ביאור:בבלי ראש השנה דף ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

(במדבר כא א) וישמע הכנעני מלך ערד [ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי] - מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל; והיינו דכתיב (במדבר כ כט) ויִראו כל העדה כי גוע אהרן [ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל], ואמר רבי אבהו: אל תקרי 'ויִראו' אלא 'ויירָאו' [1], כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: 'כי' משמש בארבע לשונות: 'אי', 'דילמא', 'אלא', 'דהא'.

[2]

מי דמי? התם כנען, הכא סיחון!

תנא: הוא סיחון הוא ערד הוא כנען: 'סיחון' - שדומה לסייח [3] במדבר; 'כנען' - על שם מלכותו; ומה שמו? ערד שמו'. איכא דאמרי: 'ערד' - שדומה לערוד [4] במדבר; 'כנען' על שם מלכותו; ומה שמו - סיחון שמו.

ואימא ראש השנה = אייר?

לא סלקא דעתך, דכתיב (שמות מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, וכתיב (במדבר י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן מעל משכן העדות; מדקאי בניסן וקרי לה 'שנה שנית' וקאי באייר וקרי לה 'שנה שנית' - מכלל דראש השנה לאו אייר הוא.

ואימא ראש השנה = סיון?

לא סלקא דעתך, דכתיב (שמות יט א) בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים [ביום הזה באו מדבר סיני], ואם איתא – 'בחדש השלישי בשנה השנית לצאת וגו' מיבעי ליה.

ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר [5]?

אלא אמר רבי אלעזר – מהכא: (דברי הימים ב ג ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו; מאי שני [6]? לאו [7]שני לירח שמונין בו למלכותו [8]?

מתקיף לה רבינא: ואימא שני בחדש?

- אם כן 'שני בחדש' בהדיה הוה כתיב ביה [9].

ואימא בשני בשבת?

חדא - דלא אשכחן שני בשבת דכתיב [10], ועוד: מקיש שני בתרא לשני קמא: מה שני קמא - חדש, אף שני בתרא - חדש.

תניא כוותיה דרבי יוחנן [11]: 'מניין שאין מונין להם למלכים אלא מניסן? - שנאמר (מלכים א ו א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים [בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני לִמְלֹך שלמה על ישראל], וכתיב (במדבר לג לח): ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' [וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש], וכתיב (דברים א ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש [באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם] וכתיב (דברים א ד) אחרי הכותו את סיחון [מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת, עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת, באדרעי], ואומר (במדבר כא א) וישמע הכנעני [מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי], ואומר: (במדבר כ כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן [ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל], ואומר (שמות מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית [באחד לחדש הוקם המשכן], ואומר (במדבר י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני [בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת], ואומר (שמות יט א) בחדש השלישי לצאת בני ישראל [מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני], ואומר (דברי הימים ב ג ב) ויחל לבנות [בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו]’.

אמר רב חסדא: לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם – מתשרי מנינן, שנאמר (נחמיה א א) דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסלו כסליו שנת עשרים [ואני הייתי בשושן הבירה] וכתיב (נחמיה ב א) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא [המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו]: מדקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים - מכלל דראש השנה לאו ניסן הוא.

בשלמא היאך מפרש דלארתחשסתא (נחמיה ב א), אלא האי (נחמיה א א) ממאי דלארתחשסתא? דילמא

עמוד ב

למניינא אחרינא הוא?

אמר רב פפא: 'שנת עשרים' 'שנת עשרים' לגזירה שוה: מה התם לארתחשסתא אף הכא לארתחשסתא.

וממאי דמעשה דכסליו קדים? דילמא מעשה דניסן קדים?

לא סלקא דעתך, דתניא: 'דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו - אמרן נחמיה למלך בניסן: דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו שנאמר (נחמיה א א-ב) דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסלו כסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה [12] ויבא חנני [13] אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו מן השבי ועל ירושלם [14] ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש - אמרן נחמיה למלך בניסן, שנאמר (נחמיה ב א-ו) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך, יין לפניו, ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו [15] ויאמר לי המלך: מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה! אין זה כי אם רע לב? ואירא הרבה מאד [16] ואמר למלך: המלך לעולם יחיה! מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש? [17] ויאמר לי המלך: על מה זה אתה מבקש? ואתפלל אל אלהי השמים [18] ואמר למלך: אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבתי ואבננה! [19] ויאמר לי המלך - והשגל יושבת אצלו: עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב? וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן'.

מתיב רב יוסף: (חגי א טו) ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש [המלך], וכתיב (חגי ב א) בשביעי בעשרים ואחד לחדש [היה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמר] [20] ואם איתא, בשביעי? – 'בשנת שלש' מיבעי ליה?!

אמר רבי אבהו: כורש מלך כשר היה [21], לפיכך מנו לו כמלכי ישראל.

