר [13]?

מי סברת רבי יהודה - אשני שבזוג שני קאי [14]? רבי יהודה אשני שבזוג ראשון קאי!

ואיכא דקא מותיב הכי [15]: ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם - ימות המשתלח, מת המשתלח - ישפך הדם בשלמא לרב [16]: רישא פליגי בחטאת צבור [17], וסיפא פליגי בבעלי חיים [18], אלא לרבי יוחנן מאי ועוד [19]?

קשיא [20].

ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם ימות המשתלח:

בשלמא נשפך הדם ימות המשתלח - דאכתי לא איתעביד מצותיה [21], אלא מת המשתלח, אמאי ישפך הדם [22]? הא איתעביד ליה מצותיה [23]?

אמרי דבי רבי ינאי [ספרא אחרי מות פרשתא ב פרק ב הלכה ז]: אמר קרא: (ויקרא טז י: וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל) יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר [עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה]; עד מתי יהא זקוק להיות חי [24]? - עד שעת מתן דמים של חבירו [25].

תנן התם [שקלים פ"ב מ"א]: 'בני העיר ששלחו את שקליהן [26], ונגנבו או שאבדו:

אם נתרמה תרומה [27] - נשבעין [28] לגזברין [29], ואם לאו [30] - [31] נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן;

נמצאו, או שהחזירום הגנבים - אלו ואלו שקלים הם, ואין עולין להן [32] לשנה הבאה [33];

רבי יהודה אומר: עולין להן לשנה הבאה'.

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר רבא: קסבר רבי יהודה: חובות [34] של שנה זו קריבות לשנה הבאה.

איתיביה אביי [דומה לתוספתא יומא פ"ג ה"ט [ליברמן]]: 'פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהן, וכן שעירי עבודה זרה [35] שאבדו והפריש אחרים תחתיהן [36] - כולן ימותו [37], דברי רבי יהודה; רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים: ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה, שאין חטאת צבור מתה!'

אמר ליה:

עמוד ב

קרבנות צבור [38] קא אמרת? שאני קרבנות צבור [39], כדרבי טבי [40] אמר רבי יאשיה, דאמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: אמר קרא: (במדבר כח יד) [וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן] זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ [לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה]: אמרה תורה: [41] חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה.

הא תינח שעיר [42], פר מאי איכא למימר?

גזירה פר אטו שעיר.

ומשום גזירה ימותו? ועוד, הא דרבי טבי אמר רבי יאשיה גופה מצוה היא [43], דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור הבאין באחד בניסן - מצוה להביא מן החדש, ואם הביא מן הישן – יצא, אלא שחסר מצוה!

אלא אמר רבי זירא: לפי שאין הגורל קובע משנה לחברתה [44].

ונייתי ונגריל?

גזירה שמא יאמרו: הגורל קובע משנה לחברתה.

הא תינח שעיר, פר מאי איכא למימר?

גזירה פר אטו שעיר.

ומשום גזירה ימותו [45]?

אמרוה רבנן קמיה דאביי: גזירה משום חטאת שמתו בעליה [46];

הא תינח פר, שעיר מאי איכא למימר?

גזירה שעיר אטו פר.

ומשום גזירה ימותו?

אלא גזירה משום חטאת שעברה שנתה [47]

[48] 'גזירה' [49]? היא גופה חטאת שעברה שנתה היא [50]?

