ביאור:בבלי יומא דף כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יומא פרק שני בראשונה

משנה:

בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח [1] – תורם [2];

ובזמן שהן מרובין [3] - [4] רצין ועולין בכבש [5]; כל הקודם את חבירו בארבע אמות [6] – זכה [7];

ואם היו שניהן שוין [8] - [9] הממונה [10] אומר להן [11]: "הצביעו [12]"! [13]

ומה הן מוציאין? - אחת או שתים [14],

ואין מוציאין אגודל במקדש [15].

מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו; וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה - התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס [16].

ארבע פייסות היו שם [17], וזה הפייס הראשון.

גמרא:

והא [18] מעיקרא [19] - מאי טעמא לא תקינו לה רבנן פייסא [20]?

מעיקרא סבור [21]: כיון דעבודת לילה היא [22] - לא חשיבא להו [23], ולא אתו [24]; כיון דחזו דקאתו ואתו לידי סכנה - תקינו לה פייסא.

והרי [25] איברים ופדרים - דעבודת לילה היא [26] - ותקינו לה רבנן פייסא [27]!?

סוף עבודה דיממא היא (שהוא גמרו של קרבן שנשחט ביום ונזרק דמו ביום, לכך חשובה בעיני הכהנים לבא לריב עליה).

האי נמי: תחלת עבודה דיממא היא, דאמר רבי יוחנן: קידש ידיו לתרומת הדשן - למחר אין צריך לקדש (אם לא יצא מן המקדש), שכבר קידש מתחילת עבודה (אלמא 'תחילת עבודה' קרי לה)!? [28]

אימא 'שכבר קידש מתחילה לעבודה [29]'.

איכא דאמרי: מעיקרא סבור כיון דאיכא אונס שינה - לא אתו; כיון דחזו דאתו, וקאתו נמי לידי סכנה - תקינו לה רבנן פייסא.

והרי איברים ופדרים, דאיכא אונס שינה [שמקריבים אותם עד מאוחר בלילה] ותקינו לה רבנן פייסא?

שאני מיגנא ממיקם [30].

ותקנתא להך גיסא הואי [31]? תקנתא להאי גיסא הואי [32] – דתניא: 'מי שזכה בתרומת הדשן - זכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים [33]'!?

אמר רב אשי: שתי תקנות הוו: מעיקרא סבור לא אתו; כיון דחזו דקאתו, ואתו נמי לידי סכנה - תקינו לה פייסא; כיון דתקינו לה פייסא - לא אתו, אמרי "מי יימר דמתרמי לן"? [34] - הדר תקינו להו 'מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים' כי היכי דניתו וניפייסו.

ובזמן שהן מרובין [רצין ועולין בכבש, כל הקודם את חבירו בארבע אמות – זכה]:

אמר רב פפא: פשיטא לי ארבע אמות דארעא [35] – לא: רצין ועולין בכבש תנן; קמייתא [36] נמי לא: רצין ועולין בכבש תנן, והדר כל הקודם את חבירו; דביני ביני [37] נמי לא: דלא מסיימא מילתא [38];

פשיטא לי דגבי מזבח תנן; בעי רב פפא: ארבע אמות שאמרו - בהדיה אמה יסוד ואמה סובב [39]

עמוד ב

או דילמא בר מאמה יסוד ואמה סובב [40]?

תיקו.

ואם היו שניהן שוין - הממונה אומר להם הצביעו:

תנא: הוציאו אצבעותיכם למנין.

ונימנינהו לדידהו [41]? - מסייע ליה לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה, דכתיב (שמואל א יא ח) וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק [וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף] [42]

מתקיף לה רב אשי: ממאי דהאי 'בזק' - לישנא דמיבזק הוא? ודילמא שמא דמתא הוא, כדכתיב (שופטים א ה) [וַיִּמְצְאוּ אֶת] אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק [וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי]?

אלא מהכא (שמואל א טו ד) וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים [מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה] [43].

אמר רבי אלעזר: כל המונה את ישראל - עובר בלאו, שנאמר (הושע ב א) וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד [וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי] ;

רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין, שנאמר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר;

אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן רמי: כתיב וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם [44] וכתיב אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר!?

לא קשיא: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום.

רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי: לא קשיא: כאן בידי אדם כאן בידי שמים.

אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור – מתעשר; מעיקרא כתיב (שמואל א יא ח) וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק [וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף] [כמו שפירש רש"י לעיל:'בזק' - לשון שברי חרסים], ולבסוף כתיב (שמואל א טו ד) [וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם] וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים [מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה].

ודילמא מדידהו?

