ביאור:בבלי חגיגה דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא.

אמר מר: בית הלל אומרים: מן המעשר – אמאי? דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין?

אמר עולא: בטופל ^[1]: חזקיה אמר: טופלין בהמה לבהמה ^[2] ואין טופלין מעות למעות ^[3]; ורבי יוחנן אמר ^[4]: טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה ^[5].

תניא כוותיה דחזקיה תניא כוותיה דרבי יוחנן:

תניא כוותיה דרבי יוחנן [ספרי ראה פסקא קלז]: ^[6] (דברים טז י: ועשית חג שבעות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך) ^[7] 'מִסַּת' - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין; ומנין שאם רצה לערב מערב? תלמוד לומר: 'כאשר יברכך ה' אלהיך' ^[8].

תניא כוותיה דחזקיה: מִסַּת' - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין; בית שמאי אומרים: יום ראשון ^[9] - מן החולין ^[10] מכאן ואילך ^[11] מן המעשר ^[12]; ובית הלל אומרים: אכילה ראשונה מן החולין ^[13], מכאן ואילך ^[14] מן המעשר, ושאר כל ימות הפסח ^[15] אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ^[16].'

ביום טוב מאי טעמא לא ^[17]?

אמר רב אשי: דלמא אתי לעשורי ביום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרת ^[18].

מאי משמע דהאי 'מִסַּת' לישנא דחולין הוא?

דכתיב (אסתר י א) וישם המלך אחשורוש מס על הארץ [ואיי הים].

ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות:

תנו רבנן [דומה לספרי ראה פסקא קמא; הבדל חשוב: המילה 'לשמחה' אינה בספרי]: '(דברים טז יד) ושמחת בחגך [אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך] - לרבות כל מיני שמחות לשמחה ^[19]; מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים - בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק;

יכול אף בעופות ובמנחות? - תלמוד לומר: 'ושמחת בחגך':

עמוד ב

מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם ^[20].'

רב אשי אמר: מ'ושמחת' נפקא: יצאו אלו שאין בהן שמחה.

ורב אשי, האי 'בחגך' מאי עביד ליה?

ההוא לכדרב דניאל בר קטינא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מניין שאין נושאין נשים במועד? שנאמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך [אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך] - ולא באשתך.

משנה:

מי שיש לו אוכלים מרובים ^[21] ונכסים מועטים - מביא שלמים מרובים ^[22] ועולות מועטות ^[23];

נכסים מרובים ואוכלין מועטין - מביא עולות מרובות ^[24] ושלמים מועטין;

זה וזה מועט - על זה נאמר מעה כסף שתי כסף;

זה וזה מרובים - על זה נאמר (דברים טז יז) איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.

גמרא:

שלמים מרובים מהיכא מייתי? הא לית ליה?

אמר רב חסדא: טופל ^[25] ומביא פר גדול.

אמר ליה רב ששת: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה!

מאי קאמר ליה?: אילימא הכי קאמר ליה 'הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות' ^[26] - ולימא ליה '^[27] אין טופלין מעות למעות' ^[28]? אלא הכי אמר ליה: 'הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה' ^[29] - כמאן? דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן!? וכי תימא אמוראי ^[30] הוא דפליגי ^[31], מתנייתא ^[32] לא פליגי ^[33] - והא קתני אכילה ראשונה מן החולין ^[34] [כמו שאמרנו לעיל]!?

מאי אכילה ראשונה? - שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין ^[35]!

אמר עולא אמר ריש לקיש: הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני ^[36]; רבי יוחנן אמר: כיון שפסק - שוב אינו מקריב.

אמר רבי אבא: ולא פליגי: כאן בסתם ^[37], כאן במפרש ^[38]; האי 'סתם' ^[39] היכי דמי?: אילימא דליכא שהות ביום לקרב, האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום ^[40]; ואלא דלית ליה אוכלין? האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין!?

לא, צריכא דאיכא שהות ביום ואית ליה אוכלין: מדבקמא לא אקרבינהו - שמע מינה שיורי שיירינהו ^[41]!

