ביאור:בבלי ראש השנה דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תרי ירחי חסירי קלא אית להו [1].

לוי אקלע לבבל בחדסר בתשרי [שנהגו באותה שנה בבל], אמר: בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא [2]!

אמרי ליה: אסהיד [3]!

אמר להו: לא שמעתי מפי בית דין 'מקודש' [4].

מכריז רבי יוחנן: כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי [5] - ליעבדו תרי יומי [6]: גזירה ניסן אטו תשרי [7]!

רבי אייבו בר נגרי ורבי חייא בר אבא [8] איקלעו לההוא אתרא דהוה מטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי, ועבדי [9] חד יומא ולא אמרו להו ולא מידי; שמע רבי יוחנן ואיקפד. אמר להו: לאו אמרי לכו היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי, גזירה ניסן אטו תשרי?

רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי [10]; זימנא חדא אשתכח כוותיה רב נחמן יתיב בתעניתא כוליה יומי דכיפורי, לאורתא אתא ההוא גברא, אמר ליה: למחר יומא רבה במערבא. אמר ליה: מהיכא את? אמר ליה: מדמהריא. אמר ליה: דם תהא אחריתו [11].

קרי עליה (איכה ד יט) קלים היו רודפינו [מנשרי שמים, על ההרים דלקנו, במדבר ארבו לנו].

שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא: כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן [12] - עברה לההיא שתא [13], ולא תחוש לה [14] דכתיב (דברים טז א) שמור את חדש האביב [ועשית פסח לה' אלקיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה] [15] - שמור אביב של תקופה [16] שיהא בחדש ניסן [17].

אמר להו רב נחמן להנהו נחותי ימא: אתון, דלא ידעיתו בקביעא דירחא, כי חזיתו סיהרא דמשלים ליומא [18] - בעירו חמירא.

אימת משלים? בחמיסר! והא אנן מארביסר מבערינן!?

לדידהו דמגלו להו עלמא - מארביסר משלים.

Rosh Hashanah 21

1</ref> OPPOSITION OF THE MOON, BY LAND AND BY SEA

QUESTION: Rav Nachman gave advice to people who would be traveling at sea. Since they had no way of knowing when the new month was declared, they needed some way of ascertaining the time to get rid of their Chametz. Rav Nachman told them that when they see the full moon setting at the same time that the sun rises, that is the day to get rid of their Chametz.

The Gemara asks that we see the moon set at the time the sun rises on the *fifteenth* of the month, but Chametz must be destroyed on the fourteenth!? The Gemara answers that at sea, the horizons are clearer, and therefore the moon is seen setting at sunrise on the fourteenth of the month, one day earlier than people on land see it setting at sunrise.

[19] Why is it that on land people see the moon set at sunrise one day later than those at sea see the same thing?

[20] What day is considered the halfway point through the month? Since the average month is a little more than 29 1/2 days, half of that is about 14 3/4 days. After 14 3/4 days have passed since the beginning of the month the moon should be seen to be setting at the time that the sun rises. However, Rav Nachman says that the moon can be seen setting at sunrise on

the *fourteenth* day. At sunrise on the fourteenth day of the month, only 13 1/2 days have passed since the new moon! How can Rav Nachman give that as the time for destroying Chametz?

ANSWERS:

[21] As we discussed earlier [22], the moon travels around the earth slower than the sun. At the Molad, the moon and sun are at the same point in the sky. As the days pass by, the moon lags farther and farther behind the sun [23]. Halfway through the month the moon has lagged so far behind the sun and it is on the other side of the earth, at the opposite horizon or 180 degrees away from the sun. The next day it will be only 168 degrees away, having moved another 12 degrees further from to the east. On that day, when the sun rises, the moon will be higher up [24] in the western sky than it was the day before at sunrise.

