ביאור:בבלי ראש השנה דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

למיטעי: [1] אמרי: "האי - חסר הוא; והאי דלא עביד מאתמול - משום דלא אפשר; או דלמא מלא הוא, ובזמנו עבדו?" [2].

וליעביד בין אמלא בין אחסר, וכי מקלע ראש חדש בערב שבת לא ליעביד כלל, וכיון דלא עבדינן מוצאי שבת ועבדינן אמלא [3] - מידע ידעי דחסר הוא [4]!

אפילו הכי אתו למיטעי: אמרי "האי - מלא הוא; והאי דלא עבדי - איתנוסי [5] הוא דאיתנוסי".

תוספות ד"ה והא דלא עביד במוצאי שבת איתנוסי איתנוסו: וא"ת והשתא נמי דלא עבדו אמלא כלל, כי מיחל ראש חודש מלא בשבת יאמרו "האי חסר הוא והאי דלא עביד למוצאי שבת איתנוסי דאיתנוסו"?

וי"ל דהיכא דודאי עבדי לעולם משואות בין אמלא בין אחסר, כי לא עבדי כלל ודאי תלו באונס; אבל השתא דזימנין עבדי וזימנין לא עבדי, כי לא עבדי השתא במוצאי שבת לא תלו באונס אלא במילתא דשכיחא.

וליעביד אמלא ולא ליעביד אחסר כלל [6]!?

אמר אביי: משום ביטול מלאכה לעם שני ימים [7].

כיצד היו משיאין משואות? - מביאין כלונסות [של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי]:

אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן: ארז, קתרום, עץ שמן וברוש.

'קתרום' - אמר רב: 'אדרא' [8];

דבי רבי שילא אמרי: 'מבליגא' ואמרי לה: זו 'גולמיש'.

ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר (ישעיהו מא יט) אתן במדבר ארז, שטה, והדס, ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר, ותאשור יחדיו: ארז - ארזא; שטה - תורניתא [9]; הדס - אסא; עץ שמן - אפרסמא; ברוש - ברתא [10]; תדהר - שאגא [11]; תאשור - שוריבנא.

הני שבעה הוו?

כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהם אלונים, אלמונים, אלמוגין: אלונים - בוטמי [12]; אלמונים - בלוטי [13]; אלמוגין - כסיתא [14].

איכא דאמרי: ארונים ערמונים אלמוגין: ארונים - ערי [15]; ערמונים - דולבי [16]; אלמוגין - כסיתא.

(ישעיהו לג כא) [כי אם שם אדיר ה' לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים; בל תלך בו אני שיט] וצי אדיר לא יעברנו [17] - אמר רב: זו בורני גדולה [18].

היכי עבדו [19]?

מייתו שית אלפי גברי בתריסר ירחי שתא - ואמרי לה תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא - וטעני לה חלא [20] עד דשכנא [21]; ונחית בר אמוראי [נ"א: אמודאי] [22] וקטר אטוני דכיתנא [23] בכסיתא, וקטר להו בספינתא [24], ונטלי [25] חלא [26] ושדו לבראי, וכמה דמדליא עקרא [27] ומתיא, ומחליף על חד תרין בכספא.

תלת פרוותא [28] הויין: תרתי בי ארמאי וחדא דבי פרסאי; דבי ארמאי מסקן כסיתא; דבי פרסאי מסקן מרגנייתא [29] ומקרייא 'פרוותא דמשמהיג' [30].

אמר רבי יוחנן: כל שיטה ושיטה שנטלו נכרים מירושלים - עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לה, שנאמר (ישעיהו מא יט) אתן במדבר ארז, שטה, [והדס, ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר, ותאשור יחדיו], ואין 'מדבר' אלא ירושלים, שנאמר (ישעיהו סד ט) [ערי קדשך היו מדבר] ציון מדבר היתה [ירושלם שממה].

ואמר רבי יוחנן: כל הלומד תורה ואינו מלמדה - דומה להדס במדבר.

איכא דאמרי: כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמידי חכמים - דומה להדס במדבר, דחביב.

ואמר רבי יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאין להם תקנה, שנאמר (ישעיהו ס יז) תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל [ושמתי פקדתך שלום ונֹגשיך צדקה]; תחת רבי עקיבא וחביריו מאי מביאין? ועליהם הוא אומר (יואל ד כא) ונקיתי דמם לא נקיתי [וה' שכן בציון] [31].

