ביאור:בבלי ראש השנה דף כה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ראש השנה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה |
למהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה
וערבית במערב [1]"; אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם [2].
כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל.
ועוד באו שנים ואמרו "ראינוהו בזמנו [3]", ובליל עיבורו לא נראה [4] - וקיבלן רבן גמליאל;
אמר רבי דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן: היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה?
אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך [5];
שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך.
הלך ומצאו רבי עקיבא [6] מיצר [7], אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל - עשוי, שנאמר (ויקרא כג ד) אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם [במועדם] [8] - בין בזמנן בין שלא בזמנן - אין לי מועדות אלא אלו.
בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל - צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר (שמות כד ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל - ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה [9].
נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו.
עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו; אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי: רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דברי.
גמרא:
תניא: אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כך מקובלני מבית אבי אבא: פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה.
אמר רבי יוחנן מאי טעמא דבי רבי דכתיב (תהלים קד יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו: - שמש הוא דידע מבואו, ירח לא ידע מבואו.
רבי חייא חזייא לסיהרא [10] דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה; שקל קלא [11] פתק ביה [זרק לכונו], אמר: "לאורתא בעינן לקדושי בך [12] ואת קיימת הכא [13]? זיל איכסי!"
אמר ליה רבי לרבי חייא [14]: "זיל לעין טב, וקדשיה לירחא [15]" [16], ושלח לי סימנא: 'דוד מלך ישראל חי וקים'" [17].
תנו רבנן: 'פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש; כסבורים העם לומר "ראש חדש", ובקשו בית דין לקדשו; אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים; ואותו היום מתה אמו של בן זזא, והספידה רבן גמליאל הספד גדול; לא מפני שראויה לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש [18]'.
הלך רבי עקיבא [19] [ומצאו ר"ע] מיצר כו':
איבעיא להו: מי מיצר? רבי עקיבא מיצר או רבי יהושע מיצר?
תא שמע, דתניא: 'הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר; אמר לו: רבי! מפני מה אתה מיצר? אמר לו: עקיבא - ראוי לו שיפול למטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו.
אמר לו: רבי! תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני? אמר לו: אמור! אמר לו: הרי הוא אומר (ויקרא כג ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: מועדי ה' אשר תקראו) אתם [מקראי קדש אלה הם מועדי]; (ויקרא כג ד: אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו) אתם [במועדם]; (ויקרא כג לז: אלה מועדי ה', אשר תקראו) אתם [מקראי קדש להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו]: שלש פעמים [20]: 'אתם' - אפילו שוגגין [21], 'אתם' - אפילו מזידין, 'אתם' - אפילו מוטעין [22].
בלשון הזה אמר לו: עקיבא! נחמתני, נחמתני!'
בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו':
תנו רבנן: 'למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו? שלא יאמר אדם [23] "פלוני כמשה ואהרן?" "פלוני כנדב ואביהוא?" "פלוני כאלדד ומידד?" [24], ואומר: (שמואל א יב ו) ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן [ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים] ואומר: (שמואל א יב יא) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל [ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח] [25] - ירובעל זה גדעון; ולמה נקרא שמו ירובעל? שעשה מריבה עם הבעל; בדן זה שמשון; ולמה נקרא שמו בדן? דאתי מדן; יפתח כמשמעו;
ואומר: (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו [קראים אל ה' והוא יענם]: שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם[26], לומר לך: ירובעל בדורו כמשה בדורו; בדן בדורו כאהרן בדורו; יפתח בדורו כשמואל בדורו, ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים; ואומר (דברים יז ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם [ודרשת והגידו לך את דבר המשפט] - וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו [27]! ואומר: (קהלת ז י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה [כי לא מחכמה שאלת על זה] [28]'.
נטל מקלו ומעותיו בידו:
תנו רבנן: כיון שראה אותו - עמד מכסאו ונשקו על ראשו, אמר לו: שלום עליך רבי ותלמידי! רבי - שלמדתני תורה ברבים, ותלמידי - שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד; אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים!
- "קל וחומר"? חיובא הוא!
אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים - נושאין קטנים קל וחומר בעצמן'.
הדרן עלך אם אינן מכירין
ראש השנה פרק שלישי[עריכה]
משנה:
ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים [29] ולא הספיקו לומר "מקודש" עד שחשיכה - הרי זה מעובר.
ראוהו בית דין בלבד [30]: יעמדו שנים ויעידו [31] בפניהם [32], ויאמרו "מקודש מקודש".
ראוהו שלשה והן בית דין - יעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו "מקודש מקודש", שאין היחיד נאמן [33] על ידי עצמו [34].
גמרא:
למה לי למיתנא ראוהו בית דין וכל ישראל [35]?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל איפרסמא לה [36], ולא ליעברוה' - קא משמע לן.
וכיון דתנא ליה ראוהו בית דין וכל ישראל - נחקרו העדים למה לי [37]? הכי קאמר: אי נמי נחקרו העדים ולא הספיקו לומר 'מקודש' עד שחשיכה - הרי זה מעובר.
וכיון דתנא עד שחשיכה הרי זה מעובר - למה לי למיתנייה חקירת העדים כלל [38]?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'תיהוי חקירת עדים כתחילת דין, ו"מקודש מקודש" כגמר דין, ולקדשי בליליא [39] מידי דהוה אדיני ממונות, דתנן: דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, הכא נמי מקדשין בליליא' - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
אמר קרא (תהלים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב [40] - אימת הוי 'חק'? בגמר דין, וקא קרי ליה רחמנא 'משפט' [41]: מה משפט ביום [42] - אף הכא נמי ביום.