At sunrise at the fourteenth day of the month, says Rav Nachman, the moon is 180 degrees away from the sun and at the opposite horizon. It sets at sunrise. This opposition, however, can only be witnessed properly by sea, when the horizon is unobstructed. On land, though, there are obstructions in both the eastern and western horizons. If the obstructions are tall enough in each horizon [25], one will see the moon setting at the time the sun rises when they are actually closer together by 12 degrees, or only 168 degrees apart from each other. Thus, people on land will see the moon

setting at the time the sun rises one day later, on the fifteenth of the month.

[26] The answer to our question about the midpoint of the month is that in the days of Rav Nachman, they still declared the new month based on the testimony of witnesses. The new moon was visible for the first time only 6 hours after the Molad when the Molad occurred before midday, or 18 hours after the Molad when the Molad occurred after midday. Therefore, day 13 1/2 of the Hebrew month [27] is actually between day 14 and 14 1/2 from the time of the Molad of the new moon. Therefore, Rav Nachman could accurately say that the people at sea could determing the day of Bi'ur Chametz, the fourteenth of Nisan, by seeing the moon setting at the time of sunrise.

[28]

עמוד ב

משנה:

על שני חדשים מחללין [29] את השבת: על ניסן ועל תשרי, שבהן שלוחין יוצאין לסוריא, ובהן מתקנין את המועדות [30]; וכשהיה בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן [31].

גמרא:

על שני 'חדשים - ותו לא [32]? ורמינהו על ששה חדשים השלוחין יוצאין?

אמר אביי: הכי קאמר: על כולן השלוחין יוצאין מבערב [33]; על ניסן ועל תשרי - עד שישמעו מפי בית דין "מקודש".

תניא נמי הכי: על כולן יוצאין מבערב; על ניסן ועל תשרי [34] עד שישמעו מפי בית דין "מקודש" [35].

תנו רבנן: 'מנין שמחללין עליהן את השבת?

תלמוד לומר: (ויקרא כג ד) אלה מועדי ה' [מקראי קדש] אשר תקראו אותם [כתיב: אתם] במועדם [36];

יכול כשם שמחללין [37] עד שיתקדשו [38], כך מחללין [39] עד שיתקיימו [40]?

תלמוד לומר: אשר תקראו אותם - על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן.

וכשהיה בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן'.

תנו רבנן: בראשונה היו מחללין אף על כולן; משחרב בית המקדש אמר להן רבן יוחנן בן זכאי: וכי יש קרבן? התקינו שלא יהו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד.

משנה:

בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל - מחללין עליו את השבת.

רבי יוסי אומר: אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת [41].

מעשה שעברו יותר מארבעים זוג [42] ועיכבם רבי עקיבא בלוד. שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא.

גמרא:

מאי משמע דהאי עליל - לישנא דמיגלי הוא?

אמר רבי אבהו: אמר קרא (תהלים יב ז) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ [43] מזוקק שבעתים.

רב ושמואל: חד אמר חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר [44] ותחסרהו מעט מאלהים [וכבוד והדר תעטרהו] [45].

(קהלת יב י) בקש קהלת למצוא דברי חפץ [וכתוב ישר דברי אמת] - בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב יושר דברי אמת;

(דברים לד י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה [אשר ידעו ה' פנים אל פנים];

וחד אמר: בנביאים לא קם, במלכים קם! אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי חפץ? - בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: 'וכתוב יושר דברי אמת: (דברים יז ו) על פי שנים עדים [או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד].

הערות[עריכה]

  1. ^ דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר הלבנה, באחד מלא ואחד חסר, ואם איתא דחסרוהו לשבט - כבר יצא הקול לפני הפסח, ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי בית דין של ניסן מגיעין; וכן בתשרי, אם חסרו תמוז ואב, שהרי תמוז תמיד חסר
  2. ^ אכלו לחם למעדנים ביום הכפורים שבארץ ישראל, שהרי בית דין עיברו את החדש והיו מתענים
  3. ^ ונקבל עלינו ולא נאכל
  4. ^ לא אעיד לכם, דאמרינן לקמן בפרקין (ע"ב) 'על כולן שלוחים יוצאים מבערב' כגון אם לא קדשוהו ביום שלשים - יוצאין השלוחים לערב לומר מעובר הוא, אבל על ניסן ותשרי - אף על פי שיודעין שיקדשוהו למחר ביום ל"א, שהרי אין ראש השנה נדחה לשלשים ושנים - אפילו הכי אין יוצאין עד שישמעו מפי בית דין 'מקודש'; ואני לא שמעתי מפי בית דין, שלא הייתי במקום שישבו סנהדרין שם
  5. ^ שבית דין שולחין לגולה להודיע יום שקדשוהו, וכל מה שהם יכולין לילך - הם הולכין עד הפסח, וכן בתשרי - עד סוכות, חוץ משבתות וימים טובים שלא ניתנו לחלל לשלוחין, כדתניא בפרקין: (לקמן ע"ב) 'על קריאתם אתה מחלל, ואי אתה מחלל על קיומם'; לפיכך שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי תשרי מגיעין, שהרי אין ימים טובים בינתים לעכבם, ובתשרי יש ראש השנה ויום הכפורים שאין השלוחין הולכין בו
  6. ^ טבי, ואף על פי שהגידו להם השלוחים יום קביעתו
  7. ^ שאם תנהיגם לעשות בניסן יום אחד - ינהגו כן בתשרי שלא על פי שלוחים, ופעמים שיטעו
  8. ^ תלמידי דרבי יוחנן היו ושמעו מפיו, לכך הקפיד כנגדם [להלן]
  9. ^ בני המקום
  10. ^ עם לילותיהם שמא עיברו בית דין את החדש, ויום אחד עשר שלנו הוא עשירי שלהן
  11. ^ הריני מת על ידך שתזקיקני להתענות שני ימים ושתי לילות; "דם תהא אחריתו" - נוטריקון של 'דמהריא'
  12. ^ שאין תקופת ניסן נופלת עד יום ט"ז, וקיימא לן דיום התקופה מתחיל כרבי יוסי, דאמר הכי בפרק קמא דסנהדרין (יג,א); נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל
  13. ^ כ'אחרים', דאית להו הא סברא בפרק קמא דסנהדרין (שם)
  14. ^ למימר 'יחידאה היא, ולא נעביד כוותייהו', אלא ודאי כ'אחרים' נעביד, דמסייע להו קרא
  15. ^ 'את חדש האביב' - שיהא בחידוש; ו'אביב' הוא יום תקופת ניסן: שניסן של חמה נכנס בו
  16. ^ דהיינו ניסן של חמה שיהא בחידוש ניסן הלבנה
  17. ^ שניסן קרוי 'אביב' על שם בישול התבואה, ובישול התבואה אינו אלא לחשבונה של חמה: שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם; והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש; ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה, שהיא מתחדשת בתולדותיה; ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך י"ד יום למולד הלבנה, שהוא עדיין מחידוש הלבנה; דמיום י"ד ואילך - ישָנָה היא; ואילו היה תקופת ניסן ביום ט"ו - לא היינו צריכין לעבר את השנה, אלא נעבר אדר ונדחה את ניסן יום אחד ותפול התקופה ביום י"ד, אבל כשהיא באה ביום ט"ז בניסן - לא די לן בעיבורו של אדר, וצריכה השנה להתעבר, ותפול התקופה באדר שני; נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש ניסן הלבנה; הכי מפרשינן לה בסנהדרין (שם) אליבא ד'אחרים': דכי מטיא ט"ו מעברין את אדר, וכי מטיא לט"ז - מעברין את השנה
  18. ^ שהירח משלים מאורו עם הנץ החמה: שאינו מחשיך עד שעת זריחה
  19. ^ a
  20. ^ b
  21. ^ a
  22. ^ see Insights to 20b
  23. ^ that is, it drops another 12 degrees towards the east each day
  24. ^ 12 degrees
  25. ^ about 6 degrees
  26. ^ b
  27. ^ that is, 13 1/2 days from the day that Beis Din declared to be the new month
  28. ^ KUNTRAS "DI SHEMAYA"
  29. ^ עדים שראו את החדש
  30. ^ בית דין שולחין לסוריא להודיע לגולה יום קביעותם; הלכך חשיבי; ומן התורה מחללין על כולן, אבל רבנן אסרו, לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם, ולא איכפת למלאן ולחסרן על פי עדים; אך שני חדשים אלו - העמידום על דין תורה, שכל המועדות תלויין בהן
  31. ^ של ראש חודש שיקריב בזמנו
  32. ^ נפקי שלוחים, אלא אהני דקתני שבהן שלוחים יוצאים לסוריא
  33. ^ כגון נראה בעליל ביום כ"ט או בליל שלשים, דודאי יקדשוהו בית דין מחר; אי נמי בחדש מעובר, דפשיטא לן שביום ל"א יתקדש, משלא נתקדש בזמנו - שלוחין יוצאין מבית דין ואין ממתינין עד למחר שישמעו "מקודש" מפי בית דין, כדאמרינן לקמן: (דף כד,א) ראש בית דין אומר "מקודש", ויעידו לגולה
  34. ^ 'אין שלוחין יוצאין'
  35. '^ הלכך בשאר חדשים אין חילול שבת של עדים ממהרת יציאת השלוחין, שאין השלוחין מחללין שבת לצאת היום, וכשלא יבאו העדים היום יתעבר החדש, והכל יודעין שהם קדשוהו למחר, והשלוחים יצאו משתחשך לומר שעיברו את אלול; אבל בניסן ותשרי - אם לא יבאו העדים היום ויתעבר החדש - לא יצאו השלוחים עד מחר, שאין בית דין מקדשין בלילה; נמצאו ממעטין את הלוכן מהלך לילה ויותר; כיצד? אם יבאו העדים ויעידו ויקדשוהו בשבת, ויהא פסח בשבת - יש זמן לשלוחים מהלך י"ב יום שלימים, שהרי למוצאי שבת יצאו, וילכו כל ימי החול של שני שבועות הללו שלימים; ואם לא באו העדים היום - לא יצאו השלוחים עד מחר, ועל כרחם - שבת של ערב הפסח ישבותו נמצא שלא הלכו י"ב ימים שלימים; וא"ת 'היאך הוא תולה טעם חילול העדים ביציאת השלוחים, הרי השלוחים עצמן לא ניתן להם לחלל?' - טעם החילול כדי שיתקדש החדש בזמנו הוא, כדקתני ובהן מתקנין את המועדות, דרחמנא אמר אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כג ד)- אפילו בשבת; ויציאת השלוחים דקתני - אינו אלא לייפות וליישב את טעם החילול: אף בשביל זאת, דיש דברים שאין הטעם תלוי בהם והם נעשים סעד לדבר ליישבו ולייפותו, כאותה ששנינו בסנהדרין (דף יא,א): אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה, כיצד? "מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין ואמריא דערקין כו'"
  36. ^ הזהירם שלא יעבור המועד של זמן קריאתן מקרא קודש - היינו קדוש בית דין
  37. ^ העדים
  38. ^ כדי שיתקדשו בזמנן
  39. ^ השלוחים
  40. ^ המועדות בזמנן
  41. ^ לפי שאין צורך
  42. ^ שני עדים זוג אחר זוג
  43. ^ גלוי לכל
  44. ^ במזמור מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח ו)
  45. ^ סיפיה דהאי קרא דרשי רב ושמואל: 'מזוקק שבעתים' - שבע שביעיות, והם חמשים חסר אחת שנמסרו למשה; למדנו שחמשים נבראו, שהרי מעט נחסר מאלהים