אם כן מאי רבותא דמילתא?

(שמואל א טו ה) [וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק] וַיָּרֶב בַּנָּחַל - אמר רבי מני: על עסקי נחל: בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול (שמואל א טו ג) [עַתָּה] לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק [וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר], אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז טז) אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה [וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם]!

ובשעה שאמר לו שאול לדואג (שמואל א כב יח) [וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לדויג לְדוֹאֵג] סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים [וַיִּסֹּב דויג דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד] - יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז יז) אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה [וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ].

אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה: שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו [45]:

שאול באחת מאי היא?

מעשה דאגג.

והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים?

אמעשה דאגג כתיב (שמואל א טו יא) נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ [כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְדֹוָד כָּל הַלָּיְלָה];

דוד בשתים מאי נינהו?

דאוריה ודהסתה [46].

והא איכא נמי מעשה דבת שבע [47]?

התם אפרעו מיניה, דכתיב (שמואל ב יב ו) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם [עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל]: ילד [48], אמנון, תמר, ואבשלום.

התם נמי אפרעו מיניה, דכתיב (שמואל ב כד טו) וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד [וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ]?

התם לא אפרעו מגופיה;

התם נמי לא אפרעו מגופיה!

לאיי, אפרעו מגופיה, דאמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ופרשו הימנו סנהדרין, ונסתלקה הימנו שכינה, דכתיב (תהלים קיט עט) יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וידעו וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ, וכתיב (תהלים נא יד) הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ [וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי];

והא אמר רב: קבל דוד לשון הרע [49]!?

כשמואל, דאמר: לא קבל דוד לשון הרע.

ולרב נמי, דאמר קבל דוד לשון הרע - הא איפרעו מיניה [50], דאמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו דוד למפיבושת (שמואל ב יט ל) [וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ] אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה - יצאה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות.

(שמואל א יג א) בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ [וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל]; אמר רב הונא: כבן שנה - שלא טעם טעם חטא.

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה!?

אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה [51], אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש!

הדר חזא סיוטא בחלמיה, אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל!

אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול [52]? - מפני שלא היה בו שום דופי [53], דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים [54] תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו - אומרין לו: חזור לאחוריך.

אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול [55]? - מפני שמחל על כבודו [56], שנאמר (שמואל א י כז) וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ, וכתיב [57] וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד [וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ] [58].

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם

הערות[עריכה]

