ביאור:בבלי ראש השנה דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ראש השנה פרק ראשון ארבעה ראשי שנים

משנה:

ארבעה ראשי שנים הם:

באחד בניסן ראש השנה למלכים [1] ולרגלים [2];

באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה [3];

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי;

באחד בתשרי ראש השנה לשנים [4] ולשמיטין וליובלות [5], לנטיעה [6] ולירקות [7];

באחד בשבט ראש השנה לאילן [8] - כדברי בית שמאי; בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו.

גמרא:

למלכים - למאי הלכתא [9]?

אמר רב חסדא: לשטרות [10], דתנן [11]: שטרי חוב המוקדמין פסולין [12] והמאוחרין כשרין.

תנו רבנן: מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר - כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה [13]; ואם לא עמד אלא באחד בניסן - אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר.

אמר מר: מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר: כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה - הא

עמוד ב

קא משמע לן: דניסן ראש השנה למלכים, ויום אחד בשנה חשוב שנה;

ואם לא עמד אלא באחד בניסן - אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר - פשיטא?!

לא, צריכה דאימנו עליה [14] מאדר; מהו דתימא 'נימנו ליה תרתין שנין' - קא משמע לן.

תנו רבנן [תוספתא ראש השנה פ"א ה"א [ליברמן]]: 'מת באדר ועמד אחר תחתיו באדר - מונין שנה לזה ולזה [15];

מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן - מונין שנה לזה ולזה [16];

מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן - מונין ראשונה לראשון ושניה לשני [17]'.

אמר מר: מת באדר ועמד אחר תחתיו באדר מונין שנה לזה ולזה – פשיטא!?

מהו דתימא 'שתא לבי תרי לא מנינן' [18] - קא משמע לן.

מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן מונין שנה לזה ולזה - פשיטא?!

מהו דתימא 'כי אמרינן יום אחד בשנה חשוב שנה - בסוף שנה [19], אבל בתחלת שנה לא אמרינן [20]' - קא משמע לן.

מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן - מונין ראשונה לראשון ושניה לשני - פשיטא?!

לא, צריכא דאימנו עליה מאדר, ומלך בן מלך הוא [21]: [22] מהו דתימא 'נימנו ליה תרתין שנין [23]' - קא משמע לן. [24]

אמר רבי יוחנן: מנַין למלכים, שאין מונין להם אלא מניסן? - שנאמר: (מלכים א ו א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו [25] הוא החדש השני [26] לִמְלֹך שלמה על ישראל [27] - מקיש מלכות שלמה [28] ליציאת מצרים [29]: מה יציאת מצרים מניסן [30] אף מלכות שלמה - מניסן.

ויציאת מצרים גופה מנלן דמניסן מנינן? דילמא מתשרי מנינן [31]?

לא סלקא דעתך, דכתיב (במדבר לג לח): ויעל אהרן הכהן אל הֹר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש וכתיב (דברים א ג-ה) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה [אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אליהם [32] אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי [33] בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר] - מדקאי באב, וקרי לה שנת ארבעים, וקאי בשבט וקרי לה שנת ארבעים - מכלל דראש השנה לאו תשרי הוא [34]!

בשלמא היאך מפרש דליציאת מצרים, אלא האי - ממאי דליציאת מצרים? דילמא להקמת המשכן [35]?

כדאמר רב פפא [36]: 'שנת עשרים' 'שנת עשרים' לגזרה שוה [37] - הכא נמי 'שנת ארבעים' 'שנת ארבעים' לגזרה שוה: מה כאן ליציאת מצרים אף כאן ליציאת מצרים!

וממאי דמעשה דאב קדים, דילמא מעשה דשבט קדים [38]?

לא סלקא דעתך, דכתיב [39] אחרי הכותו את סיחון [מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת, עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת, באדרעי], וכי נח נפשיה דאהרן אכתי הוה סיחון קיים, דכתיב

הערות[עריכה]