מתקיף לה רב יוסף: חדא - דאם כן [22] קשו קראי אהדדי: דכתיב (עזרא ו טו) וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא, ותניא: 'באותו זמן לשנה הבאה [23] עלה עזרא מבבל וגלותו עמו; וכתיב (עזרא ז ח) וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ, ואם איתא [24] – 'שנת השמינית' מיבעי ליה! ועוד: מי דמי? התם כורש הכא דריוש [25]!?

תנא: הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא [26]: 'כורש' - שמלך כשר היה; 'ארתחשסתא' - על שם מלכותו; ומה שמו? דריוש שמו.

מכל מקום קשיא?

אמר רבי יצחק: לא קשיא: כאן קודם שהחמיץ [27], כאן לאחר שהחמיץ [28].

מתקיף לה רב כהנא: ומי החמיץ [29]? והכתיב [30]:

הערות[עריכה]

  1. ^ נתגלו
  2. ^ כי גוע - נתינת טעם הוא לדבר שלפניו: נתגלו העדה לפי שגוע אהרן; שלשון כי בארבע לשונות משמש במקרא: פעמים בא במקום 'אם', פעמים בא במקום 'דילמא' = שמא, פעמים בא במקום 'דהא': שנותן טעם לדבר, פעמים בא במקום 'אלא' וסותר את דבור שלפניו: כי יהיה לכם דבר (שמות יח טז), כי תפגע (שמות כג ד), כי יקָּרֵא קן (דברים כב ו) - כולן לשון אם הם, וכן כי תבאו (שמות יב כה), כי תלכון (שמות ג כא), כי תכַלּה (דברים כו יב), כי תשא (שמות ל יב); וכל המשמשין במקום 'כאשר' ובמקום 'אשר' - כולן לשון 'אם' הם, שמצינו בכמה מקומות 'אם' משמש לשון 'כאשר' ולשון 'אשר', כמו: ואם יהיה היובל (במדבר לו ד) - שהרי בודאי יהיה, ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב יד) הרי זה 'וכאשר תקריב', שהרי חובה הוא; וכן אם כסף תלוה (שמות כב כד), אם יבלענו ממקומו (איוב ח יח) המדבר בשלוח רשעים; 'דילמא' - כגון כי תאמר בלבבך (דברים ז יז) - שמא תאמר - רבים הגוים האלה - לא תאמר כן: לא תירא מהם [פסוק יח]; כי תאמרו מה נִרְדָף לו (איוב יט כח), כי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית (ויקרא כה כ); כי תראה חמור שונאך וחדלת (שמות כג ה); והרבה כאלו לשון 'שמא' הן; לא צחקתי כי יָרֵאָה (בראשית יח טו) הרי זה לשון 'דהא': לפי שיָרְאָה; ויאמר לא כי צחקת (שם) - הרי זה לשון 'אלא'; כי גוע אהרן (במדבר כ כט) - כשאתה קורא ויראו הרי זה לשון 'דהא'; הודו לה' כי טוב (תהלים קיח א) - שהרי טוב; לא תקפוץ את ידך כי פתח תפתח את ידך לו (דברים טו ח) - אלא פתוח תפתח.
  3. ^ עייר בן סוס
  4. ^ חמור הבר
  5. ^ דכל חדשים שבין אב לשבט פקע לן לעיל מדקאי באב וקרי ליה 'שנת ארבעים כו'
  6. ^ דהדר כתב פעם אחרת בקרא בשני
  7. ^ מהכא שמעינן ד
  8. ^ שמונין בו למלכים
  9. ^ כדכתיב בכמה מקומות: באחד לחדש, וכתיב (יחזקאל כד א) בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש [לפי הרש"ש]
  10. ^ דהדר ביה קרא 'בשני'
  11. ^ בכולי קראי דאייתי לעיל
  12. ^ פסוק ב
  13. ^ מירושלים בא, שכבר עלו בני הגולה מימות כורש והיו שם בימיו ובימי אחשורוש; וארתחשסתא זהו דריוש שאחר אחשורוש, שנבנה הבית בשנת שתים לדריוש; והרבה נשארו בבבל, ונחמיה בן חכליה היה שר המשקים למלך בשושן הבירה
  14. ^ פסוק ג
  15. ^ פסוק ב
  16. ^ פסוק ג
  17. ^ פסוק ד
  18. ^ פסוק ה
  19. ^ פסוק ו
  20. ^ שניהם בנבואת חגי; נבדק במקרא ולא נמצא כתוב בפסוק שני 'בשנת שתים', אך יש לומר שלפסוק של מעלה הימנו קאי, שכתוב בו בשנת שתים
  21. ^ כלומר: על שם שהיה כשר קראוהו 'כורש', ושמו מעיד עליו
  22. ^ דאם מניסן מנינן
  23. ^ על כרחך שביעית היא לו, ממה נפשך
  24. ^ ואי מנו לו מניסן שמינית היא
  25. ^ אנן בדריוש קיימינן ואת אמרת "כורש מלך כשר היה"
  26. ^ אף דריוש שאחר אחשורוש נקרא כורש
  27. ^ נעשה רשע
  28. ^ כשעלה עזרא כבר החמיץ
  29. ^ כשעלה עזרא
  30. ^ באגרת ששלח ביד עזרא לפחות שהיו לו בארץ יהודה