הא לא קשיא: [51] כרבי [52], דתניא [ספרא בהר פרשתא ד הלכה ד]: ’[ויקרא כה,ל: וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ] שָׁנָה תְמִימָה [וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל] [53]: מונה שלש מאות וששים וחמשה יום [54] כמנין ימות החמה [55], דברי רבי; וחכמים אומרים: מונה [56] שנים עשר חדש מיום ליום [57],

הערות[עריכה]

  1. ^ דהיינו שניה שהופרש אחרון
  2. ^ שכך נאמרה הלכה למשה מסיני: 'חטאת שאבדה ונתכפרו בעליה באחרת - הראשונה מתה'; לא נחלקו אלא שנתכפר בראשונה והשניה עומדת, ובהא פליגי: רבי סבר: מפריש לצורך תשלומי אבוד - כאבוד דמי, ורבנן סברי לאו כאבוד דמי; וגבי מתניתין דהכא: בשלמא לרבי יוחנן דאמר שני שבזוג ראשון קתני מתניתין 'ירעה', היינו דיהיב טעמא: משום דאין חטאת צבור מתה, הא דיחיד תמות, דהוה ליה 'נתכפר בשאינה אבודה והדחויה קיימת' - והכל מודים שמתה
  3. ^ דאמר בשני שבזוג שני קתני מתניתין דירעה, ובראשון שנדחה יתכפר
  4. ^ אמאי? הא דיחיד תמות לא מיבעי לרבנן דלא מתה, דהא נתכפר בדחוייה, ואינהו אמרי מפריש לאבוד - לאו כאבוד דמי! אלא אפילו לרבי לא מתה: שהרי לא הופרש לתשלומי אבוד, שהרי מתחילה היה ראשון קיים, ובשביל המשתלח שמת הוצרך להביא שנים, וכיון דאין בעלי חיין נדחין, מעיקרא אי בעי האי מקריב
  5. ^ שאם יאבד אחד מהן - יקריב את חבירו
  6. ^ אפילו לרבי, שהרי לא הופרש לאיבוד
  7. ^ כיון דמצוה בראשון, מעיקרא כי אפרשינן להאי שֵׁנִי - אדעתא דאיבוד אפרשינן, ולא גרע ממפריש לאבוד; ומתניתין - רבי היא; והכי אמרינן במסכת תמורה: דרב כרבי מוקי לה למתניתין
  8. ^ קא סלקא דעתא בההיא דקאמרי רבנן 'ירעה' אמר רבי יהודה 'תמות', ועל כרחך לרבי יהודה בעלי חיים נדחין, כדקתני: נשפך הדם - ימות המשתלח
  9. ^ תנן
  10. ^ ואמר רבי יהודה עליה תמות
  11. ^ דאמר: 'ירעה' דמתניתין - בשני שבזוג שני תנן
  12. ^ ועליה אמר רבי יהודה תמות
  13. ^ דאילו בראשון לרבי יהודה לא מיכפר, דהאמר 'בעלי חיין נדחין'
  14. ^ ובתרתי פליג, כדפרישית לעיל
  15. '^ הך תיובתא קמייתא דאותיבנא לעיל: ועוד אמר רבי יהודה וכו', דאותיבנא לעיל לרב - איכא דמותיב לה מעיקרא לרבי יוחנן, והכי מותיב לה
  16. ^ דאמר לתנא קמא בעלי חיין אין נדחין, ובשני שבזוג שני קאמר 'ירעה', ורבי יהודה לאו עליה קאמר 'ימות' - היינו דהדר קאמר ועוד: לאשמועינן דבעלי חיין נדחין, סבירא ליה ותמות דקאמר ברישא - לאו אההוא דאמרי רבנן 'ירעה' קאי, ובתרתי אתא לאפלוגי
  17. ^ דקאמרי רבנן 'ירעה' ואמר רבי יהודה 'ימות'
  18. ^ דקאמרי רבנן 'אין נדחין ויתכפר בראשון', ואתא איהו למימר 'הוא ימות והשני יקרב'
  19. ^ הא רבנן נמי אמרי ראשון ידחה
  20. ^ כדאמרן: דיקא מתניתין כוותיה דרב
  21. ^ דדם וחוקה - בדברים הנעשים בבגדי לבן כתיבא, וצריך להביא דם אחר, ואי אפשר בלא הגרלה; וכיון דאית ליה בעלי חיים נדחים - ימות המשתלח הראשון
  22. ^ למה לו תשלומין שאתה מזקיקו לו להביא שנים ולהגריל ולשפוך דם הראשון
  23. ^ דשעיר המשתלח - כל דבר המעכב בו אינו אלא הגרלה בלבד: לקבוע גורל של שם על שלו, דהא שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר: לא התוַדָּה – כשר, וכל שכן דשילוח דלא מעכב לדברי הכל, דכי כתיב חוקה - אדברים שהכהן עושה בבגדי לבן, ולא על דברים הנעשים על ידי איש עתי
  24. ^ שלא ימות
  25. ^ הא אם מת קודם לכן - אין כפרת הדם כלום, לכך צריך תשלומין, ובלא הגרלה - אי אפשר, וְזָקוק לשנים, וראשון ידחה: דהכל מודין בשחוטין שנדחין
  26. ^ על ידי שליח לירושלים למקדש
  27. ^ שלש קופות קודם שנודע שאבדו
  28. ^ השלוחין שבועת שומרין
  29. ^ שהרי ההפסד להקדש, שאין הבעלים חייבים לשקול עוד, דתניא (כתובות דף קח,א) 'תורמין על האבוד שלא נודע'
  30. ^ שלא נתרמה התרומה
  31. ^ אין ההפסד להקדש אלא של בעלים, לפיכך
  32. ^ לבעלים
  33. ^ וצריכין לשקול לשנה הבאה
  34. ^ שהופרשו לחובת
  35. ^ צבור שחטאו בעבודה זרה, בהוראת בית דין - מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת
  36. ^ ונמצאו הראשונים
  37. ^ ולא אמרינן יקרבו לשנה הבאה
  38. ^ הבאין מתרומת הלשכה
  39. ^ מראש חדש ניסן ואילך אין באין מן הישנה
  40. ^ במסכת ראש השנה [דף ז,א]
  41. ^ לחדשי חודשין יתירי כתיבי לדרשה, לומר לך: יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם מתרומה חדשה, וגמר שנה שנה מניסן, דכתיב רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (שמות יב ב):
  42. ^ דאתי מתרומת הלשכה
  43. ^ ולא עיכוב
  44. ^ אין גורל של שנה זו קובע לשם שנה אחרת
  45. ^ בתמיה דיו אם ירעה
  46. ^ שמא ימות הכהן בשנה זו
  47. ^ שמא עד יום הכפורים הבא תעבור שנה על השעיר הזה משנולד, וקיימא לן בכל שעירי חטאת שפסולין לאחר שנה, דתניא בתורת כהנים [דומה לספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ז פרק י הלכה ב] גבי חטאת יחיד (במדבר טו כט) תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה - הרי כל התורה כולה כעבודה זרה: מה חטאת עבודה זרה בת שנתה - אף כאן בת שנתה; כשהוא אומר יִהְיֶה - לרבות שעירי רגלים; כשהוא אומר לָכֶם - לרבות שעירי עבודה זרה; לָעֹשֶׂה לרבות שעיר נשיא
  48. ^ ופרכינן: מאי
  49. ^ דקאמרת
  50. ^ הא ודאי חטאת שעברה שנתה היא לשנה הבאה
  51. ^ משכחת לה דלא עברה שנתה
  52. ^ דאמר: אין השנה שלימה מיום הכפורים ליום הכפורים, מפני שאנו מונין ללבנה, ושנת החמה עודפת עליה אחד עשר יום, וצריך אתה ליתן לכל שנה את עיבורה מה ששנת החמה יתירה עליה
  53. ^ האמורה בבתי ערי חומה להיות חלוטה ללוקח
  54. ^ בין שעיברו בית דין את השנה, בין שלא עיברוה
  55. ^ שאין לך למנות אלא לימות החמה
  56. ^ הכל כמו שישראל מונין
  57. ^ אם פשוטה היא