  1. ^ רגילים היו למנות זמן שטרותיהם לשנות המלך: משנה שעמד בה המלך כדאמרינן במסכת גיטין (דף פ,א) משום שלום מלכות; וקבעו חכמים אחד בניסן לתחלת שנתו; ואפילו עמד בשבט או באדר - כלתה שנתו משהגיע ניסן, ויתחילו למנות לו שנה שניה
  2. ^ מפרש בגמרא (ד,ב)
  3. ^ שאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחבירתה, דכתיב (דברים יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, ואמר מר בבכורות בפרק 'מעשר בהמה' (דף נג,ב) בשתי מעשרות הכתוב מדבר: אחר מעשר בהמה ואחד מעשר דגן
  4. ^ מפרש בגמרא (ח,ב)
  5. ^ משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה
  6. ^ למנין שני ערלה; ואפילו נטָעָהּ באב - כלתה שנתה הראשונה לסוף אלול; ובכולהו מפרש טעמא בגמרא
  7. ^ למעשר ירק; שאין תורמין ומעשרין מן הנלקט לפני ראש השנה על של אחר ראש השנה
  8. ^ לענין מעשר: שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט: שבאילן הולך אחר חנטה; ובגמרא מפרש מאי שנא שבט
  9. ^ כלומר: למה הוקבע יום מיוחד למנין המלכים? אימא שעל כל מלך ומלך תתחיל שנתו מיום שעמד בו
  10. ^ להבחין איזה שטר חוב מוקדם לַמִּלוה ואיזה מאוחר
  11. ^ שביעית פ"י מ"ה
  12. ^ לפי שרצה לטרוף לקוחות שלקחו שדה מן הלוה מזמן שבשטר ושלא כדין הוא, שהרי קדמה מכירה להלואה, ובשטר מעיד שהלואה קדמה! לפיכך קנסוהו מלגבות בו, ולא יטרוף אפילו מזמן המלוה, ואינו אלא כמלוה על פה שאינו גובה מן המשועבדים; ואם לא קבעו יום לתחילת שנות המלך, אלא כל מלך ומלך לפי יום שעמד - אין להבחין אם השטר מוקדם או מאוחר, כגון: אם כתוב בו 'בכסליו בשנה שלישית לוה פלוני מפלוני מנה', והעדים אמרו "כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו "חתמו עלי שאני חייב לפלוני מנה", כאותה ששנינו: (בבא בתרא פ"י מ"ג; דף קסז,ב) כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו, ואין אנו יודעין אם הלוהו קודם לכן או אחר כן, אבל ראינו שהלוהו מנה בתמוּז בשנה שלישית למלך פלוני", ואם אין הדיינין יודעין באיזה חדש עמד המלך - אין להבחין אם תמוז קודם לכסליו אם כסליו קודם לתמוז: אם שנתו מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קודם לתמוז בכל שנותיו, ושטר מוקדם הוא, ואם עמד בין כסליו לתמוז שלאחריו - נמצא תמוז קודם לכסליו בכל שנותיו, ושטר מאוחר הוא! ועכשיו שקבעו ניסן ראש השנה - לעולם תמוז קודם לכסליו
  13. ^ כלומר: כלתה לו שנתו, ומעתה מונין לו שנה שניה
  14. ^ נמנו וגמרו השרים למנותו
  15. ^ הבא לכתוב שטר באדר לאחר שעמד השני, אם רצה לכתוב בשטר 'בשנת פלוני למלך שמת' - כותב, ואם רצה כותב 'בשנה ראשונה למלך פלוני' (שעמד)
  16. ^ והוא הדין אם עמד באחד מכל החדשים שעד ניסן הבא, ורוצה למנות (בכל השטרות שיכתבו משעמד השני) למנין שנות הראשון - מונה; והרוצה כותב 'בשנה ראשונה למלך (שעמד)'
  17. ^ הבא לכתוב משעמד זה - לא ימנה שנה שניה למלך שמת, שאין שנה זו שלו, ולא ימנה את הראשונה לשני: לקרות שנה שעמד בה 'שניה', אלא שנה זו - ראשונה לשני
  18. ^ משנכנס בה המלך שמת (אפילו יום אחד) - לא יכתבו כל שנה זו בשטר למנין מלך העומד, אלא למלך המת
  19. ^ כגון מלך העומד באדר - כלתה לו שנה כשיצא אדר, וחשוב לו יום שבסוף שנה זו כשנה שלימה להיות שנה הבאה נקראת שנה שניה
  20. ^ לא יחשוב לו יום אחד - שנה, ולא יכתבו שטר בשנה זו לשמו משמת
  21. ^ דאי משום דאימנו עליה - לא איצטריך לאשמעינן, דשמעינן לה מרישא!
  22. ^ אבל השתא, דאיכא תרתי
  23. ^ אימא: נימנו ליה מקמייתא
  24. ^ וטעמו של דבר: לפי שהמלכות ירושה היא דכתיב (דברים יז כ) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו.
  25. ^ הוא אייר, כדמפרש קרא:
  26. ^ ואמרינן (לקמן דף ז,ב): ניסן ראש השנה לסדר מנין החדשים
  27. ^ אשנה רביעית קאי, ומקרא מסורס הוא: 'בשנה רביעית למלך שלמה על ישראל, בחדש זיו, הוא החדש השני'; הכי נמי כתיב קרא אחרינא לקמן (דברי הימים ב ג ב) ויחל לבנות בחדש השני, בשני, בשנת ארבע למלכותו
  28. ^ לענין מנין השנים
  29. ^ שהרי המקרא הזה מנה שנה זו שנת ארבע מאות ושמונים ליציאת מצרים ובשנת ארבע למלוך שלמה
  30. ^ מנין השנים שמונין לה - מתחילין מניסן
  31. ^ אף על פי שיצאו בניסן, משהגיע תשרי - קראו לו שנה שניה, לפי שתשרי - ראש השנה לשנים הנמנים לבריאת עולם, והוא הדין ליציאת מצרים
  32. ^ פסוק ד
  33. ^ פסוק ה
  34. ^ דאי תשרי ראש השנה הוא - הוה ליה בשבט שנת מ"א
  35. ^ שהיה בשנה השנית
  36. ^ לקמיה
  37. ^ רב פפא כולהו 'שנת' שבפסוק, דצריכי ללמוד זה מזה - כולהו גמר להו רב פפא מרבו, ללמוד סתום מן המפורש על ידי דין גזירה שוה
  38. ^ ובתשרי שלפניו נכנסה שנת ארבעים
  39. ^ נאמר במשנה תורה (דברים א ד)