ביאור:בבלי יומא דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
פז"ר קש"ב [סוכה מח,א: פייס בפני עצמו [1], זמן בפני עצמו [2], רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו [3], שירה בפני עצמו [4], ברכה בפני עצמו [5]], אבל לענין תשלומין - תשלומין דראשון הוא [6], דהא תנן [חגיגה פ"א מ"ו]: מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג - חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג!
ואימא עצרת, דפרישת שבעה ליום אחד הוא?
אמר רבי אבא: דנין פר אחד ואיל אחד מפר אחד ואיל אחד [7], לאפוקי עצרת, דשני אילים נינהו.
הניחא למאן דאמר יום הכפורים איל אחד הוא [8], אלא למאן דאמר שני אילים נינהו מאי איכא למימר?
דתניא [ספרא אחרי מות פרשתא ב ה"ב]: רבי אומר: איל אחד, הוא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: שני אילים הם, אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים.
אפילו תימא רבי אלעזר ברבי שמעון; התם - חד לחובת היום וחד למוספין [9], לאפוקי עצרת, דתרוייהו חובת היום נינהו [10];
ואימא ראש השנה, דפרישת שבעה ליום אחד הוא?
אמר רבי אבהו: דנין פר ואיל שלו מפר ואיל שלו [11], לאפוקי עצרת וראש השנה דציבור נינהו.
הניחא למאן דאמר קַח לְךָ [כגון ויקרא ט,ב: וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה’] - משלך
ו-עֲשֵׂה לְךָ [12] – משלך, אלא למאן דאמר משל צבור מאי איכא למימר?
דתניא: 'קַח לְךָ – משלך, ו-עֲשֵׂה לְךָ – משלך; וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ (ויקרא כד ב; במדבר יט,ב) - משל צבור, דברי רבי יאשיה;
| רבי יונתן אומר: בין קַח לְךָ בין וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ משל צבור, ומה תלמוד לומר קַח לְךָ? - כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם [13]; |
אבא חנן אמר משום רבי אל[י]עזר: כתוב אחד אומר (דברים י א) [בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה] וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ, וכתוב אחד אומר (שמות כה י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים [אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ], הא כיצד? - כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום [14], כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום'!?
[15] עד כאן לא פליגי אלא בקיחות דעלמא ועשיות דעלמא; קיחות דעלמא - (שמות ל לד) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה] קַח לְךָ סַמִּים [נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה]; עשיות דעלמא - (במדבר י ב) עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף [מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת], אבל הנך - פרושי קא מפרש דמשלך הוא: במלואים מכדי כתיב (ויקרא ט ג) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת [וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה] , (ויקרא ט ב) וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת [וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה’] למה לי [16]? שמע מינה 'קַח לְךָ' - משלך הוא!
ביום הכפורים מכדי כתיב (ויקרא טז ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה , (ויקרא טז ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת [וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה], (ויקרא טז ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ [וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ] למה לי? שמע מינה האי [אֲשֶׁר] לוֹ - משלו הוא.
רב אשי אמר: דנין פר לחטאת ואיל לעולה מפר לחטאת ואיל לעולה [17], לאפוקי ראש השנה ועצרת דתרוייהו עולות נינהו.
רבינא אמר: דנין עבודה בכהן גדול [18] מעבודה בכהן גדול [19], לאפוקי כולהו קושייתין דלאו עבודה בכהן גדול נינהו.
ואיכא דאמרי אמר רבינא: דנין עבודה תחלה מעבודה תחלה, לאפוקי הני דלאו תחלה נינהו.
מאי 'תחלה'?: אילימא תחלה בכהן גדול [20] - היינו קמייתא!?
