ביאור:בבלי יומא דף יח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומאי ארבע או חמש' ^[1]? לרבנן דאמרי [סוכה פ"ה,מ"ח] '^[2]נכנס נוטל שש ^[3] ויוצא ^[4] נוטל שש, ושכר הגפת דלתות – לא ^[5]' - משתים עשרה בעי מיפלג, ^[6] בציר חדא מפלגא = חמש שקיל; לרבי יהודה דאמר נכנס נוטל שבע ^[7]: שתים בשכר הגפת דלתות ^[8] ויוצא נוטל חמש - מעשר בעי מיפלג ^[9], בציר חדא מפלגא ושקיל ארבע.

רבא אמר: כולה רבי היא ^[10], וסבר לה כרבי יהודה ^[11]; ואלא מאי ארבע, הא חמש בעי למשקל? - לא קשיא: הא דאיכא משמר המתעכב הא דליכא משמר המתעכב: אי איכא משמר המתעכב משמנה בעי למפלג, ושקיל ארבע; אי ליכא משמר המתעכב - מעשר בעי למפלג, ושקיל חמש ^[12].

אי הכי ^[13], מאי רבי אומר: לעולם חמש?

קשיא.

משנה:

מסרו לו זקנים מזקני בית דין, וקורין לפניו בסדר היום ^[14], ואומרים לו: "אישי ^[15] כהן גדול! קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת".

ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ^[16] ורגיל בעבודה ^[17];

כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה; ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה, מפני שהמאכל מביא את השינה.

גמרא:

בשלמא שמא שכח – לחיי; אלא שמא לא למד? מי מוקמינן כי האי גוונא? והתניא [ספרא אמור פרשתא ב ה"א]: (ויקרא כא י) וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו [אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם] - שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר; אחרים אומרים: מנין שאם אין לו, שאחיו הכהנים מגדלין אותו? תלמוד לומר: וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו: גדלהו משל אחיו.' [מכל מקום גדול מאחיו בחכמה?]

אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן במקדש ראשון ^[18], כאן במקדש שני, דאמר רבי אסי: תרקבא ^[19] דדינרי ^[20] עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי ^[21].

ערב יום הכפורים שחרית [מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה]:

תנא: אף השעירים;

ותנא דידן מאי טעמא לא תנא שעירים?

כיון דעל חטא קא אתו - חלשא דעתיה.

אי הכי פר נמי על חטא הוא דאתי?

פר, כיון דעליו ועל אחיו הכהנים הוא דאתי, באחיו הכהנים אי איכא איניש דאית ביה מילתא מידע ידע ליה ומהדר ליה בתשובה, בכולהו ישראל לא ידע.

אמר רבינא: היינו דאמרי אינשי: אי בר אחתיך דיילא ^[22] הוי חזי - בשוקא קמיה לא תחליף ^[23].

כל שבעת הימים לא היו מונעין [ממנו מאכל ומשתה; ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה, מפני שהמאכל מביא את השינה]:

תניא: 'רבי יהודה בן נקוסא אומר: מאכילין אותו ^[24] סלתות וביצים כדי למסמסו ^[25]; אמרו לו: כל שכן שאתה מביאו לידי חימום ^[26]'!

תניא: סומכוס אמר משום רבי מאיר: אין מאכילין אותו לא אב"י ואמרי לה לא אבב"י ^[27], ויש אומרים אף לא יין לבן:

לא אב"י = לא אתרוג ולא ביצים ולא יין ישן,

ואמרי לה לא אבב"י: לא אתרוג ולא ביצים ולא בשר שמן ולא יין ישן,

ויש אומרים אף לא יין לבן - מפני שהיין לבן מביא את האדם לידי טומאה.

תנו רבנן: זב - תולין לו במאכל ^[28]; וכל מיני מאכל - אלעזר בן פנחס אומר משום רבי יהודה בן בתירא - אין מאכילין אותו ^[29] לא חגב"י, ולא גב"ם, ולא כל דברים המביאין לידי טומאה:

לא חגב"י = לא חלב ולא גבינה ולא ביצה ולא יין;

ולא גב"ם - מי גריסין של פול ובשר שמן ומרייס;

ולא כל דברים המביאין לידי טומאה לאתויי מאי?