ומאין היו משיאין משואות? ... ומבית בלתין:

מאי בית בלתין?

אמר רב:

עמוד ב

זו בירם.

מאי גולה?

אמר רב יוסף: זו פומבדיתא.

מאי כמדורת האש?

תנא: כל אחד ואחד נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו.

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף חרים וכייר וגדר וחברותיה [32]'.

איכא דאמרי: ביני וביני [33] הוו קיימי [34];

איכא דאמרי: להך גיסא דארץ ישראל הוו קיימי [35] [וקשה לי מדוע לא מפרש רש"י שהמקומות האלה בכוון הישוב היהודי הגדול שהיה באלכסנדריה בתקופת בית שני]; מר חשיב דהאי גיסא ומר חשיב דהאי גיסא.

אמר רבי יוחנן: בין כל אחת ואחת [36] שמונה פרסאות.

כמה הוו להו? תלתין ותרתין.

והא האידנא טובא הוו?

אמר אביי: אסתתומי אסתתום להו דרכי [37], דכתיב (הושע ב ח) לכן הנני שך את דרכך בסירים [וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא] [38].

רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא: דכתיב (איכה ג ט) [גדר דרכי בגזית] נתיבותי עוה.

משנה:

חצר גדולה היתה בירושלים, ובית יעזק היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסין [39], ובית דין בודקין אותם שם, וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא.

בראשונה לא היו זזין משם כל היום [40]; התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח!

ולא אלו בלבד, אלא אף חכמה הבאה ליילד והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר [41] ומן המפולת - הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים לכל רוח.

גמרא:

איבעיא להו: 'בית יעזק' תנן או 'בית יזק' תנן?

'בית יעזק' תנן - לישנא מעליא הוא, דכתיב (ישעיהו ה ב) ויעזקהו ויסקלהו [42] [ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באֻשים] או דלמא 'בית יזק' תנן, לישנא דצערא הוא, כדכתיב (ירמיהו מ א) [הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' אחר שלח אתו נבוזראדן רב טבחים מן הרמה בקחתו אתו] והוא אסור באזיקים [בתוך כל גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה] [43]?

אמר אביי: תא שמע: 'סעודות גדולות היו עושין להם שם כדי שיהו רגילים לבוא [44]'!

דלמא תרתי הוו עבדי בהו [גם סעודות וגם 'אזיקים’].

משנה:

כיצד בודקין את העדים?

זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון, ומכניסין את הגדול שבהן ואומרין לו: "אמור כיצד ראית את הלבנה?

לפני החמה או לאחר החמה?

לצפונה או לדרומה?

[45]

כמה היה גבוה [46]?

ולאין היה נוטה [47]?

וכמה היה רחב?"

אם אמר "לפני החמה" - לא אמר כלום [48].

ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו; אם נמצאו דבריהם מכוונים - עדותן קיימת, ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים;

לא שהיו צריכים להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילים לבוא.

גמרא:

היינו לפני החמה היינו לצפונה [49], היינו לאחר החמה היינו לדרומה!?

אמר אביי: "פגימתה 'לפני החמה או לאחר החמה [50]"? [51] אם אמר "לפני החמה" - לא אמר כלום [52]', דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (איוב כה ב) הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמו עושה שלום במרומיו? - מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת: פגימתה של לבנה, דחלשה דעתה; פגימתה של קשת - דלא לימרו עובדי החמה [53]

הערות[עריכה]

