ביאור:בבלי חגיגה דף כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא נצרכא [1] אלא לשירי מנחה [2], [שבדין] דאורייתא צריך לכלי [3] - הכלי מצרפו, שאינו צריך לכלי [4] - אין כלי מצרפו, ואתו רבנן וגזרו דאף על גב דאינו צריך לכלי - כלי מצרפו.

תינח סלת, קטורת ולבונה מאי איכא למימר [5]?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כגון שצברן על גבי קרטבלא [6]: דאורייתא יש לו תוך – מצרף, אין לו תוך - אינו מצרף, ואתו רבנן ותיקנו דאף על גב דאין לו תוך – מצרף.

ופליגא [7] דרב חנין [8] אדרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה זו [’הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה’].

הרביעי בקדש פסול:

תניא [תוספתא חגיגה פ"ג ה"יח [ליברמן]]: 'אמר רבי יוסי: מנין לרביעי בקדש שהוא פסול?

ודין הוא: ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקדש [9], שלישי שפסול בתרומה [10] אינו דין שיעשה רביעי לקדש!

[11]

ולמדנו שלישי לקדש מן התורה, ורביעי בקל וחומר';

שלישי לקדש מן התורה מנין?

דכתיב (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יֵאָכֵל [באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר]; מי לא עסקינן [12] דנגע בשני, וקאמר רחמנא 'לא יֵאָכֵל'! [13];

רביעי מקל וחומר - הא דאמרן.

ובתרומה אם נטמאת [אחת מידיו - חבירתה טהורה, ובקדש - מטביל שתיהן: שהיד מטמא את חבירתה בקדש, אבל לא בתרומה]:

אמר רב שיזבי: [14] בחיבורין שנו [15], אבל שלא בחיבורין – לא [16].

איתיביה אביי: 'יד נגובה [17] - מטמא חבירתה לטמא לקדש [18], אבל לא לתרומה - דברי רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לפסול [19], אבל לא לטמא [20]'; אי אמרת בשלמא שלא בחיבורין [21] - היינו רבותיה דנגובה [22], אלא אי אמרת 'בחיבורין - אִין, שלא בחיבורין - לא' [23], מאי רבותא דנגובה [24]?

איתמר נמי: אמר ריש לקיש: לא שנו אלא ידו,


עמוד ב

אבל יד חבירו – לא [25];

ורבי יוחנן אמר: אחד ידו ואחד יד חבירו - באותה היד [26]; לפסול [27], אבל לא לטמא.

ממאי?

מדקתני סיפא שהיד מטמאה חבירתה לקדש אבל לא לתרומה, הא תו למה לי? הא תנא ליה רישא [28]! אלא לאו שמע מינה לאתויי יד חבירו!

ואף ריש לקיש הדר ביה, דאמר רבי יונה אמר רבי אמי אמר ריש לקיש: אחד ידו ואחד יד חבירו, באותה היד לפסול אבל לא לטמא.

ולפסול אבל לא לטמא - תנאי היא, דתנן [ידים פ"ג מ"ב]: 'כל הפוסל בתרומה - מטמא ידים להיות שניות, ויד מטמא חבירתה - דברי רבי יהושע; וחכמים אומרים: ידים שניות הן, ואין שני עושה שני <בחולין> [29]' [30]; - מאי לאו שני הוא דלא עביד, הא שלישי עביד?

דלמא לא שני עביד ולא שלישי [31]!?

אלא כי הני תנאי, דתניא: יד נגובה מטמא את חבירתה לטמא בקדש אבל לא לתרומה, דברי רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אותה יד לפסול אבל לא לטמא.

אוכלין אוכלים נגובין בידים מסואבות [בתרומה אבל לא בקדש]:

תניא: 'אמר רבי חנינא בן אנטיגנוס: וכי יש נגובה לקדש? והלא חיבת הקדש מכשרתן [32]!? לא, צריכא כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו [33] או שתחב הוא לעצמו בכוש ובכרכר [34] וביקש לאכול צנון ובצל של חולין עמהן [35]; לקדש - [36] גזרו בהו רבנן [37], לתרומה - לא גזרו בהו רבנן [38]. [39]

האונן ומחוסר כפורים [צריכין טבילה לקדש, אבל לא לתרומה]:

מאי טעמא?

כיון דעד האידנא הוו אסירי [40] - אצרכינהו רבנן טבילה.

משנה:

חומר בתרומה: שביהודה נאמנין [41] על טהרת יין ושמן כל ימות השנה [42] ובשעת הגיתות והבדים [43] אף על התרומה [44];

עברו הגיתות והבדים והביאו [45] לו [46] חבית של יין של תרומה - לא יקבלנה ממנו, אבל מניחה [47] לגת הבאה [48];

ואם אמר לו "הפרשתי לתוכה רביעית [49] קדש" – נאמן [50];

כדי יין וכדי שמן

הערות[עריכה]