לאתויי הא דתנו רבנן: 'חמשה דברים מביאים את האדם לידי טומאה, ואלו הן: השום

עמוד ב

והשחלים ^[30] וחלגלוגות ^[31] והביצים, והגרגיר ^[32] [לחץ פעמים על 6 וראה ציור];

(מלכים ב ד לט) וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת [וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ]; תנא משמיה דרבי מאיר: זה גרגיר;

אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן 'אורות'? - שמאירות את העינים.

אמר רב הונא: המוצא גרגיר, אם יכול לאכלו – אוכלו, ואם לאו - מעבירו על גבי עיניו.

אמר רב פפא: בגרגירא מצרנאה ^[33].

אמר רב גידל אמר רב: אכסנאי לא יאכל ביצים ^[34] ולא יישן בטליתו של בעל הבית ^[35];

רב, כי מקלע לדרשיש ^[36] – מכריז: מאן הויא ליומא ^[37]?

רב נחמן, כד מקלע לשכנציב – מכריז: מאן הויא ליומא?

והתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו זה אצל זה ^[38] ונמצא אח נושא אחותו וממלא כל העולם כולו ממזרות, ועל זה נאמר (ויקרא יט כט) [אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ] וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה?

אמרי: רבנן - קלא אית להו ^[39].

והאמר רבא: תבעוה להנשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים ^[40]!?

רבנן אודועי הוו מודעו להו מקדם הוו מקדמי ומשדרי שלוחא;

ואי בעית אימא: יחודי הוו מיחדי להו ^[41], לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.

משנה:

מסרוהו זקני בית דין ^[42] לזקני כהונה ^[43], והעלוהו בית אבטינס ^[44], והשביעוהו ^[45], ונפטרו והלכו להם, ואמרו לו: "אישי ^[46] כהן גדול: אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין; משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך! הוא פורש ובוכה ^[47] והן פורשין ובוכין;

אם היה חכם – דורש ^[48], ואם לאו ^[49] - תלמידי חכמים דורשים לפניו;

ואם רגיל לקרות – קורא, ואם לאו - קורין לפניו;

ובמה קורין לפניו?

באיוב ובעזרא ובדברי הימים ^[50];

זכריה בן קבוטל אומר: פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל.