והכי נמי מסתברא ^[42], דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'הפריש עשר בהמות לחגיגתו, הקריב חמש ביום טוב - ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני'; קשיין אהדדי!? אלא לאו שמע מינה כאן בסתם כאן במפרש?

שמע מינה.

איתמר נמי ^[43]: אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן:

הערות

^ מחבר מעשר עם החולין ומביא, ופליגי אמוראי כיצד טופלין
^ אם יש לו אוכלין הרבה ואין להן סיפוק בבהמה אחת - יביא אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר; ואף על פי שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליהן - כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין
^ לקנות בהמה גדולה
^ איפכא
^ למר [חזקיה] אתחזי ליה שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלמה מן החולין, ולמר [רבי יוחנן] אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו; ולקמן יליף לה מקראי דמותר להיות טופל
^ בשבועות כתיב
^ ולקמן מפרש מסת - לשון חולין
^ מערב - אין לשון זה נופל אלא במעות שקנה בהן בהמה, דשתי בהמות - זו ניכרת לעצמה וזו ניכרת לעצמה
^ שהוא לשם חגיגה
^ ולית להו לבית שמאי טפילה בדבר שבחובה
^ שאינו אלא שמחה- אף
^ דאילו בחגיגה כתיב וחגותם אותו (שמות יב יד) - יום אחד ותו לא
^ השתא סלקא דעתך בהמה [ראשונה] לעצמה, ויביאנה על שלחן ראשון
^ אפילו בו ביום
^ שאינן אלא לשמחה
^ אם יש לו וכל שכן שקונה שלמים במעות מעשר שני
^ ביום טוב מאי טעמא לא נפיק במעשר בהמה בשאר אכילות חוץ מן הראשונה, כי היכי דשרו במעשר שני
'^ שצובעו, דתנן בבכורות (דף נח:): ’[ו]היוצא בעשירי סוקר[ו] בסיקרא ואומר "הרי זה מעשר"; והוא צבע אדום שצובעין בו תריסין
^ 'ושמחת' - כל השמחות במשמע: דלא בעי מיניה אלא שמחה, ואמר מר 'אין שמחה אלא בבשר', והאי - בשר הוא
^ דחגיגה – 'חֵלב' כתיב בה: לא ילין חלב חגי וגו' (שמות כג יח)
^ בני בית רבים
^ שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים
^ ועולת ראייה מועטת
^ דכתיב איש כמתנת ידו (דברים טז יז)
^ מעות חולין ומעשר יחד
^ כחזקיה
^ הרי אמרו
^ כיון דלמיסר טפילת מעות אתא, ושמעינן לחזקיה בהדיא דאין טופלין - היכי שביק מילתא בהדיא ומותיב מדיוקא
^ דשמעינן לרב חסדא דקאמר בטופל ומביא פר גדול - דוקא מעות למעות, אבל בהמה לבהמה – לא, ואמר ליה איהו: הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה
^ חזקיה ורבי יוחנן
^ בבהמה ובמעות
^ דאייתינן לעיל: תניא כוותיה דמר ודמר
^ במעות, אלא בבהמה: דהך דקתני 'אם רצה לערב' - הוא דקאמר מעות דוקא, אבל אידך מתניתא סבירא ליה בין מעות בין בהמה, ורב ששת כברייתא בתרייתא סבירא ליה
^ וקא סלקא דעתך דסעודה הבאה ראשונה על השולחן בעי כולה מחולין
^ כלומר: אכילה ראשונה סתמא קתני, דאית ליה בין בהמה עצמה בין מעות שיעור אכילה ראשונה
^ ולא אמרינן 'עובר הוא בבל תוסיף ורחמנא אמר וחגותם אותו - חד יומא ותו לא' דהנך נמי דחד יומא הוא, ושֵׁנִי תשלומין דראשון
^ אם הפרישן סתם - אינו חוזר ומקריבן, כדמפרש ואזיל
^ דאמר בהדיא "ליום ראשון אני מפריש את כולן" - חוזר ומקריבן, שאינו אלא תשלומי ראשון
^ דאמרת אסור להקריבן
^ ומסתמא ליום ראשון הפרישן
^ שהיה בדעתו לחוג שני ימים
^ דמודה רבי יוחנן בדמפרש
^ דהיכא דמוכח מילתא דלא היה בדעתו לחוג שני ימים - מודה רבי יוחנן