ראוהו בית דין יעמדו שנים ויעידו בפניהם:
ואמאי [43]? לא תהא שמיעה גדולה מראייה [44]?
אמר רבי זירא: כגון שראוהו בלילה [45].
ראוהו שלשה והן בית דין - יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד:
אמאי? הכא נמי נימא 'לא תהא שמיעה גדולה מראייה'?, וכי תימא הכא נמי כגון שראוהו בלילה - היינו הך!
סיפא איצטריכא ליה: דאין היחיד נאמן על ידי עצמו: דסלקא דעתך אמינא 'הואיל ותניא דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו ביחיד - הכא נמי ניקדשיה ביחידי' - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו, וקאמר ליה הקדוש ברוך הוא: עד דאיכא אהרן בהדך, דכתיב (שמות יב א-ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם [ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה].
למימרא דעד נעשה דיין [46]; לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתניא: 'סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש –
הערות[עריכה]
- ^ את החדשה
- ^ דקיימא לן (ראש השנה דף כ,ב) עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא; כך פירשו רבותי; ולבי נוקפי: מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה - ואין לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן, שהרי מתוך קוטנה, הישנה היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חידושה! ונראה לי דעל החדשה העידו, ו'עדי שקר' דקאמר רבי יוחנן בו נורי - לפי שאינה ממהרת לרוץ בי"ב שעות שביום מתוך המזרח לתוך המערב, ועל זה קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבא
- ^ ביום שלשים
- ^ שהיו מצפין בית דין והעם שתהא מגולה ויראוה - מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם
- ^ לעבר את החדש
- ^ לרבי יהושע
- ^ על שהנשיא גזר עליו לחלל יום הכפורים
- ^ בקריאת בית דין תלאו הכתוב
- ^ שאם בא אדם לדון אחר בית דין שבימיו, ולומר "וכי בית דין זה כמשה ואהרן, כאלדד ומידד?" אומרים לו: שמא חשוב הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם
- ^ ישנה
- ^ פיסת רגבים; מוט"א בלע"ז
- ^ צריכין אנו לעשות הלילה יום טוב של ראש השנה, לחסר את אלול ולאיים על העדים לומר "ראינוהו בזמנו" לקדשו למחר, ואף על פי שלא ראוהו, לפי שהיה עיבור החדש דוחה את יום הכפורים אצל שבת
- ^ ואם תהא נראית ערבית - שוב לא יקדשו את החדש למחר! [כדאמרן לעיל פרק קמא (דף כ): צריך שיהא לילה ויום מן החדש: שאם נראית הישנה לאור כ"ט - אין מקדשין מחר את החדש
- ^ דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ"ט
- ^ וסלק תלונותם מעלי
- ^ ומורי פירש שגזרו גזרה במקומו שלא יקדשו את החדש!
- ^ דוד מלך ישראל - נמשל כלבנה, שנאמר בו (תהלים פט לז) כסאו כשמש נגדי - כירח יכון עולם
- ^ שאין מספידין ביום טוב
- ^ ומצאו
- ^ שלשה זמנין כתיב 'אשר תקראו אותם' בפרשת שור או כשב וקרי ביה 'תקראו אתם'
- ^ מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר וטועין
- ^ על ידי עדי שקר
- ^ על בית דין שבימיו
- ^ "וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו"? עכשיו שלא נתפרשו - אמור לו: אם אינו כמשה ואהרן הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם
- ^ שמואל הנביא אמר לישראל: הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו: משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל
- ^ - הרי ששקל הכתוב שמואל עם משה ואהרן; ובכתובים הראשונים כתוב ירובעל בדן ויפתח עם משה ואהרן ושמואל - שלשה קלים עם שלשה חמורים
- ^ הרי לימדך הכתוב כאן שאין לך לבקש אלא שופט שהיה בימיך
- ^ לפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה - שאי אפשר שיהו אחרונים כראשונים
- ^ מפרש בגמרא: אי נמי נחקרו העדים
- ^ שאין מי שיעיד אלא הם; ולאו ארישא קאי; [ראוהו] בסמוך לחשיכה, אלא שהיה שהות לקדש
- ^ השנים
- ^ ואף על פי שכולן ראוהו; ובגמרא פריך 'לא תהא שמיעה גדולה מראייה'
- ^ לומר "מקודש"
- ^ בפני עצמו, לכן צריך להושיב מחביריהן אצלו
- ^ הרי ראוהו בית דין
- ^ דביום שלשים נראה לקדשו
- ^ חקירתן אחרי שהכל ראו
- ^ כיון דאשמועינן דכי ראוהו בית דין וכל ישראל, אפילו הכי מעברין ליה - כל שכן נחקרו העדים
- ^ היכא דאיכא חקירת עדים ביום תו לא ניעברוה, אלא יגמרו הדבר בלילה, ויקדשוהו ביום שלשים לענין תיקון המועדות
- ^ בקידוש החדש דרשינן ליה בפרק קמא (ח,ב)
- ^ היינו תחילת דין
- ^ נפקא לן בסנהדרין (דף לד) מ'והיה ביום הנחילו את בניו' (דברים כא טז) - ביום אתה מפיל נחלות כו'
- ^ יעמדו שנים ויעידו? הלא ראוהו כולן, יקדשוהו בראייתם!
- ^ דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראייה! דהא גבי עדות החדש לא כתיב 'עדות' אלא 'כזה ראה וקדש'
- ^ הלכך למחר - אי לאו שמיעה - על מה יקדשו?
- ^ מי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין; ואֵלו - כולן ראוים להיות עדים, שהרי כולם ראוהו