הערות

^ מתי ארבע ומתי חמש
^ משמר ה
^ חלות
^ משמר היוצא
^ לא שקיל משמר הנכנס, נמצאו כולן באות ומחלקות וכהן גדול חולק עם שתיהן
^ ומחצה שלם אינו נוטל
^ בלא מחלוקת
^ בשכר שהוא מקיף למוצאי שבת דלתות העזרה וחיל והיכל ולשכות שפתחו שחרית משמר שיצא לו
^ שאין השתים באות במחלוקת, כי שכרם הם
^ דאמר פלגא שקיל
^ דאין השתים מתחלקות לעולם
^ פעמים שיום טוב חל בשני בשבת, ויש משמר מקדים ובא מערב שבת ומתעכב עד הרגל, שכל המשמרות באות ברגל, או פעמים שמוצאי יום טוב ערב שבת, והמשמרות הולכות למקומם בערב שבת ויש משמר שמתעכב שם עד מוצאי שבת, ותנן במסכת סוכה ([פ"ה מ"ז] נה,ב): שבת שבתוך הרגל - היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, וכן יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה - שאין יכולין לשוב בשבת למקומן, בין מלאחריה - שעל כרחן הן מקדימין לבא מערב שבת - היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, שהרי על כרחן שוהין שם, והרי היא כשבת שבתוך הרגל; חל יום אחד להפסיק בינתים, או מלפניה, כגון שכלה המועד בחמישי בשבת, או מאחריה: שהתחיל מועד בשני בשבת - לא היה להם להקדים לבא מלפני השבת - אינן שוות, אלא משמר המתעכב בשבת, בין שהוא משמר אחד בין שהוא משמרות הרבה - נוטל שתי חלות, והשאר מתחלקות למשמר היוצא ונכנס, שזמנו קבוע לאותה שבת
^ דמציעתא רבי היא
^ פרשת 'אחרי מות'; וכן כל שבעת הימים
^ אדוני
^ מתבונן בבהמות העוברות לפניו
^ לתת אל לבו בהלכות סדר היום
^ במקדש ראשון לא העמידו אלא על פי התורה, כהנים מהוגנין
^ חצי סאה, תרי קב
^ זהובים
^ מרתא בת בייתוס - אלמנה עשירה היתה, וקידשה יהושע בן גמלא, ונתנה ממון לינאי המלך ומינהו להיות כהן גדול
^ שוטר המלך
^ מתוך שהיה מכירך מתחילה בקי הוא בעושרך ובמעשיך למצוא עלילה לגבות ממך ממון
^ ערב יום הכפורים שחרית
^ כדי למסמס אכילה שבמעיו לשלשלו, שלא יצטרך לנקביו למחרת
^ של קרי: שהסלתות וביצים מרבים את הזרע
^ אב"י ואבב"י - סימנים הן, ומפרש להו ואזיל
^ אם אכל מאכל הרבה מכל מין שהוא, תולין לומר שמחמת רוב מאכל ראה, ואינו זב לטומאת שבעה ולקרבן, דכתיב ויקרא טו,ב: [זָב] מִבְּשָׂרוֹ [זוֹבוֹ]- ולא מחמת אונסו, אבל בעל קרי - טמא באונס, דאין קרי וְזוֹב באים ממקום אחד, ואין מראיהם שוה, שהזוב דומה למי בצק של שעורין, ואינו קשור, אלא כלובן ביצה המוּזֶרֶת, ושכבת זרע קשור, כלובן ביצה שאינה מוּזֶרֶת
^ בימי בדיקתו
^ קרש"ין
^ פולפו"ר [רגלה- שטיינזלץ]
^ ארוג"א
^ הגדל על המיצר: שאין סביבותיו זרע אחר שיכחיש כחו
^ שמביאין לידי קרי, ומתגנה על בני הבית
^ שהוא מתכסה בה ביום, שלא ימצא עליה קרי
^ שם היה רגיל לילך
^ יש אשה שתנשא לי ליומא, שאתעכב כאן, ותצא לאחר מכאן
^ בן שיוליד במדינה זו עם בת שיוליד במדינה אחרת
^ ושמם קרוי על בניהם
^ מיום שנתרצית, שמא מחמת חימוד ראתה דם
^ ואין נזקקין להן, אלא שהנשוי אשה אין מתאוה כמי שאין לו אשה
^ שקראו לפניו בסדר היום
^ ללמדו חפינת הקטורת המוטלת עליו ביום הכפורים, שנאמר (ויקרא טז יב) וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, ועבודה קשה היא, כדלקמן (יומא מז ב)
^ בית אבטינס היו עושין את הקטרת: כותשין אותו ומערבין סממניה
^ שלא יהא צדוקי לתקן מבחוץ ולהכניס בפנים, כדאמרינן בגמרא לקמן (יומא יט ב)
^ אדוני
^ מפרש בגמרא (יומא יט ב)
^ בדבר הלכה כל ליל יום הכפורים, שלא יישן ויראה קרי
^ ואם לאו חכם הוא, ויודע להבין ולשמוע דבר הלכה, ואינו יודע לדרוש
^ שהן דברים ממשיכין את הלב לשומען, ואין שינה חוטפתו

[1] מתי ארבע ומתי חמש

[2] משמר ה

[3] חלות

[4] משמר היוצא

[5] לא שקיל משמר הנכנס, נמצאו כולן באות ומחלקות וכהן גדול חולק עם שתיהן

[6] ומחצה שלם אינו נוטל

[7] בלא מחלוקת

[8] בשכר שהוא מקיף למוצאי שבת דלתות העזרה וחיל והיכל ולשכות שפתחו שחרית משמר שיצא לו

