ביאור:בבלי יומא דף סג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל – פטור, מאי טעמא? - מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי [1].
ומי אית ליה לרב חסדא 'הואיל' [2]? והאמר רב חסדא: 'פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה לשמו – פטור [3]; שלא לשמו [4] – חייב [5]'; טעמא דשלא לשמו, הא סתמא לשמו הוא, ופטור, ואמאי?: לימא 'הואיל וראוי שלא לשמו בפנים'!?
הכי? השתא: התם בעי עקירה [6], האי לא בעי עקירה [7]!
רבה בר שימי מתני להו בדרבה [8], וקשיא ליה דרבה אדרבה, ומשני כדשנינן.
כי אתא רב דימי, אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה - בין לשמו בין שלא לשמו – פטור. [9]
אמר רב דימי: אמריתה לשמעתא קמיה דרבי ירמיה: בשלמא לשמו - דהא לא חזי ליה, אלא שלא לשמו אמאי? הא חזי שלא לשמו בפנים? ואמר לי: עקירת חוץ [10] לאו שמה עקירה [11].
כי אתא רבין, אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה - בין לשמו בין שלא לשמו – חייב [12].
'ואפילו לשמו'? והתנן [13]:
'מחוסר זמן בין בגופו בין בבעלים;
ואיזהו 'מחוסר זמן בבעלים'? - הזב והזבה והיולדת והמצורע [14]
שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ [15] – פטורין [16]; עולותיהן ושלמיהן בחוץ – חייבין [17]' ואמר רב חלקיה בר טובי: לא שנו [18] אלא לשמו [19], אבל שלא לשמו [20] – חייב [21]; לשמו מיהא פטור, אמאי [22]?: נימא [23]: 'הואיל וראוין שלא לשמו בפנים'?
הכי? השתא: התם בעי עקירה, הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו [24].
רב אשי מתני [25] 'חייב', כדאמרינן; רב ירמיה מדפתי מתני 'פטור' [26]!
קסבר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה, ועקירת חוץ לאו שמה עקירה, ופליגא דרב חלקיה בר טובי [27].
אמר מר: משהגריל עליהן - חייב על של שם ופטור על של עזאזל; תנו רבנן: '(ויקרא יז ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה פסוק ד וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' [לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ]
[28] [הלכה ו:] אי קָרְבָּן, שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קָרְבָּן [29], כענין שנאמר (במדבר לא נ) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' [אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה’] [30]? תלמוד לומר: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ - כל הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו בחוץ, כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו בחוץ [31]; אוציא אלו שאין ראוין לפתח אהל מועד ולא אוציא פרת חטאת [32] ושעיר המשתלח שהוא ראוי לבוא אל פתח אהל מועד [33]? תלמוד לומר: [קָרְבָּן] לַה': מי שמיוחדין לה', יצאו אלו שאין מיוחדין לשם.'
ו-לַה', להוציא [34] הוא [35]? ורמינהו [ספרא אמור פרשתא ח הלכה ו]: ’[ויקרא כב,כז: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה] יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה' - אלו אישים [36];
מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן?
תלמוד לומר [לְ]קָרְבַּן [37]
לַה' - לרבות שעיר המשתלח'?
אמר רבא: התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא: התם ד-[וְ]אֶל פֶּתַח לרבות [38], לַה' – להוציא [39]; הכא, ד-אִשֶּׁה להוציא [40], לַה' – לרבות [41].
טעמא דרבי רחמנא, הא לא רבי - הוה אמינא 'שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן'? והא אין הגורל קובע [42] אלא בראוי לשם [43]!?
אמר רב יוסף: הא מני? - חנן המצרי היא [44], דתניא: 'חנן המצרי אומר: אפילו דם [45] בכוס [46] - מביא חבירו [47] ומזווג לו [48]' [49]!
אימר דשמעת ליה לחנן המצרי דלית ליה דחויין [50], דלית ליה הגרלה מי שמעת ליה? דילמא מייתי ומגריל [51]?
אלא אמר רב יוסף: הא מני? - רבי שמעון היא, דתניא: מת אחד מהן - מביא חבירו שלא בהגרלה, דברי רבי שמעון.
רבינא אמר: [52] כגון שהומם [53] וחיללו על אחר [54];
ומנא תימרא דפסיל ביה מומא?
דתניא [ספרא אמור פרשתא ז פרק ז הלכה ד]: '[55] [ויקרא כב,כב: עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה’] וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם [עַל הַמִּזְבֵּחַ לַה’] - אלו החלבים;
[לֹא תִתְּנוּ -] אין לי אלא כולן, מקצתן [56] מנין? תלמוד לומר: מֵהֶם;
[הַ]מִּזְבֵּחַ - זו זריקת דמים;
לה' - לרבות שעיר המשתלח'
ואיצטריך למיכתב בעל מום, ואיצטריך למיכתב מחוסר זמן:
דאי כתב רחמנא מחוסר זמן - משום דלא מטי זמניה, אבל בעל מום דמטי זמניה אימא לא! ואי כתב רחמנא בעל מום - משום דמאיס, אבל מחוסר זמן דלא מאיס אימא לא! – צריכא!
