ביאור:בבלי חגיגה דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה  

האונן [1] ומחוסר כפורים [2] - צריכין טבילה [3] לקדש [4], אבל לא לתרומה.

גמרא:

בקדש מאי טעמא לא?

אמר רבי אילא: מפני שכבידו של כלי [5] חוצץ [6]. [7]

והא מדסיפא [8] משום חציצה, רישא לאו משום חציצה [9] - דקתני סיפא ולא כמדת הקדש מדת התרומה שבקדש מתיר ומנגיב ומטביל ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואחר כך מטביל!?

רישא וסיפא משום חציצה, וצריכא: דאי אשמעינן רישא - הוה אמינא 'היינו טעמא דלקדש לא: משום כבידו של כלי, דאיכא, אבל סיפא - דליכא כבידו של כלי - אימא לקדש נמי לא הוי חציצה'; ואי אשמעינן סיפא, הוה אמינא 'היינו טעמא דלקדש לא: משום


עמוד ב

דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק [10], אבל רישא, דמיא אקפויי מקפו ליה למנא [11] - לא הויא חציצה'!

צריכא.

רבי אילא [12] לטעמיה, דאמר רבי אילא אמר רבי חנינא בר פפא: עשר מעלות שנו כאן [13]: חמש ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש [14], אחרונות – לקדש, אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש.

מאי טעמא חמש קמייתא? - דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא [15] - גזרו בהו רבנן בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש; בתרייתא דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא - גזרו בהו רבנן לקדש, לחולין שנעשו על טהרת הקדש לא גזרו בהו רבנן.

רבא אמר: מדסיפא הוי משום חציצה - רישא לאו משום חציצה, ורישא - היינו טעמא: גזירה שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד [16], כדתנן [17] [מקואות פ"ו מ"ז]: 'עירוב מקוואות [18]: [19] כשפופרת הנוד [20] כעוביה

הערות[עריכה]

  1. ^ שלא נטמא במתו
  2. ^ כגון זב שטבל ליום שביעי לספירתו והעריב שמשו; ולמחרת [לאחר חשיכה בלילה לאחר טבילתו? או רק בבוקר] הוא קרוי 'מחוסר כפורים': שעדיין גמר טהרתו תלויה בקרבנו
  3. ^ לאחר שהביא קרבנו
  4. ^ אם רצה לאכול קדש, ובגמרא מפרש טעמא
  5. ^ הפנימי, המכביד על החיצון שהוא מונח בתוכו
  6. ^ בפני המים, ואין טבילה עולה לא לזה ולא לזה
  7. ^ ולקמן (חגיגה כב א) פריך: אי הכי - אפילו תרומה נמי!?
  8. ^ דמעלה אחריתי דחשיב בסיפא הוה טעמא
  9. ^ דאי טעמא דתרוייהו משום חציצה, ולאשמעינן דגבי קדש כל דדמי לחציצה פוסל בו, ובתרומה לא פסלה אלא חציצה גמורה דאורייתא - ליתני חדא מינייהו!?
  10. ^ וקרוב הוא להיות חוצץ
  11. ^ מציפות ומגביהות אותו
  12. ^ דאוקי טעמא דרישא משום חציצה
  13. ^ אלו שבין תרומה לקודש, ואנן - אחת עשרה תנן ביה, אלא הני תרתי דחד טעמא חשיב להו כחדא
  14. ^ אף הן נתעלו יותר מן התרומה במעלות הללו
  15. ^ חשש טומאה דאורייתא: כלי בתוך כלי אי איכא חציצה - טומאה דאורייתא היא, אחוריים ותוך אף על גב דבכלים שנטמאו אחוריו במשקין, דטומאה דרבנן היא עסקינן - מיהו הא דאמור רבנן משקין מטמאין כלי - משום גזרה דמשקה זב וזבה הוא, כגון רוקו ומימי רגליו, והני מטמאין כלי מדאורייתא, ובטומאה דאורייתא אין חילוק בכלי שטף בין אחוריים לתוכו, שבכל מקום שטומאה נוגעת בו נטמא כולו; נושא את המדרס נמי חשש טומאה דאורייתא היא, כדמפרש בגמרא: מעשה היה שנפלה רצועת הסנדל לאויר חבית; בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש - שמא ישבה עליהן אשתו נדה - חשש טומאה דאורייתא היא; כלים הנגמרים כו' - משום צינורא דעם הארץ, שמא זב הוא
  16. ^ וההיא לאו טבילה היא, שאין המים הנכנסין לתוכו חיבור למי המקוה, ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי
  17. ^ דלאו חיבור הוא
  18. ^ מקוה חסר בצד מקוה שלם, והצינור ביניהן המחברן
  19. ^ אם יש ברוחבו
  20. ^ כקנה שנותנין בפי הנוד של עור