  1. ^ כל כהן שהיה מאותו בית אב רוצה לתרום הדשן שחרית
  2. ^ ולא היה פייס לדבר
  3. ^ הבאים לתרום: זה אומר "אני תורם" וזה אומר "אני תורם"
  4. ^ זה היה משפטו:
  5. ^ שהיא שלשים ושתים אורך
  6. ^ וכל הקודם בהן ליכנס לתוך ארבע אמות עליונות של כבש הסמוכות לראש המזבח
  7. ^ זכה לתרום וזהו גורלם
  8. ^ בכניסתן
  9. ^ אין אחד מהן זוכה לתרום אבל מעתה כולם באין להטיל גורל; ומהו הגורל? -
  10. ^ על הפייסות
  11. ^ לכולם
  12. ^ הוציאו אצבעותיכם
  13. ^ כל אחד יראה אצבעו, כדמפרש לקמן בפרקין: מקיפין ועומדין בעגולה; בא הממונה ונוטל מצנפת מעל ראש של אחד מהן, וממנו פייס מתחיל לימנות, ומוציא כל אחד ואחד אצבעו למנין, והממונה אומר: כל שהמנין כלה בו - הוא זוכה, ומוציא מפיו מנין: או מאה או ששים - הרבה יותר משהיו שם הכהנים, ומתחיל למנות מזה שנטל מראשו המצנפת וסובב והולך ומונה וחוזר חלילה עד סוף המנין, ומי שהמנין כלה בו - הוא הזוכה; וכן לכל הפייסות;
  14. ^ בגמרא פריך לה עלה
  15. ^ בגמרא מפרש: מפני הרמאין: כשיקרב המנין לכלות ויביט למי יכלה - יוציא זה העומד לפניו שתי אצבעות כדי שימנה בשני בני אדם, וימהר המנין לכלות בו, והממונה לא יבין לפי שאדם יכול להרחיק אגודל מן האצבע הרבה ונראין כאצבעות שני בני אדם
  16. ^ זה שפירשנו
  17. ^ ארבעה פעמים ביום נאספים לפייס
  18. ^ עבודה זו של תרומת הדשן
  19. ^ קודם שאירע תקלה במרוצתם
  20. ^ ככל שאר עבודות דמתניתין, דתנינן שכל תחילתן בפייס היתה
  21. ^ בית דין
  22. ^ הואיל והוכשר בלילה
  23. ^ לכהנים
  24. ^ ולא אתו לאינצויי עלה
  25. ^ הקטרת
  26. ^ שהוא כשר כל הלילה
  27. ^ ותנן גבי פייסות דמתניתין (יומא פ"ב מ"ג; (לקמן כה,א): מי מעלה איברים לכבש [ובמשנה ד:] מן הכבש למזבח)
  28. ^ ואפילו לרבי דאמר בשחיטת קדשים (זבחים דף יט,ב) לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים - מודה הוא דמקרות גבר עד צפרא לא פסלה לינה
  29. ^ לשם עבודה
  30. ^ נוח לו לאדם לנדד שינה מעיניו מלילך לישן עד סוף הלילה - מלהיות עומד ממטתו בהשכמה, שהיא תרומת הדשן
  31. ^ קושיא היא: וכי מפני תקלה שאירעה נתקן לה פייס
  32. ^ בשביל סידור המערכה ושני גזירי עצים שהתורם הוא המסדר, וכיון דכולן בכהן אחד - יש כאן עבודות חשובות ומעיקרא בעו פייס
  33. ^ שני בקעיות עצים ארוכים כמדת רוחב המערכה, ונותן אותן ממעל עצי המערכה; ומקרא יליף לה (לקמן דף כו,ב) וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים (ויקרא ו ה) = ובער על המערכת העצים = שני גזירי עצים, דהא קרא במערכה משתעי: רישיה דקרא וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וגו;' וכל 'מוקדה' שבעניָן - לשון מערכת מדורה היא
  34. ^ לא חשיבא עלייהו למיטרח עלה מספיקא
  35. ^ ארבע אמות קרקע הסמוכות קודם עלות לכבש
  36. ^ ארבע ראשונות שברגל הכבש
  37. ^ לברור ארבע אמות בתוך שלשים ושתים לכך
  38. ^ לא יהא בהן סימן
  39. ^ פשיטא לי דארבע דכבש - גבי מזבח תנן, מיהו הא מיבעי לי: דקיימא לן בזבחים (דף סב,ב) שהכבש פורח אמה על כניסת היסוד ואמה הסובב, נמצאו ארבע הסמוכות לכבש לתחילת יסוד מזבח מלמטה הן שש לסמיכת גג המזבח, שהוא משוך מנגד היסוד הראשון שתי אמות, ומבעיא ליה: ארבע אמות דמתניתין: לגג המזבח נקט להו, דהיינו בהדי אמה יסוד ואמה סובב
  40. ^ או דילמא לסמיכת רצפת תחתונה דמזבח נקיט להו, לבד מיסוד וסובב, שהוא שש קודם לסמיכת גגו
  41. ^ לגלגלותם
  42. ^ 'בזק' - לשון שברי חרסים: נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו ומנו החרסים.
  43. ^ צִוָּם לקחת כל אחד טלה מצאן המלך, ובאו למרחב ונמנו הטלאים
  44. ^ אלמא אית להו מנין
  45. ^ כמה סמוך ומובטח ואין צריך לחלות ולדאג מכל רעה מי שהקב"ה בעזרו: שהרי מצינו שאול נכשל באחת ועלתה לו לרעה לקונסו מיתה לבטל מלכותו, ודוד נכשל בשתים ולא עלתה לו לרעה
  46. ^ שהוסת למנות את ישראל בסוף ימיו, וגרם לבא עליהם דֶבֶר
  47. ^ שבא עליה
  48. ^ בנה הראשון
  49. ^ על מפיבושת מפי ציבא
  50. ^ מדה במדה: הוא הפסידו לחלק נחלתו, והוא נפסד נחלת מלכות
  51. ^ מלאכי פחד מבהילים אותו
  52. ^ לאורך ימים
  53. ^ שום דופי משפחה ויתגאו המלכים היוצאים מזרעו על ישראל אבל דוד מרות המואביה אתא
  54. ^ דופי משפחה
  55. ^ לבוא לידי דבר שעליו ניטל ממנו מלכות
  56. ^ מפני שמתחילת מלכותו מחל על כבודו וגילה על עצמו שאינו כדאי למלוך
  57. ^ בפסוק הבא: שמואל א יא,א
  58. ^ ומסקנא דמילתא שאמרו ישראל: מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ? – בתמיהה - תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם (שמואל א יא יב), והוא [שאול] אמר: לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה [כִּי הַיּוֹם עָשָׂה ה' תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל] (שמואל א יא יב)