[1] מחבר מעשר עם החולין ומביא, ופליגי אמוראי כיצד טופלין

[2] אם יש לו אוכלין הרבה ואין להן סיפוק בבהמה אחת - יביא אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר; ואף על פי שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליהן - כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין

[3] לקנות בהמה גדולה

[4] איפכא

[5] למר [חזקיה] אתחזי ליה שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלמה מן החולין, ולמר [רבי יוחנן] אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו; ולקמן יליף לה מקראי דמותר להיות טופל

[6] בשבועות כתיב

[7] ולקמן מפרש מסת - לשון חולין

[8] מערב - אין לשון זה נופל אלא במעות שקנה בהן בהמה, דשתי בהמות - זו ניכרת לעצמה וזו ניכרת לעצמה

[9] שהוא לשם חגיגה

[10] ולית להו לבית שמאי טפילה בדבר שבחובה

[11] שאינו אלא שמחה- אף

[12] דאילו בחגיגה כתיב וחגותם אותו (שמות יב יד) - יום אחד ותו לא

[13] השתא סלקא דעתך בהמה [ראשונה] לעצמה, ויביאנה על שלחן ראשון

[14] אפילו בו ביום

[15] שאינן אלא לשמחה

[16] אם יש לו וכל שכן שקונה שלמים במעות מעשר שני

[17] ביום טוב מאי טעמא לא נפיק במעשר בהמה בשאר אכילות חוץ מן הראשונה, כי היכי דשרו במעשר שני

[18] '^ שצובעו, דתנן בבכורות (דף נח:): ’[ו]היוצא בעשירי סוקר[ו] בסיקרא ואומר "הרי זה מעשר"; והוא צבע אדום שצובעין בו תריסין

[19] 'ושמחת' - כל השמחות במשמע: דלא בעי מיניה אלא שמחה, ואמר מר 'אין שמחה אלא בבשר', והאי - בשר הוא

[20] דחגיגה – 'חֵלב' כתיב בה: לא ילין חלב חגי וגו' (שמות כג יח)

[21] בני בית רבים

[22] שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים

[23] ועולת ראייה מועטת

[24] דכתיב איש כמתנת ידו (דברים טז יז)

[25] מעות חולין ומעשר יחד

[26] כחזקיה

[27] הרי אמרו

[28] כיון דלמיסר טפילת מעות אתא, ושמעינן לחזקיה בהדיא דאין טופלין - היכי שביק מילתא בהדיא ומותיב מדיוקא

[29] דשמעינן לרב חסדא דקאמר בטופל ומביא פר גדול - דוקא מעות למעות, אבל בהמה לבהמה – לא, ואמר ליה איהו: הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה

[30] חזקיה ורבי יוחנן

[31] בבהמה ובמעות

[32] דאייתינן לעיל: תניא כוותיה דמר ודמר

[33] במעות, אלא בבהמה: דהך דקתני 'אם רצה לערב' - הוא דקאמר מעות דוקא, אבל אידך מתניתא סבירא ליה בין מעות בין בהמה, ורב ששת כברייתא בתרייתא סבירא ליה

[34] וקא סלקא דעתך דסעודה הבאה ראשונה על השולחן בעי כולה מחולין

[35] כלומר: אכילה ראשונה סתמא קתני, דאית ליה בין בהמה עצמה בין מעות שיעור אכילה ראשונה

[36] ולא אמרינן 'עובר הוא בבל תוסיף ורחמנא אמר וחגותם אותו - חד יומא ותו לא' דהנך נמי דחד יומא הוא, ושֵׁנִי תשלומין דראשון

[37] אם הפרישן סתם - אינו חוזר ומקריבן, כדמפרש ואזיל

[38] דאמר בהדיא "ליום ראשון אני מפריש את כולן" - חוזר ומקריבן, שאינו אלא תשלומי ראשון

[39] דאמרת אסור להקריבן

[40] ומסתמא ליום ראשון הפרישן

[41] שהיה בדעתו לחוג שני ימים

[42] דמודה רבי יוחנן בדמפרש

[43] דהיכא דמוכח מילתא דלא היה בדעתו לחוג שני ימים - מודה רבי יוחנן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]