ביאור:בבלי חגיגה דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חגיגה פרק ראשון הכל חייבין

משנה:

הכל חייבין בראייה [1] חוץ מחרש שוטה וקטן [2], וטומטום, ואנדרוגינוס, ונשים, ועבדים שאינם משוחררים, החיגר, והסומא [3], והחולה, והזקן, ומי שאינו יכול לעלות ברגליו [4].

איזהו קטן?

כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית - דברי בית שמאי;

ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית [5],

שנאמר (שמות כג יד) שלש רגלים [תחג לי בשנה] [6];

בית שמאי אומרים: הראייה שתי כסף [7] והחגיגה מעה כסף [8];

ובית הלל אומרים: הראייה מעה כסף, והחגיגה שתי כסף.

גמרא:

הכל לאתויי מאי?

לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין;

ולרבינא, דאמר [9] 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה', הכל לאתויי מאי?

לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני.

הניחא למאן דאמר כולן תשלומין זה לזה [10], אלא למאן דאמר כולן תשלומין דראשון – הכל לאתויי מאי?

לאתויי סומא באחת מעיניו, ודלא כי האי תנא, דתניא [תוספתא חגיגה פ"א מ"ב]: 'יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה: סומא באחת מעיניו - פטור מן הראייה, שנאמר [שמות כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] 'יֵרָאֶה' – יִרְאֶה [11]: כדרך שבא לִרְאות [12] - כך בא לֵירָאות [13] [- ספרי ראה פסקה קמג]: מה לִראותך בשתי עיניו - אף לֵיראות [14] בשתי עיניו [15];

ואיבעית אימא לעולם כדאמרי מעיקרא, ודקא קשיא לך הא דרבינא - לא קשיא: כאן [רבינא] כמשנה ראשונה, כאן כמשנה אחרונה, דתנן [עדויות פ"א מ"יג; גיטין פ"ד מ"ג]: 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; אמרו להם בית שמאי:


עמוד ב

תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם [16]: לישא שפחה אינו יכול [17], בת חורין אינו יכול [18]; ליבטיל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה יח) [

כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים יצר הארץ ועשה הוא כוננה] לא תהו בראה לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד] [19]; אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב לו שטר על חצי דמיו; וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי' [20].

חוץ מחרש שוטה וקטן כו':

קתני חרש דומיא דשוטה וקטן: מה שוטה וקטן דלאו בני דעה - אף חרש דלאו בר דעה הוא, וקא משמע לן כדתנן [21]: חרש שדיברו חכמים בכל מקום [22] = [23] שאינו שומע ואינו מדבר [24] - הא מדבר ואינו שומע [25], שומע ואינו מדבר – חייב.

תנינא [26] להא, דתנו רבנן [27]: המדבר ואינו שומע - זהו 'חרש'; שומע ואינו מדבר - זהו 'אלם'; זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם [28];

וממאי דמדבר ואינו שומע זהו 'חרש', שומע ואינו מדבר זהו 'אלם'? דכתיב (תהלים לח יד) ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו;

ואיבעית אימא כדאמרי אינשי: אישתקיל מילוליה [29].

מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר - חייב:

והתניא: 'מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר - פטור [30]' [31]?

אמר רבינא - ואיתימא רבא [32]: חסורי מיחסרא והכי קתני: 'הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר - שפטור מן הראייה, ואף על פי שפטור מן הראייה [33] - חייב בשמחה [34], ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטור אף מן השמחה הואיל ופטורים מכל מצות האמורות בתורה' [35].

תניא נמי הכי: 'הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר, שפטורין מן הראייה; ואף על פי שפטור מן הראייה -

הערות[עריכה]

