ביאור:בבלי יומא דף מו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אבל מהאי גיסא [1] ומהאי גיסא [2] אימא לא [3]!' – צריכא.
אמר רבי אלעזר משום בר קפרא: אומר היה רבי מאיר: איברי עולה שנתותרו - עושה להן מערכה בפני עצמה, וסודרן ואפילו בשבת
מאי קא משמע לן [4]?: תנינא: בכל יום היו שם ארבע מערכות [5]?!
אמר רבי אבין: לא נצרכה אלא לפסולין [6]; ודוקא שמשלה בהן האור [7], אבל לא משלה בהן האור – לא.
איכא דאמרי: אחד כשירין ואחד פסולין; אי משלה בהן האור – אִין, ואי לא – לא, ואפילו בשבת תנינא והיום חמש [9]!
אמר רב אחא בר יעקב: איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הני מילי היכא דחל יום הכפורים להיות אחר השבת, דחלבי שבת קרבין ביום הכיפורים, אבל באמצע שבת לא' - קא משמע לן.
אמר רבא: מאן האי דלא חייש לקמחיה! הא בכל יום תנן!
קשיא.
ופליגא דרב הונא [10], דאמר תחילתו דוחה [11], סופו אינו דוחה [12].
גופא אמר רב הונא: תמיד - תחילתו דוחה, סופו אינו דוחה.
מאי אינו דוחה?
רב חסדא אמר: דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה, ורבה אמר: דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת. [13]
אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא ולרב חסדא קשיא:
לדידך קשיא: מאי שנא טומאה דכתיב (במדבר כח ב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי) בְּמוֹעֲדוֹ - ואפילו בטומאה, שבת נמי 'בְּמוֹעֲדוֹ ואפילו בשבת'!
ולרב חסדא קשיא: מאי שנא שבת, דכתיב 'בְּמוֹעֲדוֹ אפילו בשבת' - טומאה נמי 'בְּמוֹעֲדוֹ ואפילו בטומאה'!
אמר ליה: לא לדידי קשיא ולא לרב חסדא קשיא: לדידי לא קשיא - סופו כתחילתו:
טומאה דתחילתו בר מידחא טומאה הוא [14], סופו נמי דחי; שבת דתחילתו לאו בר מידחא שבת הוא [15], סופו נמי לא דחי!
לרב חסדא לא קשיא 'סופו כתחילתו' לית ליה; שבת, דהותרה היא בציבור - סופו נמי דחי; טומאה, דדחויה היא בציבור [16], תחלתו דעיקר כפרה דחי, סופו דלאו עיקר כפרה לא דחי.
איתמר: המכבה אש מחתה ומנורה [17]: אביי אמר חייב [18], רבא אמר פטור.
דכבייה בראשו של מזבח דכולי עלמא לא פליגי דחייב; כי פליגי דאחתיה אארעא וכבייה: אביי אמר חייב: אש המזבח הוא (ויקרא ו ב: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ); רבא אמר פטור: כיון דנתקה – נתקה; אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה חייב, כמאן כאביי?
אפילו תימא כרבא: התם לא אינתיק למצותה, הכא אינתיקה למצותה [19].
איכא דאמרי: דאחתיה אארעא וכבייה דכולי עלמא לא פליגי דפטור, כי פליגי דכבייה בראשו של מזבח [20]: אביי אמר חייב, אש המזבח הוא; רבא אמר פטור: כיון דנתקה – נתקה;
אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה 'המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכבה חייב', כמאן?: לא כאביי ולא כרבא!?
התם לא אינתיק למצותה, הכא אינתיק למצותה.
הדרן עלך טרף בקלפי
הערות
[עריכה]- ^ דפתח
- ^ דפתח
- ^ ואף על גב דצד מערבי הוא
- ^ דקאמר 'עושה להן מערכה', בחול
- ^ וחדא מינייהו לאיברים שניתותרו
- ^ הנך דאם עלו לא ירדו
- ^ דמההיא שעתא נעשו לחמו של מזבח
- ^ הכי גרסינן אומר היה ר"מ איברי עולה שניתותרו כו', ולא גרסינן 'עולת שבת', דאי גרסינן ליה - מאי תנינא דקא פריך ליה? הא אתא לאשמועינן שבת!? ואם תאמר 'הכי פריך ליה: בכל יום תנן, ואפילו בשבת', דהא הדר פריך ליה תו אפילו בשבת פירכא אחריתי?
- ^ והרי יום הכיפורים כשבת, וקתני דאיברי תמיד של ערב יום הכיפורים עושה להן מערכה ביום הכיפורים
- ^ אדבר קפרא ואדרבא דאמר בכל יום דמתניתין - דווקא הוא ואפילו בשבת, דרב הונא סבר בכל יום - לבר משבת
- ^ תמיד של שבת נשחט בשבת וקרב בשבת
- ^ תמיד של ערב שבת - אין אבריו נקטרין משתחשך, אלא מעלן מבעוד יום
- ^ אינו דוחה את הטומאה הקטר חלבים ואימורין, אלא זריקת דמו בלבד; לישנא אחרינא: 'תחילתו' = הקטר חלבים, 'סופו' = איברים שניתותרו מבערב; וזה שמעתי, והראשון נראה בעיני.
- ^ אם אין כהן טהור לזרוק דמו
- ^ דתמיד דערב שבת לאו בר מידחא שבת: שהרי בין הערבים נשחט, ודם נפסל בשקיעת החמה
- ^ בקושי הותרה, וכל כמה דאפשר מהדרינן אטהורין
- ^ לאחר שחתה גחלים למחתה או למנורה - כיבן
- ^ משום לֹא תִכְבֶּה (ויקרא ו ה,ו)
- ^ לשום למחתה, ותו לא קרינן ביה אֵשׁ הַמִּזְבֵּח
- ^ לאחר שניתקה ממערכתה