ביאור:בבלי ראש השנה דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

(עזרא ו ט) וּמָה חַשְׁחָן [1] וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם [2] דִּי לָא שָׁלוּ!?

אמר לו רבי יצחק: רבי! מטונך [3] דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי [4].

ומאן דעבד הכי לאו מעליותא היא? והתניא: 'האומר "סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא" הרי זה צדיק גמור [5]'?

לא קשיא: כאן בישראל [6] כאן בעובדי כוכבים [7].

ואיבעית אימא: מנלן דאחמיץ? - דכתיב (עזרא ו ד) נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב [8]. למה ליה דעבד הכי? – סבר: אי מרדו בי יהודאי איקלייה בנורא.

אטו שלמה לא עבד הכי?: והכתיב (מלכים א ו לו) [וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית] שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים?

שלמה עבד מלמעלה ואיהו עבד מלמטה; שלמה שקעיה בבנינא איהו לא שקעיה בבנינא; שלמה סדייה בסידא איהו לא סדייה בסידא.

[9] רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: מנלן דאחמיץ? – מהכא: (נחמיה ב ו) [10] ויאמר לי המלך - והשגל יושבת אצלו [עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן]; מאי 'שגל'? אמר רבה בר לימא משמיה דרב: כלבתא [11];

אלא מעתה הא דכתיב (דניאל ה כג) וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו קדמיך קָדָמָךְ ואנתה וְאַנְתְּ ורברבניך וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן [וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ], ואי שגל כלבתא - בת משתיא חמרא היא?

- הא לא קשיא: דמלפא לה [שהרגיל אותה] ושתייא.

אלא מעתה דכתיב (תהלים מה י) בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ [12] נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר, ואי שגל כלבתא היא - מאי קא מבשר להו נביא לישראל?

הכי קאמר: בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים - זכיתם לכתם אופיר.

ואיבעית אימא: לעולם 'שגל' [13] - מלכתא היא, ורבה בר לימא [14] - גמרא גמיר לה [15].

ואמאי קרי לה 'שגל'?

שהיתה חביבה עליו כשגל; אי נמי: שהושיבה במקום שגל.

איבעית אימא: מנלן דאחמיץ? מהכא (עזרא ז כב) עַד כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה וְעַד חִנְטִין כֹּרִין מְאָה וְעַד חֲמַר בַּתִּין מְאָה וְעַד בַּתִּין מְשַׁח מְאָה וּמְלַח דִּי לָא כְתָב וגו' [16]: - מעיקרא בלא קיצותא והשתא בקיצותא.

ודילמא מעיקרא לא הוה קים ליה בקיצותא?

אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא.

ולרגלים:

רגלים - באחד בניסן הוא? בחמשה עשר בניסן הוא!?

אמר רב חסדא: רגל שבו ראש השנה לרגלים [17].

נפקא מינה [18] לנודר למיקם עליה [19] ב'בל תאחר' [20], ורבי שמעון היא, דתניא [תוספתא ראש השנה פ"א ה"ב [ליברמן]]: אחד הנודר [21] ואחד המקדיש [22] ואחד המעריך [23] - כיון שעברו עליו שלשה רגלים עובר בבל תאחר; רבי שמעון אומר: שלשה רגלים כסדרן, וחג המצות תחילה; וכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר: רגלים - פעמים שלשה [24], פעמים ארבעה, פעמים חמשה [25]; כיצד? נדר לפני הפסח - שלשה; לפני עצרת - חמשה; לפני החג – ארבעה.

תנו רבנן [תוספתא ערכין פ"ג הלכות יז –יח [צוקרמנדל]]: חייבי הדמין [26], והערכין, החרמין [27], וההקדשות: חטאות ואשמות, עולות ושלמים, צדקות ומעשרות, בכור 'ומעשר [28] ופסח,

עמוד ב

לקט שכחה ופאה כיון שעברו עליהן שלשה רגלים - עובר בבל תאחר; [עיין תוספות ד"ה לקט שכחה ופאה]

רבי שמעון אומר: שלשה רגלים כסדרן וחג המצות תחלה;

רבי מאיר אומר: כיון שעבר עליהן רגל אחד עובר בבל תאחר;

רבי אליעזר בן יעקב אומר: כיון שעברו עליהן שני רגלים - עובר בבל תאחר;

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: כיון שעבר עליהן חג הסוכות - עובר עליהן בבל תאחר';

תוספות ד"ה לקט שכחה ופאה חייב להניח בשדה, דאי שקיל להו עבר בלא תעשה ,דכתיב לא תלקט (ויקרא יט) ולא תשוב (דברים כד) ולא תכלה (ויקרא שם) וכתיב [שם] לעני ולגר תעזוב;

והיכא דעבר ונטלם - חייב להחזיר וליתן דאי עביד לא מהני, כדאיתא פרק קמא דתמורה [דף ו,ב], ואם לא הפריש פאה מן הקמה מפריש מן העמרים או מן הכרי ואיכא ב'בל תאחר'!

