ביאור:בבלי חגיגה דף ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומחריא תנורא [1], שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה [2], קדחא [3] ואיתרע מזלה [4] ואייתיתה.

אמר ליה רב ביבי בר אביי: אית לכו רשותא למיעבד הכי?

אמר ליה: ולא כתיב 'ויש נספה בלא משפט'?

אמר ליה: והכתיב (קהלת א ד) דור הולך ודור בא [והארץ לעולם עמדת]!

אמר: דרעינא להו אנא [5] עד דמלו להו לדרא [6] והדר משלימנא ליה לדומה.

אמר ליה: סוף סוף שניה מאי עבדת?

אמר: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה [7] - מוסיפנא להו ליה, והויא חלופיה.

רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא – בכי: (איוב ב ג) [ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו] ותסיתני בו לבלעו חנם; עבד שרבו מסיתין לו וניסת, תקנה יש לו?

רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא – בכי: (איוב טו טו) הן בקדושיו לא יאמין [ושמים לא זכו בעיניו] אי בקדושיו לא יאמין במאן יאמין?

יומא חד הוה קא אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני, שביק הנך דמטו [8] ושקיל הנך דלא מטו. אמר ליה: לאו הני מעלן טפי?

אמר ליה: הני לאורחא בעינן להו; הני נטרן [9] והני לא נטרן.

אמר: היינו דכתיב 'הן בקדושיו לא יאמין' [10].

איני! והא ההוא תלמידא דהוה בשיבבותיה דרבי אלכסנדרי, ושכיב אדזוטר [11], ואמר: "אי בעי [12], האי מרבנן הוה חיי", ואם איתא - דלמא מ'הן בקדושיו לא יאמין' הוה?

ההוא - מבעט ברבותיו הוה [13].

רבי יוחנן כי מטי להאי קרא – בכי: (מלאכי ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר [אלמנה ויתום וּמַטֵּי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות]; עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו - תקנה יש לו?

אמר רבי יוחנן בן זכאי: אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות [14].

אמר ריש לקיש: כל המטה דינו של גר - כאילו מטה דינו של מעלה, שנאמר 'וּמַטֵּי גר' [15]; ומטי [ומטִי] כתיב.

אמר רבי חנינא בר פפא: כל העושה דבר ומתחרט בו - מוחלין לו מיד, שנאמר 'ולא יראוני' [16] - הא יראוני מוחלין להו מיד.

רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא – בכי: (קהלת יב יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם [אם טוב ואם רע] [17]; עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות - תקנה יש לו?

מאי 'על כל נעלם' [18]?

אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה [19];

ושמואל אמר: זה הרק בפני חבירו ונמאס.

מאי 'אם טוב ואם רע' [20]?

אמרי דבי רבי ינאי: זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא,

כי הא: דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא, אמר ליה: מוטב דלא יהבת ליה, מהשתא דיהבת ליה וכספתיה [ובִיַּשְׁתָּ אותו];

דבי רבי שילא אמרי: זה הנותן צדקה לאשה בסתר, דקא מייתי לה לידי חשדא.

רבא אמר: זה המשגר לאשתו בשר שאינו מחותך [21] בערבי שבתות [22].

והא רבא משגר?

שאני בת רב חסדא, דקים ליה בגווה דבקיאה.

רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא – בכי: (דברים לא כא) והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות [וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי]; עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות - תקנה יש לו?

מאי 'רעות וצרות'?

אמר רב: רעות שנעשות צרות זו לזו [23], כגון זיבורא ועקרבא; [24]

ושמואל אמר: זה [25] הממציא לו מעות לעני בשעת דוחקו [26].

אמר רבא: היינו דאמרי אינשי 'זוזא - לעללא [27] לא שכיחא, לתליתא [28] שכיח'. [29]

  • [לא מצאתי פסוק מתאים בויקרא כה; אבל בדברים כב,ט: לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, ושם התרגום הוא 'ועללת כרמא'.]

(דברים לא יז) וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם [והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה]; אמר רב ברדלא בר טביומי אמר רב: כל שאינו בהסתר פנים - אינו מהם; כל שאינו ב'והיה לאכול'


עמוד ב

אינו מהם [30].

אמרו ליה רבנן לרבא: מר לא בהסתר פנים איתיה ולא ב'והיה לאכול' איתיה [31]!?

אמר להו: מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא בי שבור מלכא!

אפילו הכי יהבו ביה רבנן עינייהו;

אדהכי שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו [32];

אמר: היינו דתניא: אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - או מיתה או עוני.

(דברים לא יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא [על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים] - אמר רבא: אמר הקב"ה: אף על פי שהסתרתי פני מהם - בחלום אדבר בו [33].

