ביאור:בבלי חגיגה דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

האונן ^[1] ומחוסר כפורים ^[2] - צריכין טבילה ^[3] לקדש ^[4], אבל לא לתרומה.

גמרא:

בקדש מאי טעמא לא?

אמר רבי אילא: מפני שכבידו של כלי ^[5] חוצץ ^[6]. ^[7]

והא מדסיפא ^[8] משום חציצה, רישא לאו משום חציצה ^[9] - דקתני סיפא ולא כמדת הקדש מדת התרומה שבקדש מתיר ומנגיב ומטביל ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואחר כך מטביל!?

רישא וסיפא משום חציצה, וצריכא: דאי אשמעינן רישא - הוה אמינא 'היינו טעמא דלקדש לא: משום כבידו של כלי, דאיכא, אבל סיפא - דליכא כבידו של כלי - אימא לקדש נמי לא הוי חציצה'; ואי אשמעינן סיפא, הוה אמינא 'היינו טעמא דלקדש לא: משום

עמוד ב

דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק ^[10], אבל רישא, דמיא אקפויי מקפו ליה למנא ^[11] - לא הויא חציצה'!

צריכא.

רבי אילא ^[12] לטעמיה, דאמר רבי אילא אמר רבי חנינא בר פפא: עשר מעלות שנו כאן ^[13]: חמש ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש ^[14], אחרונות – לקדש, אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש.

מאי טעמא חמש קמייתא? - דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא ^[15] - גזרו בהו רבנן בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש; בתרייתא דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא - גזרו בהו רבנן לקדש, לחולין שנעשו על טהרת הקדש לא גזרו בהו רבנן.

רבא אמר: מדסיפא הוי משום חציצה - רישא לאו משום חציצה, ורישא - היינו טעמא: גזירה שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד ^[16], כדתנן ^[17] [מקואות פ"ו מ"ז]: 'עירוב מקוואות ^[18]: ^[19] כשפופרת הנוד ^[20] כעוביה

הערות

^ שלא נטמא במתו
^ כגון זב שטבל ליום שביעי לספירתו והעריב שמשו; ולמחרת [לאחר חשיכה בלילה לאחר טבילתו? או רק בבוקר] הוא קרוי 'מחוסר כפורים': שעדיין גמר טהרתו תלויה בקרבנו
^ לאחר שהביא קרבנו
^ אם רצה לאכול קדש, ובגמרא מפרש טעמא
^ הפנימי, המכביד על החיצון שהוא מונח בתוכו
^ בפני המים, ואין טבילה עולה לא לזה ולא לזה
^ ולקמן (חגיגה כב א) פריך: אי הכי - אפילו תרומה נמי!?
^ דמעלה אחריתי דחשיב בסיפא הוה טעמא
^ דאי טעמא דתרוייהו משום חציצה, ולאשמעינן דגבי קדש כל דדמי לחציצה פוסל בו, ובתרומה לא פסלה אלא חציצה גמורה דאורייתא - ליתני חדא מינייהו!?
^ וקרוב הוא להיות חוצץ
^ מציפות ומגביהות אותו
^ דאוקי טעמא דרישא משום חציצה
^ אלו שבין תרומה לקודש, ואנן - אחת עשרה תנן ביה, אלא הני תרתי דחד טעמא חשיב להו כחדא
^ אף הן נתעלו יותר מן התרומה במעלות הללו
^ חשש טומאה דאורייתא: כלי בתוך כלי אי איכא חציצה - טומאה דאורייתא היא, אחוריים ותוך אף על גב דבכלים שנטמאו אחוריו במשקין, דטומאה דרבנן היא עסקינן - מיהו הא דאמור רבנן משקין מטמאין כלי - משום גזרה דמשקה זב וזבה הוא, כגון רוקו ומימי רגליו, והני מטמאין כלי מדאורייתא, ובטומאה דאורייתא אין חילוק בכלי שטף בין אחוריים לתוכו, שבכל מקום שטומאה נוגעת בו נטמא כולו; נושא את המדרס נמי חשש טומאה דאורייתא היא, כדמפרש בגמרא: מעשה היה שנפלה רצועת הסנדל לאויר חבית; בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש - שמא ישבה עליהן אשתו נדה - חשש טומאה דאורייתא היא; כלים הנגמרים כו' - משום צינורא דעם הארץ, שמא זב הוא
^ וההיא לאו טבילה היא, שאין המים הנכנסין לתוכו חיבור למי המקוה, ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי
^ דלאו חיבור הוא
^ מקוה חסר בצד מקוה שלם, והצינור ביניהן המחברן
^ אם יש ברוחבו
^ כקנה שנותנין בפי הנוד של עור

[1] שלא נטמא במתו

[2] כגון זב שטבל ליום שביעי לספירתו והעריב שמשו; ולמחרת [לאחר חשיכה בלילה לאחר טבילתו? או רק בבוקר] הוא קרוי 'מחוסר כפורים': שעדיין גמר טהרתו תלויה בקרבנו

[3] לאחר שהביא קרבנו

[4] אם רצה לאכול קדש, ובגמרא מפרש טעמא

[5] הפנימי, המכביד על החיצון שהוא מונח בתוכו

[6] בפני המים, ואין טבילה עולה לא לזה ולא לזה

[7] ולקמן (חגיגה כב א) פריך: אי הכי - אפילו תרומה נמי!?

[8] דמעלה אחריתי דחשיב בסיפא הוה טעמא

[9] דאי טעמא דתרוייהו משום חציצה, ולאשמעינן דגבי קדש כל דדמי לחציצה פוסל בו, ובתרומה לא פסלה אלא חציצה גמורה דאורייתא - ליתני חדא מינייהו!?

[10] וקרוב הוא להיות חוצץ

[11] מציפות ומגביהות אותו

[12] דאוקי טעמא דרישא משום חציצה

[13] אלו שבין תרומה לקודש, ואנן - אחת עשרה תנן ביה, אלא הני תרתי דחד טעמא חשיב להו כחדא

[14] אף הן נתעלו יותר מן התרומה במעלות הללו

[15] חשש טומאה דאורייתא: כלי בתוך כלי אי איכא חציצה - טומאה דאורייתא היא, אחוריים ותוך אף על גב דבכלים שנטמאו אחוריו במשקין, דטומאה דרבנן היא עסקינן - מיהו הא דאמור רבנן משקין מטמאין כלי - משום גזרה דמשקה זב וזבה הוא, כגון רוקו ומימי רגליו, והני מטמאין כלי מדאורייתא, ובטומאה דאורייתא אין חילוק בכלי שטף בין אחוריים לתוכו, שבכל מקום שטומאה נוגעת בו נטמא כולו; נושא את המדרס נמי חשש טומאה דאורייתא היא, כדמפרש בגמרא: מעשה היה שנפלה רצועת הסנדל לאויר חבית; בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש - שמא ישבה עליהן אשתו נדה - חשש טומאה דאורייתא היא; כלים הנגמרים כו' - משום צינורא דעם הארץ, שמא זב הוא

[16] וההיא לאו טבילה היא, שאין המים הנכנסין לתוכו חיבור למי המקוה, ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי

[17] דלאו חיבור הוא

[18] מקוה חסר בצד מקוה שלם, והצינור ביניהן המחברן

[19] אם יש ברוחבו

[20] כקנה שנותנין בפי הנוד של עור

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]