  1. ^ להאי עדות דרבי עקיבא דמדרבנן
  2. ^ לסולת של שירי מנחה
  3. ^ דומיא דקטורת שבכף, דאיירי בה קרא
  4. ^ כגון שירי מנחה שהן אכילת כהן
  5. ^ הרי צריכין לכלי
  6. ^ עור שלוק
  7. ^ הא
  8. ^ דאמר לעיל: צירוף דאורייתא
  9. ^ ביבמות ילפינן לה מקראי, בפרק 'הערל' (דף עד,ב)
  10. ^ כדנפקא לן קל וחומר במסכת סוטה (כט,א): ומה טבול יום שמותר במעשר - אסור בתרומה, שני שפסול במעשר - אינו דין שיעשה שלישי בתרומה?
  11. ^ ואם תאמר: 'דיו לבא מן הדין להיות כנדון'!? אם כן קל וחומר לא צריך, שהרי למדנו שלישי לקדש מן התורה, והיכא דמיפריך קל וחומר - לא אמרינן 'דיו לבא מן הדין להיות כנדון', כדאמרינן בבבא קמא (כה,א); ולמאן דאמר נמי אמרינן 'דיו' - הני מעלות דרבנן נינהו, ולאו דאורייתא, והאי דנקט ולמדנו שלישי לקדש - מלתא בעלמא היא, דאשמעינן דשלישי לקדש מן התורה הוא.
  12. ^ מי לא משתמע נמי מהאי קרא
  13. ^ דהא אשכחן דאיקרי שני 'טמא', דכתיב (ויקרא לא יג) כל אשר בתוכו יטמא, והוה ליה הכלי ראשון ומה שבתוכו שני, וקרי ליה 'טמא', וקאמר רחמנא: והבשר אשר יגע בכל טמא - בשני, והוה ליה שלישי - לא יאכל; והאי קרא - בבשר שלמים כתיב
  14. ^ מתניתין, דקתני יד מטמאה את חבירתה לקדש
  15. ^ כגון שבעוד שהיד הטמאה נוגעת לטהורה - היתה טהורה נוגעת בקדש, דגזור רבנן דלמא אתי למינגע טמאה בקדש; ולמאן דאמר 'פסוּל', לקמן [רבי יוסי ברבי יהודה] - לפסוֹל, דמעלה בעלמא היא
  16. ^ שלאחר שפירשה מן הטהורה חזרה טהורה ונגעה בקדש - טהור, ואין יד מטמאה חבירתה לעשותה אפילו שלישית לפסול
  17. ^ אף על פי שאין בה משקין
  18. ^ לעשות רביעי
  19. ^ חבירתה פוסלת את הקדש
  20. ^ אבל לא מטמאה
  21. ^ קאמר דמטמאה
  22. ^ ואף על גב דנגובה היא כשנגעה בזו, ואין לחוש שמא נגעה היד הטהורה במשקין שבטמאה שהן ראשונים, דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה, והויא לה הך יד נמי שניה מחמת המשקין כמו חבירתה - אפילו הכי מטמאה, דמעלה דרבנן היא שהיד מטמאה את חבירתה להעשות שניה כמותה לקדש
  23. ^ וטעמא משום דלמא נגע טמא לקדש
  24. ^ אטו יד קמייתא לא מטמיא לה לקדש בלא משקין? הלא שניה היא!
  25. ^ אם נגעה ביד חברו לא טימאתה
  26. ^ אם נגע ביד הראשונה ביד חברו, אבל השניה אינה מטמאה יד חברו
  27. ^ את הקדש - הוא דאמר 'יד מטמא חבירתה'
  28. ^ 'ולקדש מטבילין שניהן'
  29. ^ אין יד שהיא שניה עושה את חבירתה שניה
  30. ^ מכלל דשמעינן לרבי יהושע דאמר היד מטמא את חבירתה להיות כמותה
  31. ^ דלית להו הך מעלה דמתניתין, אבל מאן דאית ליה - אפילו לטמא אית ליה, להכי קאמר: ידים לעולם שניות הן, לפיכך אין יד מטמא את חבירתה
  32. ^ אלא אין 'נגובה' זו לומר כשלא הוכשרו, אלא כשהוכשרו לטומאה ועכשיו הן נגובין, וטומאה הן מקבלין, ולא הוצרכה משנתנו לדבר באוכלי קדש נגובין, אלא באוכלי חולין נגובין ואוכלין קדש
  33. ^ בידים טהורות, וזה האוכל - ידיו מסואבות
  34. ^ שהן פשוטי כלי עץ, ואין מקבלין טומאה
  35. ^ שאין ידים מטמאות את החולין
  36. ^ ואפילו הכי
  37. ^ שלא יאכלם עם הקדש - פן תגע ידו מסואבת באוכלי קדש שבפיו
  38. ^ לענין תרומה - אף על פי שהיד מסואבת פוסלתה - לא עשו מעלה, אלא אמרינן: זהיר ולא נגע, והכי קתני מתניתין: אוכלין חולין בידים מסואבות עם התרומה, אבל לא עם הקדש
  39. ^ ולהכי נקט 'נגובין': שאילו עכשיו היו משקין עליהם - היו משקין נעשין ראשונים מחמת הידים, ועושין את החולין שניים, וכשנוגעין בתרומה שבפיו - פוסלין אותם; |align = "right"|ואית דמסיק מלתא בנגובין שמעולם לא הוכשרו, וקשיא לי: בחולין מה לי הוכשרו מה לי לא הוכשרו, הלא אין ידים מועילות כלום לחולין!?
  40. ^ דמחוסר כפורים מותר בתרומה ואסור בקדש, וכן אונן, ואף על פי שאסורים במעשר שני - מותרין בתרומה, כדאמרינן במסכת יבמות מ'וכל זר' (ויקרא כב י,יג) יתירה: זרות אסרתי לך ולא אנינות
  41. ^ עמי הארץ
  42. ^ של קודש: אם הקדישוהו למזבח בשעת הגיתות והבדים - נאמנין על שמירתן כל ימות השנה; ובגמרא מפרש מאי שנא יהודה דנקט
  43. ^ 'גיתות' - של יין, 'בדים' - של שמן
  44. ^ ובשעת הגיתות והבדים - הכל מטהרין את כליהם
  45. ^ עמי הארץ
  46. ^ לכהן חבר
  47. ^ עם הארץ
  48. ^ ואז יתננה לכהן
  49. ^ הלוג
  50. ^ דמיגו דנאמן אקדש - נאמן אתרומה