[9] שאין השתים באות במחלוקת, כי שכרם הם

[10] דאמר פלגא שקיל

[11] דאין השתים מתחלקות לעולם

[12] פעמים שיום טוב חל בשני בשבת, ויש משמר מקדים ובא מערב שבת ומתעכב עד הרגל, שכל המשמרות באות ברגל, או פעמים שמוצאי יום טוב ערב שבת, והמשמרות הולכות למקומם בערב שבת ויש משמר שמתעכב שם עד מוצאי שבת, ותנן במסכת סוכה ([פ"ה מ"ז] נה,ב): שבת שבתוך הרגל - היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, וכן יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה - שאין יכולין לשוב בשבת למקומן, בין מלאחריה - שעל כרחן הן מקדימין לבא מערב שבת - היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, שהרי על כרחן שוהין שם, והרי היא כשבת שבתוך הרגל; חל יום אחד להפסיק בינתים, או מלפניה, כגון שכלה המועד בחמישי בשבת, או מאחריה: שהתחיל מועד בשני בשבת - לא היה להם להקדים לבא מלפני השבת - אינן שוות, אלא משמר המתעכב בשבת, בין שהוא משמר אחד בין שהוא משמרות הרבה - נוטל שתי חלות, והשאר מתחלקות למשמר היוצא ונכנס, שזמנו קבוע לאותה שבת

[13] דמציעתא רבי היא

[14] פרשת 'אחרי מות'; וכן כל שבעת הימים

[15] אדוני

[16] מתבונן בבהמות העוברות לפניו

[17] לתת אל לבו בהלכות סדר היום

[18] במקדש ראשון לא העמידו אלא על פי התורה, כהנים מהוגנין

[19] חצי סאה, תרי קב

[20] זהובים

[21] מרתא בת בייתוס - אלמנה עשירה היתה, וקידשה יהושע בן גמלא, ונתנה ממון לינאי המלך ומינהו להיות כהן גדול

[22] שוטר המלך

[23] מתוך שהיה מכירך מתחילה בקי הוא בעושרך ובמעשיך למצוא עלילה לגבות ממך ממון

[24] ערב יום הכפורים שחרית

[25] כדי למסמס אכילה שבמעיו לשלשלו, שלא יצטרך לנקביו למחרת

[26] של קרי: שהסלתות וביצים מרבים את הזרע

[27] אב"י ואבב"י - סימנים הן, ומפרש להו ואזיל

[28] אם אכל מאכל הרבה מכל מין שהוא, תולין לומר שמחמת רוב מאכל ראה, ואינו זב לטומאת שבעה ולקרבן, דכתיב ויקרא טו,ב: [זָב] מִבְּשָׂרוֹ [זוֹבוֹ]- ולא מחמת אונסו, אבל בעל קרי - טמא באונס, דאין קרי וְזוֹב באים ממקום אחד, ואין מראיהם שוה, שהזוב דומה למי בצק של שעורין, ואינו קשור, אלא כלובן ביצה המוּזֶרֶת, ושכבת זרע קשור, כלובן ביצה שאינה מוּזֶרֶת

[29] בימי בדיקתו

[30] קרש"ין

[31] פולפו"ר [רגלה- שטיינזלץ]

[32] ארוג"א

[33] הגדל על המיצר: שאין סביבותיו זרע אחר שיכחיש כחו

[34] שמביאין לידי קרי, ומתגנה על בני הבית

[35] שהוא מתכסה בה ביום, שלא ימצא עליה קרי

[36] שם היה רגיל לילך

[37] יש אשה שתנשא לי ליומא, שאתעכב כאן, ותצא לאחר מכאן

[38] בן שיוליד במדינה זו עם בת שיוליד במדינה אחרת

[39] ושמם קרוי על בניהם

[40] מיום שנתרצית, שמא מחמת חימוד ראתה דם

[41] ואין נזקקין להן, אלא שהנשוי אשה אין מתאוה כמי שאין לו אשה

[42] שקראו לפניו בסדר היום

[43] ללמדו חפינת הקטורת המוטלת עליו ביום הכפורים, שנאמר (ויקרא טז יב) וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, ועבודה קשה היא, כדלקמן (יומא מז ב)

[44] בית אבטינס היו עושין את הקטרת: כותשין אותו ומערבין סממניה

[45] שלא יהא צדוקי לתקן מבחוץ ולהכניס בפנים, כדאמרינן בגמרא לקמן (יומא יט ב)

[46] אדוני

[47] מפרש בגמרא (יומא יט ב)

[48] בדבר הלכה כל ליל יום הכפורים, שלא יישן ויראה קרי

[49] ואם לאו חכם הוא, ויודע להבין ולשמוע דבר הלכה, ואינו יודע לדרוש

[50] שהן דברים ממשיכין את הלב לשומען, ואין שינה חוטפתו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]