הערות
[עריכה]- ^ ואף על גב דלאו מעשה בגופן של שלמים הוא, הואיל ובהן נאמר - הוי כמעשה בגופן
- ^ לחייב על קרבן שאינו ראוי לשם מה שהופרש בפנים, ושחטו בחוץ, דנימא חייב משום 'הואיל וראוי לשם קרבן אחר'
- ^ דאינו ראוי לשמו בפנים
- ^ אלא לשם שלמים
- ^ דראוי הוא לשם שלמים בפנים
- ^ אינו ראוי בפנים לשלמים אלא אם כן עקר שם פסח ממנו בשחיטתו, הלכך לאו 'מתקבל בפנים' הוא כל כמה דלא עקריה
- ^ ואף על פי שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים - זה חטאת וזה חטאת, שניהן שוין בשמותיהן
- ^ הני תרתי שמעתתא דרב חסדא: הא דאמר לעיל 'הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ' והא דאמר רב חסדא 'פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה וכו' - מתני לה בדרבה: דרבה אמרינהו
- ^ 'פסח ששחטו בחוץ' גרס בכולה.
- ^ עקירת שם בשחיטת חוץ
- ^ אם הכשיר הכתוב פסח בשאר ימות השנה בשלמים - לא הכשירו אלא בפנים ובעקירת השם, אבל בחוץ - לעולם שמו עליו
- ^ חייב עליו משום 'הואיל וראוי שלא לשמו בפנים'
- ^ במסכת זבחים [פ"יד משנה ג; דף קיב,ב]
- ^ שיש זמן להבאת קרבנותיהם לסוף ספירת שבעה והיולדת לסוף מלאת ימי טהרה
- ^ לפני הזמן
- ^ מחוסר זמן פטור על שחיטת חוץ בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין שהוא מחוסר זמן בבעלים; בגופו - כגון בתוך שמונה ללידתו; פטורין - שאינן מתקבלים בפנים לא לחובה ולא לנדבה: לחובה - משום דלא מטא זימנייהו, ולנדבה - שאין חטאת ואשם בא לנדבה, והאי אשם - במצורע הוא, דאילו בזב וזבה ויולדת ליכא אשם
- ^ שעולה ושלמים באים נדבה ומתקבלין נדבה בפנים; ובמסכת זבחים פרכינן: והני בני שלמים נינהו? ומשנינן: תני נזיר בהדייהו; ואף מצורע לא שנינו במשנה, ופרכינן התם: הני בני אשמות נינהו? ומשנינן: תני מצורע בהדייהו
- ^ דאשם בחוץ מחוסר זמן בבעלים פטור
- ^ דאינו ראוי לשמו בפנים
- ^ כגון לשם עולה או לשם שלמים
- ^ שכן ראוי לפנים כיוצא בו בפנים: דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן [זבחים פ"א מ"א]
- ^ לשמו פטור
- ^ כדקאמרת
- ^ שלמים הוה סתמיה בלא עקירה; ומקראי ילפינן לה במסכת פסחים ובפרק קמא דזבחים
- ^ בהא דכי אתא רבין
- ^ בין לשמו בין שלא לשמו כרב דימי
- ^ דאמר: עקירת חוץ שמה עקירה
- ^ רישא דברייתא בתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשתא ו הלכה ה] הכי איתא: יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא [ומה אם קדשים שהיה להם שעת היתר בחוץ חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין שלא היתה להם שעת היתר בפנים - אינו דין שיהו חייבים עליהם משום השוחט בפנים!?] תלמוד לומר [לְהַקְרִיב] קָרְבָּן: על הקרבן הוא חייב, ואינו חייב על החולין
- ^ כלומר: או אינו אומר קרבן להוציא את החולין בפנים, אלא להביא קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב - שהרי אף הם נקראו קרבן
- ^ והא ודאי בדק הבית הוא
- ^ וקדשי בדק הבית לא היו עתידים לבא לפתח אהל מועד; ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל מועד, שסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן,דאמר מר (תמורה דף ז,ב) המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה; ואי אפשר להעמידה כן במקומה [במסכת
זבחיםפסחים מב,א] - ^ 'ולא אוציא פרת חטאת' לא גרסינן, שאף היא אינה ראויה לבא לאהל מועד, אלא
- ^ להגריל ולהתוודות עליו הכי מפרש לה בזבחים
- ^ בשעיר המשתלח שהוא ראוי לבא
- ^ בתמיה
- ^ שלא יתן מהן על אש של מערכה
- ^ ומשעת הקדו קרוי קרבן
- ^ לרבות שעיר המשתלח דלא ממעט מ[וְ]אֶל פֶּתַח - שהרי ראוי לבא אל פתח
- ^ דאילו לרבות לא איצטריך, וכי אתא - להוציא אתא, ולמדרש: מי שמיוחדין לשם, יצא זה שאינו מיוחד
- ^ שעיר המשתלח שהרי אינו עולה לאשים
- ^ ולמדרש לַה' - כל דלה'
- ^ לשם
- ^ וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם – אי אפשר להיות אחד מהן מחוסר זמן
- ^ דלית ליה הגרלה משהגריל ומת אחד מהן
- ^ של שעיר הפנימי
- ^ שכבר נשחט ומת המשתלח
- ^ מן השוק
- ^ לדם ומשלחו
- ^ הלכך כשמת שעיר המשתלח ומביא אחר שלא בהגרלה - הוצרך ללמד מן המקרא שלא יביא מחוסר זמן
- ^ דלית ליה שיהא הדם דחוי בשביל חבירו שמת, לומר ישפך הדם כדקאמר רבי יהודה במתניתין: מת המשתלח - ישפך הדם
- ^ וירעה אותו שיפול עליו גורל של שם, ויתכפר בדם של ראשון, ולעולם שנים צריך להביא ומגריל? ואכתי פשיטא דמחוסר זמן לא, דאין גורל קובע אלא בראוי לשם
- ^ כי איצטריך קרא דמחוסר זמן -
- ^ המשתלח משהגריל עליו
- ^ וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא
- ^ בבעלי מומין כתיב:
- ^ כזית מהן