רב יוסף אמר: ידו נטויה [34] עלינו, שנאמר (ישעיהו נא טז) [ואשם דברי בפיך] ובצל ידי כסיתיך [לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה];

רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר; אחוי ליה [35] ההוא אפיקורוסא [36]: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה;

אחוי ליה: 'ידו נטויה עלינו'

אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך?

עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה 'ידו נטויה עלינו'!

אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית ליה?

עמא דאהדרינהו מריה מיניה;

ומאי אחוי לך?

לא ידענא.

אמרו: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג [37] - יחוי קמי מלכא?

אפקוהו וקטלוהו.

כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה, אמרו ליה רבנן: מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין?

אמר להם: (ירמיהו מט ז) [לאדום כה אמר ה' צבאות האין עוד חכמה בתימן] אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם [38] - כיון שאבדה עצה מבנים - נסרחה חכמתן של אומות העולם. ואי בעית אימא – מהכא: (בראשית לג יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך [39].

רבי אילא הוה סליק בדרגא דבי רבה בר שילא, שמעיה לינוקא דהוה קא קרי (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו [עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו]; אמר: עבד שרבו מגיד לו מה שיחו - תקנה יש לו?

מאי 'מה שיחו'?

אמר רב: אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו [40] מגידים לו לאדם בשעת מיתה.

איני! והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב, ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו, אמר: דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא [41]!

אמר ליה: כהנא פוק! לאו אורח ארעא!

לא קשיא: כאן דצריך לרצויה, הא דלא צריך לרצויה.

(ירמיהו יג יז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה [ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה’]; אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ו'מסתרים' שמו; מאי 'מפני גוה'? - אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים.

רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים.

ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה, והאמר רב פפא: אין עציבות לפני הקב"ה, שנאמר (דברי הימים א טז כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו!?

לא קשיא: הא בבתי גואי [42], הא בבתי בראי.

ובבתי בראי לא? והא כתיב (ישעיהו כב יב) ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק [43]!?

שאני חרבן בית המקדש, דאפילו מלאכי שלום בכו, שנאמר (ישעיהו לג ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון.

(ירמיהו יג יז) [ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה] ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'; אמר רבי אלעזר: שלש דמעות הללו, למה? - אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן.

ואיכא דאמרי: אחת על ביטול תורה.

בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו, היינו דכתיב 'כי נשבה עדר ה’’, אלא למאן דאמר על ביטול תורה, מאי 'כי נשבה עדר ה’’?

כיון שגלו ישראל ממקומן - אין לך ביטול תורה גדול מזה.

תנו רבנן: שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור.

רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה; כי מטא להאי פסוקא (איכה ב א) [איכה יעיב באפו ד' את בת ציון] השליך משמים ארץ [תפארת ישראל ולא זכר הדם רגליו ביום אפו] - נפל מן ידיה, אמר: מאיגרא רם לבירא עמיקתא [44]! [45]

רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא; כי מטו לההוא מתא, אמרי: איכא צורבא מרבנן הכא? נזיל וניקביל אפיה!

אמרי: איכא צורבא מרבנן הכא, ומאור עינים הוא.

אמר ליה רבי חייא לרבי: תיב את, לא תזלזל בנשיאותך; איזיל אנא ואקביל אפיה.

תקפיה [46] ואזל [47] בהדיה; כי הוו מיפטרי מיניה [48], אמר להו: אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין; תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין.

אמר ליה: איכו [אילו עשיתי אחרת [JASTROW], כלומר: אילו נשמעתי לך ולא באתי], השתא מנעתן מהאי בירכתא [49]!

אמרו ליה: ממאן שמיעא לך [50]?

מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי, דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא; כי קש [51], אמר ליה: לא נצטער מר, דלא יכיל מר!

אמר ליה: מי זוטר? מאי דכתיב בהו ברבנן (תהלים מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת [פסוק יא] כי יראה חכמים ימותו [יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם] ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה - בחייהן על אחת כמה וכמה!

רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב [52], והוו קרו ליה רבנן 'בר בי רב דחד יומא'; חלש דעתיה, קרי אנפשיה: (איוב יב ד) שחוק לרעהו אהיה [קרא לאלוה ויענהו שחוק צדיק תמים]! אמר ליה רבי יוחנן: במטותא מינך לא תעניש להו רבנן.

נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש: (ישעיהו נח ב) ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון [כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלקיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת אלקים יחפצון]; וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו?

אלא לומר לך: כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה - מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה; וכן במדת פורענות, דכתיב (במדבר יד לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ [ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי]; וכי ארבעים שנה חטאו? והלא ארבעים יום חטאו! אלא לומר לך: כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה - מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה.

אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו:

מתקיף לה רבי זירא:

הערות[עריכה]

  1. ^ מכבדת את התנור
  2. ^ הושיבתו על גב רגלה
  3. ^ ונכוֵת
  4. ^ והורע מזלה
  5. ^ איני מוסרן לשומר המתים ששמו 'דומה', אלא מתגלגלין עמי ושטין בעולם
  6. ^ עד שיתמלאו שנותיו, והוא קרוי 'דור'
  7. ^ מעביר על מדותיו
  8. ^ נתבשלו
  9. ^ אותן שלא בישלו כל צורכן אין ממהרות לירקב
  10. ^ הטובות ירא פן ירקבו - אף הבחורים הצדיקים נאחזין למיתה פן יחטאו
  11. ^ בעודו בחור
  12. ^ להיות הולך בדרך טובים
  13. ^ רבי אלכסנדרי היה מכיר בו שלא היה מן הקדושים, וכתיב וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים (קהלת ח יג), ותניא במסכת קדושין (דף לג:) 'מורא זו - איני יודע מהו; כשהוא אומר והדרת פני זקן ויראת מאלהיך (ויקרא יט לב) הוי אומר: מורא זו כבוד חכמים
  14. ^ עושקי שכר שכיר כמנאפים ומכשפים
  15. ^ בהאי קרא (מלאכי ג ה) כתיב
  16. ^ ובהא קרא (מלאכי ג ה) כתיב
  17. ^ ואף על הנעלמות ממנו, שעשה שוגג - הוא מביאו במשפט
  18. ^ אפילו דבר מועט במשמע
  19. ^ קָצָה דעת חבירו בדבר
  20. ^ דמשמע אף על הטובה מביאו במשפט
  21. ^ שאינו מנוקר מן החלב ומן הגידין האסורים
  22. ^ שמתוך שממהרין לעשות צורכי שבת - אינן נותנין לב אם מנוקר הוא
  23. ^ לשון וכעסתה צרתה (שמואל א א ו) שתי נשים יחד
  24. ^ נקיט הכי משום דאמרינן במסכת ע"ז בפרק 'אין מעמידין' (דף כח:) 'חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא, וחילופא סכנתא' הלכך היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא - נעשות צרות זו לזו: דלית ליה תקנתא לא בקרירי - דקשה לעקרב, ולא בחמימי - דקשה לזיבורא;
  25. ^ אלעיל קאי: אם טוב ואם רע
  26. ^ הרגיל להמציא צדקתו לעני בשעת דוחקו ולא קודם שעת הדחק, שיכול לבקש מזונותיו ולקנותן בשעת הזול
  27. ^ לקנות התבואה דמתרגם ועללת ארעא (ויקרא כה)*
  28. ^ להפסד ולאיבוד
  29. ^ כך שמעתי; ולי נראה: לקנות בשעת הדחק מזון שהוא תולה בסלו, כדאמר מר (פסחים דף קיא:) 'תלא סילתא תלא מזוני תלאי בביתא - קשה לעניותא'.
  30. ^ מזרע ישראל, דכתיב והסתרתי פני מהם (דברים לא נז): שצועק מצרות הבאות עליו ואינו נענה שלא יבואו
  31. ^ שהעובדי כוכבים שוללין ממונו
  32. ^ שללוהו [לקחו את ממונו שלל, גבו כספו למלך]
  33. ^ ביום ההוא קא דייק: ביום ולא בלילה, שמראין לו חלום כדי שיתפלל על הדבר
  34. ^ להגן
  35. ^ על ידי סימן רמז לו החזיר פניו
  36. ^ אפיקורסים = שאינם מאמינים לדברי רז"ל, כגון צדוקים
  37. ^ ברמז
  38. ^ באדום כתיב: האין עוד חכמה בתימן? אבדה עצה מבנים = מישראל
  39. ^ לנגדך = בשוה
  40. ^ דברי שחוק שלפני תשמיש
  41. ^ שרעב לאכול כלומר מתאוה לתשמיש
  42. ^ בבתי גואי איכא, דכתיב במסתרים
  43. ^ והכתיב ויקרא, וכל קריאה - השמעת קול היא
  44. ^ כמה גדולה נפילה זו
  45. ^ אין לך גבוה ובור עמוק כמשמים לארץ.
  46. ^ רבי לרבי חייא
  47. ^ רבי
  48. ^ שנטלו ממנו רשות
  49. ^ אם לא באתי עמך והאמנתי לך מנעתני מברכה זו
  50. ^ שכל כך גדולה הקבלת פנים
  51. ^ כשהזקין רבי יעקב
  52. ^ מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש, ונוסע מביתו אחר הפסח ולומד יום אחד, וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות