ביאור:בבלי ראש השנה דף ח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ראש השנה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה |
למהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והרי יובלות [1]?
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא.
ורב אשי אמר: ארבע ראשי השנים הם, שהן בארבע ראשי חדשים [2].
הכי קאמר [5]: 'שלשה - לדברי הכל [6]; באחד בשבט - מחלוקת בית שמאי ובית הלל'.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: [ראש השנה למעשר בהמה] באחד בתשרי:
אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר [7] לבשו כרים הצאן [8] ועמקים יעטפו בר [9] יתרועעו אף ישירו [10]: רבי מאיר סבר: אימתי 'לבשו כרים הצאן'? - בזמן ש'עמקים יעטפו בר', ואימתי 'עמקים יעטפו בר'? - באדר: מתעברות באדר ויולדות באב; ראש השנה שלהן אלול [11];
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אימתי 'לבשו כרים הצאן'? - בזמן ש'יתרועעו [12] אף ישירו'; אימתי שבלים אומרות שירה? - בניסן; מתעברות בניסן ויולדות באלול - ראש השנה שלהן תשרי.
ואידך נמי - הא כתיב 'יתרועעו אף ישירו'?
ההוא באפלתא [13], דהויין בניסן [14].
ואידך נמי - הכתיב 'ועמקים יעטפו בר'?
ההוא בחרפייתא, דאתיין מאדר [שמקדימות ויולדות באדר].
בשלמא לרבי מאיר, [15] כדכתיב: 'לבשו כרים הצאן' - בזמן ש'עמקים יעטפו בר' ואיכא נמי [16] 'יתרועעו [17] אף ישירו'; אלא לרבי אלעזר ורבי שמעון [18] - איפכא מיבעי ליה [19]: 'לבשו כרים הצאן' בזמן ש'יתרועעו אף ישירו' ואיכא נמי ד'עמקים יעטפו בר'!?
אלא אמר רבא: דכולי עלמא 'לבשו כרים הצאן' בזמן ש'עמקים יעטפו בר' - באדר, והכא בהאי קרא קמיפלגי: (דברים יד כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה] - בשני מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן; רבי מאיר סבר: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן, סמוך לגמרו עישורו [20] - אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו; ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן, ראש השנה שלו תשרי - אף מעשר בהמה ראש השנה שלו תשרי.
באחד בתשרי ראש השנה לשנים:
למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות [21], דתנן [שביעית פ"י מ"ה]: שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין.
והתנן: באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרינן: 'למאי הלכתא'? ואמר רב חסדא 'לשטרות'?
לא קשיא: כאן למלכי ישראל, כאן למלכי אומות העולם;
אלא הא דאמר רב חסדא: 'לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן' - רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן?
לא! רב חסדא קראי אתא לאשמועינן [22].
ואיבעית אימא: רב חסדא [23] כרבי זירא מתני לה [24], דרבי זירא אמר: [25] לתקופה [26], ורבי אליעזר היא, דאמר 'בתשרי נברא העולם' [27].
רב נחמן בר יצחק אמר: לדין [28] דכתיב (דברים יא יב) [ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה] מרשית השנה ועד אחרית שנה: מראשית השנה נידון [29] מה יהא בסופה!
ממאי דתשרי הוא?
דכתיב (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו - איזהו חג
שהחדש [הירח] מתכסה בו [30]? הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב (תהלים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב.
תנו רבנן: '(תהלים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב - מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש [31]'.
תניא אידך: 'כי חק לישראל הוא - אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין? - תלמוד לומר: משפט לאלהי יעקב.
אם כן מה תלמוד לומר 'כי חק לישראל'?
מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין';
כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: מלך וציבור [32] - מלך נכנס תחילה לדין, שנאמר (מלכים א ח נט) [ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרבים אל ה' אלקינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו] 'משפט עבדו' [33] 'ומשפט עמו'.
מאי טעמא?
אי בעית אימא: לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף [34].
ולשמיטין:
מנלן [35]?
דכתיב (ויקרא כה ד) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ [שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר] - וגמר 'שנה'–'שנה' מתשרי, דכתיב (דברים יא ב) [ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה, תמיד עיני ה' אלקיך בה] מרשית מראשית השנה [ועד אחרית שנה].
ולגמור 'שנה'-'שנה' מניסן, דכתיב (שמות יב ב) [החדש הזה לכם ראש חדשים] ראשון הוא לכם לחדשי השנה?
- דנין 'שנה' שאין עמה חדשים מ'שנה' שאין עמה חדשים [לומדים גזירה שוה בין פסוקים שיש בהן 'שנה' ואין מוזכר בהן 'חדש’], ואין דנין [מפסוק שיש בה] 'שנה' שאין עמה חדשים מ[פסוק שיש בה ]’שנה' שיש עמה [בפסוק] חדשים.
וליובלות:
יובלות - באחד בתשרי הוא? יובלות בעשרה בתשרי הוא, דכתיב (ויקרא כה ט) [והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש] ביום הכפורים תעבירו שופר [בכל ארצכם]!