אלא: עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקום [21]. [22]
כי אתא רב דימי אמר: רבי יוחנן מתני חדא [23], רבי יהושע בן לוי מתני תרתי:
רבי יוחנן מתני חדא: לעשות לכפר - אלו מעשה יום הכפורים ורבי יהושע בן לוי מתני תרתי: [(ויקרא ח לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם] לַעֲשֹׂת - אלו מעשה פרה, לְכַפֵּר - אלו מעשה יום הכפורים.
רבי יוחנן מתני חדא? והא אנן תנן שבעת ימים קודם יום הכפורים ושבעת ימים קודם שריפת הפרה?
מעלה בעלמא [24].
והא אמר רב מניומי בר חלקיה אמר רבי מחסיא בר אידי אמר רבי יוחנן: 'אמר קרא: (ויקרא ח לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: לַעֲשֹׂת - אלו מעשי פרה; לְכַפֵּר - אלו מעשי יום הכפורים'!?
ההוא דרביה, דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: לַעֲשֹׂת - אלו מעשי פרה; לְכַפֵּר - אלו מעשי יום הכפורים.
תוספות ד"ה דרביה הוא דכי אתא רבין כו' - הוה מצי למימר 'אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן', וטובא איכא בהש"ס דכי אתא רב דימי אתא לאיפלוגי אאמורא שלפניו!? אלא משום דאשכח בהדיא דר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל אמר הכי - להכי משני הכי;
וא"ת ור' יוחנן היכי פליג על ר' ישמעאל שהוא תנא?
וי"ל משום דאשכח ברייתא (לקמן דף ד.) דתניא כוותיה ול"ג בברייתא דתניא כוותיה דר' יוחנן 'לעשות זה מעשה פרה', אלא הכי גרסינן: 'לעשות לכפר - זה מעשה יום הכפורים' וכן משמע מתוך פרש"י שפירש [25] וכשם שמפרישין - לאו מקרא יליף לה, אלא מעלה בעלמא, אי נמי י"ל מדקאמר ר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל הכי - מכלל דרבנן פליגי עליה, ואיהו דאמר כרבנן.
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: מהיכא קא ילפת לה [26]? ממלואים? אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן [27] - אף הכא נמי כל הכתוב בהן מעכב בהן? וכי תימא הכי נמי, והתנן ומתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין [28]!? וכי תימא 'מאי מתקינין? – מפרישין' - ליתני או אידי ואידי 'מתקינין' או אידי ואידי 'מפרישין'?
אמר ליה: אלא מר מהיכא יליף לה?
אמר: מסיני [29], דכתיב (שמות כד טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן [30] שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי [מִתּוֹךְ הֶעָנָן]; מכדי כתיב וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מאי ששת ימים? - זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה!
תוספות ד"ה זה בנה אב כל הנכנס למחנה שכינה כו' - תימה לי: בשלמא ממלואים גמר שפיר אף לדורות מדכתב בהדיא (ויקרא ח לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם אלא מסיני היכי גמר? ומדנקט 'זה בנה אב' משמע מיתורא דקרא נפיק, כמו 'זה בנה אב שכל חטאות קודמות לעולות' - דמיתורא נפיק, כדאיתא בפרק כל התדיר [31] והכא מאי יתורא איכא?
ונראה דהכא נמי לא הוה צריך למיכתב אלא ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר ויקרא ה' למשה ביום השביעי מתוך הענן - מאי איצטריך למיכתב וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים? - אלא אצטריך לדורות.
והא אנן שבעה תנן?