ועוד יש לפרש דשקל בהיתר כגון דליכא עניים ואז איכא בבל תאחר; והא דאמרינן בסוף 'הזרוע' [חולין דף קלד,ב] לוי זרע בכישור לא הוו עניים למשקל, לקט אתא לקמיה דרב ששת, אמר :לעני ולגר תעזוב אותם, ולא לעורבים ולא לעטלפים ;לא קאמר דלישקול לנפשיה אלא דלא עבר אם כונס בתוך ביתו;

ומיהו מדפריך התם מתרומה: דאם אין שם כהן שוכר פרה ומביאה, ופריך נמי ממתניתין דאם אין שם כהן מעלין אותם בדמים, ומשני: שאני התם דנתינה כתיב בהו - משמע דבלקט שכחה ופאה שקיל לנפשיה.

ולפירוש קמא קשיא: דאי בדאיכא עניים ועבר ונטלם - הרי עובר לאלתר ב'בל תאחר' :דדוקא היכא דליכא עניים אין עובר בבל תאחר אלא ברגלים, אבל היכא דקיימי עניים קא עבר לאלתר, כמו צדקה!

ויש לפרש כגון במלקט לצורך עניים, כי ההיא דתנן בפ"ד דפאה [משנה ט] מי שמלקט ואמר "הרי זה לפלוני עני", רבי אליעזר אומר: זכה לו, וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון, והא דלא חשיב הכא פרט ועוללות - כיון דתני הני לא חש להני.

מאי טעמא דתנא קמא?

מכדי מינייהו סליק [29] - למה לי למהדר [30] ומיכתב (דברים טז טו) [שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר] בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות [ולא יראה את פני ה' ריקם]? שמע מינה לבל תאחר [31];

ורבי שמעון אומר: אינו צריך לומר 'בחג הסוכות' [32], שבו דיבר הכתוב [33][פסוקים יג-טו]; למה נאמר? - לומר שזה אחרון [34] [דומה לספרי דברים פיסקא קמג ד"ה בחג המצות];

ורבי מאיר, מאי טעמא?

דכתיב (דברים יב ה-ו) [כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו] ובאת שמה [35] והבאתם שמה [עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם].

ורבנן?

ההוא - לעשה [36].

ורבי מאיר?

כיון דאמר ליה רחמנא "אייתי" [37], ולא אייתי - [38] ממילא קם ליה בבל תאחר.

ורבי אליעזר בן יעקב, מאי טעמא?

דכתיב (במדבר כט לט): אלה תעשו לה' במועדיכם [לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם] - מיעוט מועדים שנים.

ורבנן?

ההוא לכדרבי יונה, דאמר רבי יונה: הוקשו כל המועדים כולם זה לזה, שכולן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו [39].

ורבי אלעזר ברבי שמעון - מאי טעמא?

דתניא: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לא יאמר "[וב]חג הסוכות", שבו דיבר הכתוב; למה נאמר? לומר שזה גורם.

ורבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב, האי "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות" מאי דרשו ביה?

מיבעי להו לכדרבי אלעזר אמר רבי אושעיא, דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: 'מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה [40]?

תלמוד לומר: "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות" - מקיש חג השבועות לחג המצות: מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה [41].

וליקש לחג הסוכות: מה להלן שמונה אף כאן שמונה?

שמיני רגל בפני עצמו הוא.

אימור דאמרינן שמיני רגל בפני עצמו - לענין פז"ר קש"ב [42] אבל לעניין תשלומין - דברי הכל תשלומין דראשון הוא, דתנן [חגיגה פ"א מ"י]: מי שלא חג יום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג!

תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת [ולכן תשלומים שבעה ימים ולא שמונה; ועיין תוספות].

אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא ל-[ו]בחג הסוכות?

לאקושיה לחג המצות:

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: כל מה שחפצים הכהנים
  2. ^ תנו להם משלי
  3. ^ ממשאך שבאת עלינו להשיבנו - אני משיבך תשובה: ראה מה כתוב בה (עזרא ו י)
  4. ^ למדת שלא לשם שמים עשה כי אם להנאתו
  5. ^ אם רגיל בכך
  6. ^ שלבו לשמים, ואם מריעין לו בחייו - אינו קורא לו תגר אלא תולה היסורין בעונו
  7. ^ אבל נכרי אם אין מטיבין לו כגמולו - קורא תגר
  8. ^ כתב ששלח ביד עזרא כתוב בו שורות של אבני שיש שלש בחומות הבית, והרביעי של עץ
  9. ^ אמר
  10. ^ פסוק ו
  11. ^ למשכב; ובני נח הוזהרו על כך שנאמר (בראשית ב כד) והיו לבשר אחד - יצאו בהמה וחיה ועוף שאינן נעשין 'בשר אחד': שאין יולדין מן האדם
  12. ^ מיקרות אותך לעתיד לבא
  13. ^ דעלמא
  14. ^ - להאי שגל דהכא
  15. ^ מרביה דכלבתא הואי
  16. ^ תנו להם לבוני הבית
  17. ^ רגל שהוא בחדש הנכנס באחד בניסן - הוא ראש השנה לרגלים
  18. ^ דהאי ראש השנה
  19. ^ שהוא מוזהר
  20. ^ ותלה הכתוב איחורו שלשה רגלים, ואשמועינן מתניתין שאינו עובר עד שיהא פסח ראשון לשלשתן: שאם עברו עליו שלא כסדרן אינו עובר
  21. ^ האומר "דמי עלי", ששמין אותו כעבד
  22. ^ דבר לבדק הבית
  23. ^ שאמר "ערכי עלי" שהערך קצוב בתורה כפי שניו
  24. ^ פעמים שהוא ב'בל תאחר' בשלשה רגלים
  25. ^ דבעינן כסדרן
  26. ^ אמר "דמי עלי"
  27. ^ חרמי גבוה
  28. ^ מעשר בהמה
  29. ^ כשאמר הכתוב (דברים טז טז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות - מהם היה עולה; כבר כתוב למעלה בענין: שמור את חדש האביב (דברים טז א), שבעה שבועות תספר לך (דברים טז ט), חג הסכות תעשה לך (דברים טז יג)
  30. ^ ולמנינהו בפרשת חג הסוכות
  31. ^ דהכי קאמר: היו נראין לפניו לשלם נדריכם ולא תבאו ריקם
  32. ^ אף כשחוֹזְרין לבל תאחר - לא היה צריך להזכירו
  33. ^ שהרי הענין עסוק בו
  34. ^ עד שיעבור אותם כסדר הזה
  35. ^ פסוק ו
  36. ^ דמצות עשה עליו להביאו ברגל ראשון
  37. ^ ברגל ראשון - זהו זמן שקבע לו
  38. ^ ואם איחרו מן המועד הוה - איחור
  39. ^ במסכת שבועות (דף י,א) איצטריך לומר שכל שעירי הרגלים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו, דילפינן משעיר דראש חודש, דכתיב ביה לשאת את עון העדה (ויקרא י יז)
  40. ^ דאילו בחג הסוכות ובחג המצות נפקא לן (חגיגה דף ט) מ-וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים (ויקרא כג מא) - יכול יהו חוגגין כל שבעה? - תלמוד לומר: אותו - אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה; אם כן למה נאמר שבעה
  41. ^ לתשלומים: שאם לא חג חגיגתו בראשון - יקריבנה בשני
  42. ^ כבר פירשתיו במסכת יומא (דף ג,א) ומסכת סוכה (דף מח,א): טעון פייס לפר הבא בשמיני ואינו קרב לפי סדר המשמרות: ששנו ושלשו בפרי החג חוץ משתים ששנו ולא שלשו, ופר של שמיני - אין אחת מאותן שתים מקריבתו, אלא כל המשמרות מפיסות; וטעון זמן [ברכת שהחיינו]; ורגל לעצמו, שאין שם חג הסוכות עליו; וקרבן לעצמו, שאין קרבנו כשאר ימי החג, שהפרים מתמעטים בהם אחד אחד וזה אינו אלא פר אחד, ושאר הימים שני אילים וארבעה עשר כבשים וְזֶה איל אחד וז' כבשים; ושיר לעצמו: אין שירו שוה לשל סוכות שאומר על הדוכן. ולא נתפרש לנו שירו, ובמסכת סופרים נמצא: שירו הוא למנצח על השמינית; ברכה לעצמה: מברכין היו את המלך זכר לחנוכת הבית שנאמר (מ"א ח,סו) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך - כך מפורש בתוספתא דסוכה (פ"ד הלכה יז [ליברמן]). [תוספות: ברכה בברכת המזון ותפלה]