  1. ^ השתא בני הגולה
  2. ^ אבל השתא דלא עבדינן אלא אחסר, כי עבדינן למוצאי שבת - ידעי דחסר הוא
  3. ^ ואנן רגילין לעשות כל שאר המלאין
  4. ^ ומחמת איסור שבת שאירע בליל משואותיו נמנעו מלהשיא
  5. ^ בשכרות של משתה השבת
  6. ^ וכי מקלע ראש חודש חסר בערב שבת, ולא עבדינן, מידע ידעי דחסר הוא, ולא תלו בשכרות אלא במידי דשכיח; דכל חדשים חסרין לא עבדינן והא נמי לא עבוד
  7. ^ ולא גרסינן 'גזירה'; אי אמרת נעביד אמלא ולא אחסר - אין לך ראש חודש שאין מתבטלין בני הגולה ממלאכה שני ימים: יום שלשים שמא היום ראש חודש, ויום שלשים ואחד - שמא עיברו את החדש והיום ראש חודש, אבל כי עבדינן משואות אחסר לאור יום שלשים - ידעי שביום שלשים נקבע, ויעשו מלאכה למחר ואין בטלין שני ימים אלא במעובר
  8. ^ כך שם האילן כדאמרינן במסכת ביצה (דף טו,ב) 'יטע בהן אדר'
  9. ^ פיניי"א בלע"ז
  10. ^ בוס"ו בלע"ז
  11. ^ ש"פ בלע"ז
  12. ^ אולמ"י בלע"ז
  13. ^ צירקוו"ה בלע"ז, שגדילין בו פירי שקורין גליאנד"ה
  14. ^ מין עץ העולה בקרקע הים ושמו קוראל"ו
  15. ^ לויר"ו שם האילן, ואת פריו קורין ביי"ש
  16. ^ קשטאניי"א
  17. ^ לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש
  18. ^ ספינה שקורין דרומונ"ט
  19. ^ אותה בורני גדולה - למאי עבידא
  20. ^ חול
  21. ^ שוליה שוכנים בקרקעית הים ועודנה נראית למעלה מן המים, דבמקום שהאלמוגים גדילים בים - אין הים עמוק כל כך
  22. ^ מלומד לשוט בנהרות
  23. ^ חבילי פשתן, שהן קשין לינתק, וקושר ראשו
  24. ^ אחד בשורש האילן וראשו אחד בבורני
  25. ^ הנך גברי
  26. ^ דספינתא
  27. ^ והיא עולה מתוך המים ועוקרת שרשי האילן
  28. ^ פורט"ו בלע"ז, ובלשון משנה 'נמל'
  29. ^ מקרקעית הים על ידי בר אמוראי
  30. ^ אותה של פרסיים נקראת 'נמל של מלוכה'
  31. ^ אם באתי לנקות את העכו"ם משאר עונות - לא אנקם מדמם של ישראל
  32. ^ היו משיאין המשואות בראשי הרים שלהן
  33. ^ דהנך דמתניתין
  34. ^ הנך
  35. ^ [של] ארץ ישראל לצד בבל: שני צדדים של ארץ ישראל נמשכין לצד בבל
  36. ^ דהנך דמתניתין
  37. ^ ואחזו ההולכין דרך עקלתון
  38. ^ סירים: קוצים
  39. ^ ביום השבת שחללוהו לבוא ולהעיד
  40. ^ לפי שיצאו חוץ לתחום, והיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות
  41. ^ שהוא גדל פתאום ושוטף את בני העיר ואת הילדים
  42. ^ סייגו בגדר אבנים סביב סביב בעיגול כמו טבעת
  43. ^ על שם שאסורין כאלו בזיקין שאין זזין משם כל היום
  44. ^ אלמא לא הוה להו צערא
  45. ^ החמה הולכת לעולם ממזרח לדרום ומדרום למערב וממערב לצפון, שנאמר (קהלת א ו) הולך אל דרום וסובב אל צפון; והלבנה אינה נראית ביום שלשים לעולם אלא סמוך לשקיעת החמה, שמתוך שהיא דקה וקטנה אינה נראית בעוד שהחמה בגבורתה; מדלא קתני 'למזרחה או למערבה' - שמע מינה אין נראית להם בדרום, וקא סלקא דעתא שהיו שואלין את העדים אם ראוה מהלכת לפני החמה או לאחריה: "לצפונה של חמה ראיתם אותה או לדרומה של חמה?"; ובגמרא פריך: 'לפני החמה' היינו לצפונה, שהרי אין נכון לבדוק ולשאול אם לדרומה אלא בזמן ששניהן - החמה והלבנה - במערב, שאם הם בדרום - אינה יכולה להיות לא לצפונה ולא לדרומה אלא או למזרחה או למערבה, וכשהן במערב - אם לפני החמה היא זהו 'לצפונה', שהרי לצד צפון הם הולכין; ואם לאחריה היא - הרי זה לצד דרום;
  46. ^ מן הארץ לפי ראיית עיניכם
  47. ^ ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין? לצד צפון [כזה עיין בתמונות בגמרא] או לצד דרום [כזה עיין בתמונות בגמרא]
  48. ^ מפרש בגמרא
  49. ^ הא חדא מילתא היא כדפרישית לעיל
  50. ^ פונה לצד החמה או לצד אחר
  51. ^ ועלה קתני סיפא:
  52. ^ דמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה
  53. ^ העובדין את החמה