הא מני? - רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא, דתניא [ספרא בהר פרשתא ב פרק ב הלכה א]: '(ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה [וקראתם דרור בארץ לכל ישביה; יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו, ואיש אל משפחתו תשבו] [36] - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'ביום הכפורים' - יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכפורים ואילך? - תלמוד לומר 'וקדשתם את שנת החמשים' - מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה; מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן [37] ולא משתעבדין לאדוניהם [38], אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן [39]; כיון שהגיע יום הכפורים - תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן, ושדות חוזרות לבעליהן'.
ורבנן?
שָנִים אתה מקדש [40] ואי אתה מקדש חדשים [41].
תניא אידך: ’[ויקרא כה,יא] יובל הִוא [שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה] - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'וקדשתם את שנת החמשים' [42] - יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה כך מתקדשת והולכת בסופה [43], ואל תתמה [44], שהרי מוסיפין מחול על קדש [45]? - תלמוד לומר: יובל היא [46] שנת החמשים: שנת החמשים אתה מקדש, ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת'!
הערות
[עריכה]- ^ יובל שהוא תלוי בתקיעה
- ^ האי דלא חשיב במתניתין אלא ארבעה - לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי חדשים, ואין רגלים מן המנין, אלא כדאמרינן 'רגל שבו', ולהכי לא תני נמי ראש השנה דעומר ושתי הלחם
- ^ סתם לן תנא ברישא
- ^ דאי כבית הלל - הא אמרי בט"ו בו
- ^ תנא דמתניתין סתם ברישא 'אחד בשבט' - בראשי שנים, והדר פריש ואזיל בסיפא: באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי, למימרא: דהא דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים בראשי חדשים - לאו דברי הכל היא, אלא אבית שמאי קאי
- ^ לאו דוקא, דהא אחד באלול נמי פלוגתא היא: דרבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי, אלא אבית הלל קאי
- ^ מקרא הוא בספר תהלים [סה,יד]
- ^ מתלבשות הכבשים, שמתעברות
- ^ שהזריעה צומחת וניכרת יפה
- ^ בניסן, כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה, והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול, ונראות כמשוררות; זמן עיבור בהמה דקה - חמישה חדשים [בכורות דף ח,א]
- ^ דסמוך לגמרו זמן חדש וישן שלהן לחידוש השנה
- ^ השיבולים
- ^ יש לך צאן המעטיפות ומתאחרות לקבל זכר עד ניסן
- ^ אבל רובן מאדר הוו
- ^ דדריש קרא
- ^ מיעוטא: שאין מתלבשות כרים עד
- ^ השיבלים
- ^ דאמר רובא בניסן ומיעוטא באדר
- ^ למיכתב
- ^ ראש השנה למעשרות - תשרי, דהכי תני ליה (לקמן דף יב,א) בברייתא; ותשרי סמוך לגמרו הוא: דכל ימות החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות
- ^ לתחילת שנות מלכים, כדפרישית בריש פרקין ( ב,ב)
- ^ כדאמרן בריש פרקין (דף ג,ב) דברי נחמיה בן חכליה
- ^ דאיצטריך לאשמועינן כדאמרן דמלכי אומות בתשרי - לית ליה הא דרב פפא דפריש ראש השנה לשנים דהכא - לשטרות, אלא
- ^ לפירושא דלשנים דמתניתין
- ^ ראש השנה לשנים =
- ^ לתקופת החמה ולבנה, לומר שמונין לברייתן והילוכן [של] תקופת החמה ומולדות הלבנה - מתשרי
- ^ לקמן (בפרקין י,ב)
- ^ ראש השנה לשנים, דתנן הכא - לדין תנא: שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא
- ^ הנגזרות עליה
- ^ לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח, לפי שקטנה היא סמוך לחידושה
- ^ והכי קאמר: אם קבעו ישראל את חק החדש - יהא משפט להקב"ה
- ^ כשהקב"ה דן אותם
- ^ שלמה קאמר ליה
- ^ בשביל עונות ציבור
- ^ ששנת שמיטה מקודשת מראש השנה ואסור בעבודת הקרקע
- ^ מכיון שאמר 'שבע שבתות שנים... והעברת שופר בחדש השביעי' [בפסוקים הקודמים ח-ט] - יודע אני שהיא שנת החמישים
- ^ דכתיב 'תעבירו שופר' והדר 'וקראתם דרור'
- ^ דכתיב 'וקדשתם את שנת החמישים'
- ^ אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי
- ^ כששנת היובל נכנסה מצוה על בית דין לומר "מקודשת השנה"
- ^ כרבי אליעזר ברבי שמעון, דאמר לקמן בפרק שני (דף כד,א) 'בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו', ויליף טעמא מהכא
- ^ דילפינן מיניה שמתקדשת מתחלתה
- ^ אחר ראש השנה ותמשוך עד יום הכפורים
- ^ אם משמרין אותה בתוך שנה שלאחריה
- ^ כדאמרינן לקמן בשמעתין
- ^ מיעוטא היא