מתניתין - רבי יהודה בן בתירא היא [32], דחייש
הערות
[עריכה]- ^ שאין פייס בפרי החג אצל המשמרות, שכל המשמרות שונות ומשלשות בהן לפי חשבון סדרן, כמו ששנינו במסכת סוכה (נה,ב), אבל פר של שמיני - בתחילה מפיסין עליו
- ^ לברך בו שהחיינו
- ^ שאין קרבנו שוה לכל שאר ימות החג: שכולם פרים מרובים ואילים שנים וארבעה עשר כבשים, וכאן פר אחד איל אחד ושבעה כבשים
- ^ שאין שירו שוה לכל שאר שירות ימי החג: כל שיר ימי החג מדבר מעין גזל מתנות עניים, ואותן של חול המועד מפורש (שם,א) במסכת סוכה הומ"בהי, ושל שמיני עצרת אינו מעין אסיף, ולא פירשו לנו איזהו שירו
- ^ ברכה שהיו מברכין לתפלת חיי המלך, כדמפורש בתוספתא [פרק רביעי] דסוכה על שם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ (מלכים א ח סו)
- ^ אלמא טפל דידיה הוא
- ^ עבודת מוסף יום הכפורים - פר אחד ואיל אחד, ועבודת שמיני למלואים פר אחד ואיל אחד, דכתיב (ויקרא ט ב) קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה'
- ^ שהיה קרבן ציבור ביום הכיפורים, הוא האמור כאן באחרי מות (ויקרא טז ה): וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה - הוא האמור בפינחס למוספין
- ^ ההוא דאחרי מות חובת היום, ואינו קרוי מוסף, ולא כתיב התם מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר (במדבר כח כג) כדכתיב בכל המוספין מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר - דמשמע זה מוסיף על דבר יום ביומו
- ^ לחובת שתי הלחם: כתיב (ויקרא כג יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה, ובחובת היום דמלואים - איל אחד הוא דהוה
- ^ פר דמלואים - משלו הוא, דכתיב קַח לְךָ עֵגֶל (ויקרא ט ב), וביום הכפורים נמי איכא פר ואיל משלו: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה (ויקרא טז ג)
- ^ כמו עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף (ויקרא י ב)
- ^ אני שמעתי: אם היה ציבור יכול להתכפר בשל יחיד - הייתי רוצה; |align = "right"|ואני אומר: לפי שדבר קשה הוא לומר שהקדוש ברוך הוא קץ בישראל - אומר 'כביכול', כלומר: על כרחינו יאמר כן, כאילו אפשר לומר כן, וכן כל 'כביכול' שבתלמוד
- ^ נקראת העבודה על שמם
- ^ תירוצא הוא:
- ^ דשני קרא בדיבוריה ממה שהתחיל לדבר
- ^ ביום הכפורים יש פר לחטאת ואיל לעולה בקרבן יחיד דכהן גדול: (ויקרא טז ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וגו', ודשמיני למילואים נמי (ויקרא ט ב) עֵגֶל [בֶּן בָּקָר] לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה
- ^ ביום הכפורים
- ^ במלואים, דכתיב (ויקרא ט ח) וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ
- ^ דנין יום הכפורים שהיא עבודה ראשונה שהוטלה בכהן גדול בקרבנות צבור ביום הכפורים הראשון, מעבודת שמיני למלואים שהיא עבודה ראשונה שנעשית על ידי כהן גדול מעולם
- ^ יום הכיפורים יש לו עבודה לפני לפנים, שביום הכיפורים הראשון היתה תחלה במקום: שקודם לכן לא נכנס אדם שם לעבודה, ויום שמיני למלואים היתה עבודה תחלה במזבח החיצון
- ^ ואם בשביל ששימש משה כל שבעת ימי המלואים - אין קרויה 'עבודה' אצל עבודת כהנים שהוא בלבוש בגדי כהונה, ושל משה בחלוק לבן שלא הוכשר אלא לשעה.
- ^ לא דריש מהאי קרא דכַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה (ויקרא ח לד) אלא חדא פרישה
- ^ מפני הקל שהקילו בה לטמא מדעת הכהן השורפה, עשו בה מעלות רבות
- ^ שם
- ^ להך פרישה
- ^ כדילפינן לקמן בשמעתין (יומא ה א)
- ^ ואם יארע פסול בכהן גדול - ישמש זה בלא פרישה
- ^ שמצינו שפירש משה קודם כניסתו למחנה השכינה
- ^ למשה
- ^ זבחים דף צ,א
- ^ לקמן בפרקין (יומא ו א)