ביאור:בבלי ראש השנה דף י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט; אם לערלה - ערלה, ואם לרבעי רבעי'.

[1]

תוספות ד"ה ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט:

דנהי דלנטיעה - ראש השנה תשרי, לענין ערלה - לאילן - מיהא ט"ו בשבט, כדדריש רבי ינאי מדכתיב ובשנה הרביעית... ובשנה החמישית; והא דקבעי שבט ראש השנה - הואיל ויצאו רוב גשמי שנה כדאמרינן (לקמן יד,א), מכל מקום נפקא מינה במאי דתשרי ראש השנה לענין נוטע, שלשים יום לפני ראש השנה דעלתה לו שנה ולא אזלינן בתר ט"ו בשבט למנות שלשים יום לפני ט"ו בשבט.

ויש הלכות גדולות שכתוב בהם 'ופירות שנה רביעית בתר דפריק להו אסורין עד דנפקא ועיילא חמישית' ושבוש הוא, דבהני לא איירי בשמעתין כלל, דאותן שחנטו ברביעית קודם ט"ו בשבט אסורין לעולם והחנוטין ברביעית אחר ט"ו בשבט שרו לאחר פדייה לאלתר.

ובהג"ה [מסורת הש"ס: צ"ל בה"ג] של אספמיא כתוב: ופירי דפרדס דשנת ארבע אסירי עד דפריק להו.

מנא הני מילי [2]?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ומטו בה [3] משמיה דרבי ינאי: אמר קרא: (ויקרא יט כד) וּבשנה הרביעית [יהיה כל פריו קדש הלולים לה’] [4] [5] וּבשנה החמישית [תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלקיכם] - [6] פעמים שברביעית [7] ועדיין אסורה משום ערלה [8] ופעמים שבחמישית [9] ועדיין אסורה משום רבעי.

לימא [10] - דלא כרבי מאיר, דאי רבי מאיר - הא אמר "יום אחד בשנה חשוב שנה", [תוד"ה הא אמרינן יום אחד בשנה חשוב שנה. השתא לא ידע הא דמסקינן לבסוף דשלשים - לקליטה] דתניא: 'פר האמור בתורה סתם - בן עשרים וארבעה חדש ויום אחד - דברי רבי מאיר;

תוד"ה בן כ"ד חדש ויום אחד. סתם פר בן שלש כדקתני סיפא, והאי'יום אחד' - משום דיום אחד בשנה חשוב שנה; ולרבי אליעזר שלשים; וכל אותו יום שלושים אין דינו לא כבן בקר ולא כפר, מידי דהוה אפלגס בסוף פרק קמא דחולין [11] דאיצטריך או לרבויי; ושמא התם שאני מדקתני בפרק קמא דפרה [12] דבן י"ג חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש, ולא קתני הכי גבי פר.

ולא לכל מילי אמרינן ד'יום אחד בשנה חשוב שנה', דיש דברים דאפילו מעת לעת, בעינן כדתנן בפרק 'יוצא דופן' [13] בן ט' שנים ויום אחד, בן י"ג שנה ויום אחד, בת י"ב שנה ויום אחד - דאותו 'יום אחד' - כדי להשלים מעת לעת: דבבת ג' שנים ויום אחד פליגי תנאי בגמרא [14]: דלרבי מאיר - אפילו בבת שתי שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, דכבת שלש שלימות דמיא, דיום אחד חשוב שנה; וחכמים בעו בת שלש ויום אחד, דמעת לעת בעינן.

רבי אלעזר אומר: בן עשרים וארבעה חדש ושלשים יום. שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שנאמר 'עגל' בתורה סתם - בן שנה [15]; 'בן בקר' [16] - בן שתים [17]; "פר" - בן שלש [18]'.

תוד"ה עגל סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן ג'. על כרחך 'בן בקר' = בן שתים, דקאמרינן 'היינו עגל בן בקר ולא פר בן בקר', כדמוכח בתורת כהנים גבי פר כהן משיח, דתניא [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ב פרק ג הלכה א]: פר - יכול אפילו זקן? - תלמוד לומר: בן; אי בן, יכול קטן? - תלמוד לומר: פר; הא כיצד? - בן שלש, כדברי חכמים; רבי מאיר אומר: אף בן ארבע בן חמש כשרים.

ותימה: דתנן בפרק קמא דפרה [19]: רבי יוסי הגלילי אומר: 'פרים' - בני שתים, שנאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת; וחכמים אומרים: אף בני שלש; רבי מאיר אומר: אף בני ארבעה וחמשה כשרים, אלמא מכשיר רבי מאיר בפר אפילו בני שתי שנים, דהא מוסיף ארבי יוסי הגלילי, והכא משמע: מדעגל בן בקר לרבי מאיר - בן שנים, פר בן בקר - בן שלש, אבל פחות מבן שלש – לא?

וצ"ל דאף דקאמר רבי מאיר במסכת פרה [20] - ארבנן קאי, ולא ארבי יוסי הגלילי; ובתורת כהנים מתני דרבי יוסי הגלילי בתר מילתא דרבי מאיר וחכמים; ורבנן דהתם לאו רבנן דפרה.

אפילו תימא רבי מאיר; כי קאמר רבי מאיר 'יום אחד בשנה חשוב שנה' - בסוף שנה [21], אבל בתחלת שנה [22] - לא [23].

אמר רבא: ולאו קל וחומר הוא? ומה נדה שאין תחילת היום עולה לה בסופה [24], סוף היום עולה לה בתחלתה [25]; שנה - שיום אחד עולה לה בסופה [26]

עמוד ב

אינו דין שיום אחד עולה בתחלתה [27]!?

ואלא מאי [28]? [29] [30]? רבי אליעזר שלשים ושלשים בעי [31], דתנן [32]: '[33] אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה; ואם נטע והבריך והרכיב - יעקור [34] [35] [36].

רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת.

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: שתי שבתות'.

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר 'שלשים' [37] - צריך שלשים ושלשים [38]; לדברי האומר 'שלשה' - צריך שלשה ושלשים; לדברי האומר 'שתי שבתות' - צריך שתי שבתות ושלשים יום - ואי נמי כרבי יהודה סבירא ליה - שלשה ושלשים בעי!

אלא לעולם [39] רבי מאיר, וכי קאמר 'שלשים' – לקליטה [40].

אי הכי 'שלשים ואחד' בעי [41]?

קא סבר יום שלשים עולה לכאן ולכאן.

אמר רבי יוחנן: ושניהן [42] מקרא אחד דרשו: (בראשית ח יג) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש [חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה] [43]: רבי מאיר סבר: מדאכתי יום אחד הוא דעייל בשנה, וקא קרי לה 'שנה' - שמע מינה יום אחד בשנה חשוב שנה!

ואידך - אי כתיב "בשש מאות ואחת שנה" - כדקאמרת [44]; השתא דכתיב "באחת ושש מאות שנה", "שנה" - אשש מאות קאי, ומאי "אחת"? 'אתחלתא דאחת' קאמר.

ורבי אליעזר [אלעזר?] - מאי טעמא דכתיב "בראשון באחד לחדש"? מדאכתי יום אחד הוא דעייל בחדש, וקא קרי ליה "חדש" [45] - שמע מינה יום אחד בחדש חשוב חדש, ומדיום אחד בחדש חשוב חדש - שלשים יום בשנה חשובין שנה, וחדש למנוייו [46] ושנה למנוייה [47].

מכלל דתרוייהו [48] סבירא להו בניסן נברא העולם [49]

תניא: 'רבי אליעזר אומר [50]: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות [51], בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל, וחנה [52], בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין,

הערות[עריכה]

  1. ^ ואף על פי שאמרנו עלתה לו שנה, אם חנטו בה פירות לאחר ראש השנה של שנה (שלישית) מיד - עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה: שאף על פי שראש השנה תשרי לנטיעה - ט"ו בשבט ראש השנה לאילן, וזו כבר נעשית אילן, לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט, אבל משם ולהלן אם יחנטו בה פירות - דין רבעי עליהם: לאכול בירושלים; ובט"ו לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטים בה מכאן ואילך; לכך הועילו לה שלשים שלפני ראש השנה: שממהר התירה מט"ו בשבט ועד ראש השנה.
  2. ^ ששנות ערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות החנוטים קודם ט"ו בשבט לאחר שכלו שלשת שני ערלה
  3. ^ יש מטין ומכריעין בשמועה זו לאומרה
  4. ^ וי"ו מוסיף על ענין ראשון: (ויקרא יט כג) [וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים] יהיה לכם ערלים [לא יאכל] אף בתוך שנה הרביעית
  5. ^ פסוק כה
  6. ^ מוסיף על ענין רבעי דסליק מיניה:
  7. ^ כגון אם מיהרו פירותיו לחנוט ברביעית לפני שבט
  8. ^ אסורין בהנאה עולמית
  9. ^ כגון פירות שחנטו בה קודם שבט טעונים חלול אבל אם איחרה חניטתה עד לאחר ט"ו בשבט אין בהם איסור
  10. ^ הא דקתני לעיל פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה
  11. ^ כג,א ושם
  12. ^ משנה ג
  13. ^ נדה מה,א
  14. ^ שם מד,ב
  15. ^ דכתיב (ויקרא ט ג) עגל וכבש בני שנה
  16. ^ של שמיני למלואים שנאמר (ויקרא ט ב) "קח לך עגל בן בקר לחטאת"
  17. ^ שנאמר קח לך עגל בן בקר...ואיל לעולה תמימים והכי תניא לה בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ב פרק ג הלכה ו]: השוה בן בקר ואיל לעולה תמימים אף בשנים
  18. ^ אפילו כתב פר בן בקר - לא נקרא פר בפחות משלש שנים
  19. ^ משנה ב
  20. ^ שם
  21. ^ כגון יום אחד בשנה שלישית שהוא סוף הכשר שנותיו של פר
  22. ^ כגון שנה ראשונה של נטיעה שהיא תחילת מנין שני ערלה
  23. ^ לא אמר
  24. ^ שנאמר (ויקרא טו יט) שבעת ימים תהיה בנדתה - תהא בנדתה כל שבעה, ולא תאמר 'מקצת יום שביעי ככולו' ותטבול ביום
  25. ^ שאם ראתה סמוך לשקיעת החמה - עולה לה יום זה בשבעה ימי נדה, ואינה צריכה למנות אלא ששה והוא; ובנדה דאורייתא קאמר, שאינה זקוקה לנקיים: שלא הצריכה תורה ספירת שבעה נקיים אלא לזבה, אבל לנדה - אפילו ראתה כל שבעה ופסקה עם שקיעת החמה - טובלת לערב; ומיהו עכשיו החמירו בנות ישראל על עצמם להחזיקן בספק זיבות לטעון שבעה נקיים בלא דם, ואין יום שפוסקת בו עולה לה למנין שבעה; והרבה טעו בשמועה זו ללמוד מכאן לספור יום שפוסקת בו למנין שבעה נקיים שהיו מפרשים 'סוף היום עולה לה בתחלתה' - דסוף יום שפוסקת בו עולה לה ראשון שבעה נקיים, וזו מדת בנות כותיים הוא, ששנינו בהן (נדה לג,א) 'יום שפוסקת בו סופרת למנין שבעה'
  26. ^ הכי גרסינן: שנים שיום אחד עולה להם בסופו כו': שנים הקצובין לכל דבר שיום אחד עולה להן בתחלת שנה אחרונה בסוף שנים הקצובות לדבר
  27. ^ שיעלה יום אחד בסוף שנה ראשונה לתחילת קצבת שנים הקצובים לכך
  28. ^ כמאן תוקמה למתניתא דלעיל דאמר בנוטע פחות משלשים לא עלתה לו שנה
  29. ^ גירסת רש"י: כרבי אליעזר
  30. ^ תוקמה בתמיה
  31. ^ שלשים יום לקליטה, שתהא נשרשת בארץ, ושלשים יום לחשיבת שנה; וימי הקליטה אין עולין לה, דכמאן דמנח בביתא דמיא כל זמן שלא קלטה
  32. ^ דאין נטיעה קולטת בפחות משלשים יום
  33. ^ שביעית פ"ב מ"ו
  34. ^ יעקר לפי שקלטה בשביעית
  35. ^ דברי רבי אליעזר – במשנה שם לא גורסים, וגם רש"י לא גרס
  36. ^ רש"י: 'דברי רבי מאיר' לא גרס
  37. ^ יום לקליטה
  38. ^ שלשים לקליטה ושלשים לתוספת, כרבי אליעזר
  39. ^ ברייתא דלעיל
  40. ^ שתהא הנטיעה שלשים יום לפני ראש השנה כדי שתהא נקלטת ערב ראש השנה; וקא סבר רבי מאיר דלא יהיבנא לתוספת שלשים יום אלא יום אחד
  41. ^ שתהא יום הקודם לראש השנה חשוב לשנה ראשונה של ערלה כדקתני עלתה לו שנה
  42. ^ רבי מאיר ורבי אליעזר
  43. ^ שנה לסוף עשתי עשר חדש שהתחיל מבול לירד לדברי האומר בתשרי נברא העולם, ומבול ירד בט"ו במרחשון, כד(לקמן דף יא,ב) הוי האי "בראשון באחד לחדש" בתשרי, דאי אפשר להיות בניסן: שהרי ארבעים יום מבול, וחמשים ומאת יום שגברו המים מאיליהן - משכו עד סיון, ואחר כך היו הלוך וחסור עד חדש העשירי והוא אב, שהיה עשירי לירידת גשמים, ואז נראו ראשי ההרים, ומאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים, והיינו דכתיב "ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים"; ולדברי האומר באייר ירד המבול, הוה ליה האי "בראשון" – בניסן; ובין למר ובין למר תחלת שנת שש מאות ואחת לא נכנסו בה אלא יום אחד דכתיב "באחד לחדש" וקרי ליה "שנה" כדכתיב "באחת ושש מאות שנה"
  44. ^ דקרי ליה שנה
  45. ^ דכתיב "באחד לחדש"
  46. ^ אחד מן המנויין שלו חשוב חדש: שהחדש נמנה בימים, דכתיב עד חדש ימים (במדבר יא כ)
  47. ^ חשוב שנה, והיא נמנית בחדשים, דכתיב (שמות יב ב) "לחדשי השנה"
  48. ^ רבי מאיר ורבי אליעזר
  49. ^ דהא תרוייהו מודו שזו היתה תחלת שנה; ולי נראה דלא גרסינן ליה, דדלמא כרבי אליעזר סבירא להו, והאי דראשון לאו ניסן אלא תשרי, ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין השנים קרי ליה ראשון; ובסדר עולם תניא בהדיא דלרבי אליעזר האי "בראשון" - תשרי הוא!
  50. ^ מקרא יליף לה (לקמן דף יא,א)
  51. ^ אברהם ויעקב
  52. ^ בא זכרונם לטובה ונגזר עליהן הריון