  1. ^ במצות ראיית כל זכורך [שמות כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] שצריכים להתראות בעזרה ברגל
  2. ^ דלאו בני דעה נינהו ופטורין ממצות
  3. ^ כולה יליף מקראי בגמרא
  4. ^ מירושלים לעזרה; ובגמרא מפרש להו
  5. ^ אבל מכאן ואילך, אף על פי שאינו חייב מן התורה - הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות
  6. ^ הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב, וכיון דגדול פטור מן התורה - קטן לאו בר חינוך הוא
  7. ^ גדול הבא להיראות צריך להביא עולה, ואינה פחותה משתי כסף: שתי מעות כסף, שהן שליש דינר, שנאמר ולא יראו פני ריקם (שמות כג טו), ויליף בגמרא שצריך להביא עולה; אף על פי שלא נתנה בו תורה שיעור - חכמים נתנו שיעור
  8. ^ שלמי חגיגה חייבין היחידים להביא ברגל, דילפינן לה בשלהי פירקין (דף ט.) מוחגותם אותו חג לה' (שמות יב יד; ויקרא כג,מא)
  9. ^ לקמן בפירקין (דף ד.)
  10. ^ לקמן אמרינן בפירקין (דף ט.) שיש לקרבנות החג תשלומין כל שבעה, ואיפליגו בה אמוראי: איכא למאן דאמר תשלומין זה לזה, ואיכא למאן דאמר כולם תשלומין דראשון הן; ואמרינן: מאי בינייהו? חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו: מאן דאמר 'כולן תשלומין לראשון', מי שמחויב בראשון ולא הביא יביא באחד משאר הימים, ומי שאינו מחויב אינו צריך תשלומין; ומאן דאמר תשלומין זה לזה - קסבר החובה מוטלת על כל אחד מן שאר הימים ולא על הראשון לבדו, הלכך אף מי שפטור בראשון ונראה בשני - חייב להביא, ואם לא יביא בו ביום יביא למחר
  11. ^ 'יראה' כתיב וקרינן יֵרָאֶה: יִראה כל זכורך את פני האדון דמשמע שהאדם רואה את השכינה; יֵרָאֶה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך; הקיש הכתוב ראייתך לראייתו
  12. ^ כדרך שבא לִראותך
  13. ^ כך הוא בא ליראות ממך
  14. ^ מן האדם
  15. ^ של אדם
  16. ^ כל תקנת רבו כאן היא, אבל תקנת העבד אין כאן: אם נתקן במשפט הממון לא נתקן בפריה ורביה
  17. ^ מפני צד החרות שבו, וכתיב לא יהיה קדש וגו' (דברים כג יח)
  18. ^ מפני צד עבדות שבו
  19. ^ לא ברא הקב"ה את הארץ להיות בלא יישוב, אלא לשבת יצרה
  20. ^ משנה ראשונה = קודם שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי; סיפא דמתניתין, דקתני 'חוץ מן העבדים שאינן משוחררים' דאוקמא רבינא במי שחציו עבד וחציו בן חורין דפטור - נשנית קודם שחזרו בית הלל, אבל לאחר שהודו לבית שמאי שיש על בית דין לכוף את אדונו לשחררו, והוה ליה כאלו משוחרר כבר, וחייב; ומשנה שנשנית לא זזה ממקומה
  21. ^ בריש מסכת תרומות (פ"א מ"ב)
  22. ^ שהשוו אותו לשוטה לפוטרו
  23. ^ לא דברו אלא במי
  24. ^ הכי קים להו לרבנן דמי שאינו שומע ואינו מדבר דלאו בני דעה נינהו
  25. ^ תחילתו היה פקח עד שלמד לדבר ואח"כ נתחרש
  26. ^ במתניתין [נ"ל שצ"ל 'במתניתא’]
  27. ^ בברייתא ולמדנו שהברייתא הזאת עיקר וסומכין עליה
  28. ^ היינו כמתניתין, דלא פטר אלא חרש הדומה לשוטה
  29. ^ אלם כמשמעו, נוטריקון אישתקיל מלוליה = ניטל דבורו
  30. ^ מן הראייה
  31. ^ קשיין אהדדי מתניתין וברייתא
  32. ^ מתניתין דתני אצל ראייה חרש - דומיא דשוטה
  33. ^ בעולת ראייה ליראות
  34. ^ ולקמן פריך מאי שנא לענין ראייה דפטור [חרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר] ולענין שמחה דמחייב
  35. ^ דאף על פי דלא דומה לשוטה – פטור; וכי תניא מתניתין דומיא דשוטה - גבי שמחה הוא דתני, ותרי מיני חרש תנא מתניתין, וחסורי מיחסרא מתניתין והכי קתני: הכל חייבין בראייה חוץ מחרש כל דהו: או שומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע