ביאור:בבלי ראש השנה דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים [1], בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל;

רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם,

בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל, וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל'.

תניא: 'רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם? - שנאמר (בראשית א יא) ויאמר אלהים תדשא הארץ [2] דשא עשב מזריע זרע עץ פרי [3] [עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ; ויהי כן] - איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות? - הוי אומר זה תשרי; ואותו הפרק זמן רביעה היתה [4] וירדו גשמים וצימחו, שנאמר (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ [והשקה את כל פני האדמה].

רבי יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם? – שנאמר (בראשית א יב) ותוצא הארץ דשא [5] עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי [6] [אשר זרעו בו למינהו; וירא אלקים כי טוב] - איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות - הוי אומר זה ניסן, ואותו הפרק [7] - זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה [8] שנאמר (תהלים סה יד) לבשו כרים הצאן [ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו] [9]' [10]!

ואידך נמי - הא כתיב עץ עושה פרי?

ההוא לברכה לדורות [11] הוא דכתיב [12].

ואידך נמי - הא כתיב עץ פרי?

ההוא כדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו [13], לדעתן נבראו [14], לצביונן נבראו [15] שנאמר (בראשית ב א) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם: אל תקרי 'צבאם' אלא 'צביונם'.

רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נולדו אבות? - שנאמר (מלכים א ח ב) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג [הוא החדש השביעי] - ירח שנולדו בו איתני עולם'.

מאי משמע דהאי 'איתן'- לישנא דתקיפי הוא? - כדכתיב (במדבר כד כא) [וירא את הקיני וישא משלו ויאמר:] איתן מושבך [ושים בסלע קנך]; ואומר (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ [כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח] [16] [17] ואומר (שיר השירים ב ח) קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות - מדלג על ההרים בזכות אבות, מקפץ על הגבעות בזכות אמהות [18].

רבי יהושע אומר: מנין שבניסן נולדו אבות? - שנאמר (מלכים א ו א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זִו [הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל ויבן הבית לה’] [19] - בירח שנולדו בו זיותני עולם [20].

והכתיב בירח האיתנים?

התם דתקיפי במצות [21].

ואידך נמי: הכתיב בחדש זִו?

ההוא דאית ביה זיוא לאילני, דאמר רב יהודה: האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר "ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות [22] בהן בני אדם".

מאן דאמר בניסן נולדו - בניסן מתו; מאן דאמר בתשרי נולדו - בתשרי מתו, שנאמר (דברים לא) ויאמר אליהם: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום [לא אוכל עוד לצאת ולבוא; וה' אמר אלי, לא תעבר את הירדן הזה] שאין תלמוד לומר היום, ומה תלמוד לומר היום? - היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש, שנאמר (שמות כג כו) [לא תהיה משכלה ועקרה בארצך] את מספר ימיך אמלא.

'בפסח נולד יצחק' - מנלן?

כדכתיב (בראשית יח יד) [היפלא מה' דבר] למועד [23] אשוב אליך [כעת חיה ולשרה בן] [24] אימת קאי? אילימא בפסח וקאמר ליה בעצרת - בחמשין יומין מי קא ילדה? אלא דקאי בעצרת וקאמר ליה בתשרי? - אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה? אלא דקאי בחג וקאמר לה בניסן? אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה?

תנא: 'אותה שנה מעוברת היתה [ולכן היו שבעה חדשים]’.

סוף סוף כי מדלי מר יומי טומאה [25] בצרי להו?

אמר מר זוטרא: אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין [26] - יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, שנאמר (שמואל א א כ) ויהי לתקופות הימים [ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את שמו שמואל, כי מה' שאלתיו]- מיעוט תקופות שתים, ומיעוט ימים שנים.

'בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה' - מנלן?

אמר רבי אלעזר: אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה: כתיב ברחל (בראשית ל כב) ויזכר אלהים את רחל [וישמע אליה אלהים, ויפתח את רחמה] וכתיב בחנה (שמואל א א יט) [וישכמו בבקר וישתחוו לפני ה' וישבו ויבאו אל ביתם הרמתה; וידע אלקנה את חנה אשתו] ויזכרה ה'; ואתיא זכירה זכירה מראש השנה, דכתיב (ויקרא כג כד) [דבר אל בני ישראל, לאמר: בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם] שבתון זכרון תרועה [מקרא קדש]; פקידה – פקידה: כתיב בחנה (שמואל א ב כא) כי פקד ה' את חנה [ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל עם ה’] וכתיב בשרה (בראשית כא א) וה' פקד את שרה [כאשר אמר; ויעש ה' לשרה כאשר דבר].

'בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין' - מנלן?

דכתיב (תהלים פא ד-ה) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו [27] כי חק לישראל הוא [משפט לאלקי יעקב]

עמוד ב

(תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו [על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע] [28]

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים: כתיב הכא (שמות ו ו) [לכן אמר לבני ישראל אני ה’] והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים [והצלתי אתכם מעבדתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ובשפטים גדלים] וכתיב התם (תהלים פא ז) [29]הסירותי מסבל שכמו [כפיו מדוד תעברנה] [30].

בניסן נגאלו - כדאיתא.

בתשרי עתידין ליגאל: אתיא שופר שופר: כתיב הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם (ישעיהו כז יג) [והיה] ביום ההוא יתקע בשופר גדול [ובאו האבדים בארץ אשור, והנדחים בארץ מצרים; והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם].

רבי יהושע אומר: בניסן נגאלו - בניסן עתידין ליגאל; - מנלן?

אמר קרא (שמות יב מב) ליל שמורים [הוא לה' להוציאם מארץ מצרים: הוא הלילה הזה לה' שמרים לכל בני ישראל לדרתם]- ליל המשומר ובא [31] מששת ימי בראשית.

ואידך?

לילה המשומר ובא מן המזיקין.

ואזדו לטעמייהו [דברי רש"י יובאו להלן בנפרד; זהו 'דבור המתחיל' גדול, ואין מקום לשבצו כאן], דתניא: '(בראשית ז יא) בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש [ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו];

רבי יהושע אומר: אותו היום שבעה עשר באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין; ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם.

רבי אליעזר אומר: אותו היום שבעה עשר במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום [32] ומעינות מתגברים

הערות[עריכה]

  1. ^ ששה חדשים לפני גאולתם פסק השעבוד
  2. ^ תתכסה ותתלבש בדשאין
  3. ^ שנגמר פריו
  4. ^ כלומר: וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם: שהרי לגשמים היו צריכין, ותשרי זמן רביעה היא
  5. ^ ולא כתיב 'ותדשא הארץ'
  6. ^ ולא עץ פרי גמור
  7. ^ הוא
  8. ^ לבהמה וחיה להיזקק זה לזה
  9. ^ בזמן שיתרועעו שבלים - בניסן, אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא
  10. ^ ולכך היו צריכין, וראיה היא שבניסן נברא העולם
  11. ^ "עושה פרי לדורות"
  12. ^ ומיהו השתא - עץ פרי הוו
  13. ^ והיינו עץ פרי: ראוי היה לטעון פרי מיד
  14. ^ שְאָלָם אם חפצין להבראות ואמרו "הן"
  15. ^ בטעם כל אחד ואחד, ובדפוס כל אחד ואחד
  16. ^ אלמא הם איתנים - הם הרים
  17. ^ ואשכחן דנקראו אבות "הרים", שנאמר: "מדלג על ההרים"
  18. ^ ודילג את הקץ בשביל ההרים
  19. ^ אייר הוא
  20. ^ כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן; אי נמי זימנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה
  21. ^ שופר, יום הכפורים, וסוכה, לולב וערבה וניסוך המים וערבה
  22. ^ להנות
  23. ^ יום טוב הבא ראשון
  24. ^ וכל מה שאתה יכול להרחיק יום הבשורה מיום הלידה - הרחיקם, כדי למצוא ימי עיבור הוולד בין שניהם, ואין אתה יכול להרחיקו אלא ממועד למועד, כשתאמר שנתבשר במועד זה ושתלד למועד הבא
  25. ^ טומאת נדה, דקיימא לן (בבבא מציעא פז,א) שרה אמנו אותו היום פרסה נדה, לפיכך ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אבל לא העוגות שלשתה היא בטומאה
  26. ^ במסכת נדה (דף לח,א) אינה יולדת למקוטעין אלא לחדשים שלימים של שלשים יום
  27. ^ ה
  28. ^ בתריה דההוא קרא כתיב דכי חק לישראל
  29. ^ ו
  30. ^ ביוסף כתיב, בתר 'עדות ביהוסף'
  31. ^ לגאולה
  32. ^ שבמרחשון עולה עקרב בתחלת היום, ואחריו קשת; נמצא טלה עולה בסוף היום