ביאור:בבלי יומא דף ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יומא פרק ראשון שבעת ימים
משנה:
שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין [1] כהן גדול [2] מביתו ללשכת פרהדרין [3],
ומתקינין לו כהן אחר תחתיו [4] שמא יארע בו פסול [5];
רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ (ויקרא טז ו,יא,יז) - ביתו זו אשתו!
אמרו לו: אם כן [6] אין לדבר סוף [7].
גמרא:
תנן התם [פרה פ"ג מ"א]: 'שבעת ימים קודם שריפת הפרה [8] היו מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה [9] צפונה מזרחה [10], ו'לשכת בית האבן' היתה נקראת'; ולמה נקרא שמה לשכת בית האבן? - שכל מעשיה [11] בכלי גללים [12] בכלי אבנים ובכלי אדמה [13];
מאי טעמא [14]?
כיון דטבול יום כשר בפרה [15], דתנן [פרה פ"ג מ"ז]: מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין, שהיו אומרים: במעורבי השמש היתה נעשית - תקינו לה רבנן כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה דלא ליקבלו טומאה, כי היכי דלא ליזלזלו בה [16].
מאי שנא צפונה מזרחה?
כיון דחטאת היא [17], וחטאת טעונה צפונה [18], וכתיב בה [19] (במדבר יט ד: וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה) אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד [מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים] [20] - תקינו לה רבנן לשכה צפונה מזרחה, כי היכי דלהוי לה היכירא [21].
מאי 'בירה'?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מקום היה בהר הבית ו'בירה' שמו;
וריש לקיש אמר: כל המקדש כולו קרוי 'בירה', שנאמר (דברי הימים א כט יט)[ וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֹתֶיךָ עֵדְוֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת] הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי [22].
מנא הני מילי [23]?
אמר רב מניומי בר חלקיה אמר רבי מחסיא בר אידי אמר רבי יוחנן: אמר קרא: (ויקרא ח לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [24]: לַעֲשֹׂת - אלו מעשי פרה; לְכַפֵּר - אלו מעשי יום הכפורים.
בשלמא כוליה קרא בפרה לא מתוקם: לְכַפֵּר כתיב, ופרה לאו בת כפרה היא; אלא אימא כוליה קרא ביום הכפורים כתיב?
אמרי: יליף צוה צוה: כתיב הכא צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת, וכתיב התם (במדבר יט ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל] מה להלן פרה - אף כאן פרה, ומה כאן פרישה - אף להלן פרישה.
ואימא: צִוָּה צִוָּה דיום הכפורים, דכתיב (ויקרא טז לד) [וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה] וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה!?
דנין צִוָּה דלפני עשיה [25] מ- צִוָּה דלפני עשיה, ואין דנין צִוָּה דלאחר עשיה מ-צִוָּה דלפני עשיה.
ואימא 'צוה' דקרבנות [26], דכתיב (ויקרא ז לח) [אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי] בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי]?
דנין צִוָּה מ-צִוָּה, ואין דנין צותו מ-צִוָּה;
ומאי נפקא מינה?: והתנא דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז ה"ז]: (ויקרא יד לט) וְשָׁב הַכֹּהֵן [בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת] (ויקרא יד מד) וּבָא הַכֹּהֵן [וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא] - זו היא שיבה זו היא ביאה [27]'!?
הני מילי היכא דליכא דדמי ליה, אבל היכא דאיכא דדמי ליה - מדדמי ליה ילפינן.
לְכַפֵּר - אלו מעשה יום הכפורים - ואימא כפרה דקרבנות [28]?
מי ידעינן הי כהן מתרמי דבעי ליה פרישה [29]?
אמרי: אלמה לא ניבעי ליה פרישה לכוליה משמרת בית אב [30]?
דנין דבר שקבוע לו זמן [31] מדבר שקבוע לו זמן [32], לאפוקי קרבנות דכל יומא איתנהו.
ואימא רגלים?
דנין דבר שנוהג פעם אחת בשנה [33] מדבר הנוהג פעם אחת בשנה, לאפוקי רגלים דלאו פעם אחת בשנה נינהו;
ואימא רגל אחד, וכי תימא 'לא ידעינן הי מינייהו, אי חג המצות הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, אי חג הסוכות הואיל ומרובה מצותו [34]' - אלא דנין פרישת שבעה ליום אחד מפרישת שבעה ליום אחד, ואין דנין פרישת שבעה לשבעה מפרישת שבעה ליום אחד [35]!
ואימא שמיני [36], דפרישת שבעה ליום אחד הוא?
דנין דבר שאין קדושה לפניו מדבר שאין קדושה לפניו, ואין דנין דבר שיש קדושה לפניו מדבר שאין קדושה לפניו;
ולאו קל וחומר הוא?: השתא דבר שאין קדושה לפניו בעי פרישה, דבר שיש קדושה לפניו לא כל שכן!?
אמר רב משרשיא: לא! הַזֶּה [37] כתיב: כזה [38].
רב אשי אמר: מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה, טפל דידיה בעי פרישה?! ואפילו למאן דאמר שמיני רגל בפני עצמו הוא - הני מילי לענין
הערות
[עריכה]- ^ בגמרא (יומא ו א) מפרש למה מפרישין
- ^ שכל עבודת יום הכפורים אינה כשירה אלא בו, כדיליף בהוריות בפרק בתרא (יב,ב), דכתיב גבי יום הכפורים (ויקרא טז לב) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ
- ^ כך שמה, ובגמרא מפרש למה נקראת כן
- ^ ומזמנין כהן אחר להיות כהן גדול תחתיו
- ^ קרי או שאר טומאה המעכבין מלבוא למקדש
- ^ דחיישת למיתה
- ^ שמא גם זו תמות
- ^ פרה אדומה
- ^ לקמיה מפרש מאי 'בירה'
- ^ במקצוע מזרחית צפונית של עזרה היתה
- ^ של פרה
- ^ צפיעי בקר, מפרש להו בפרק 'רבי ישמעאל' [במנחות סט,ב]
- ^ שאין עשויין ככלי חרס בכבשן, אלא מן האדמה היא, שהוא כאבן רכה, וחוקקין ממנה כלים
- ^ תקינו לה כלים הללו
- ^ לקמן יליף בפרק 'טרף בקלפי' (יומא מג ב): וְהִזָּה הַטָּהֹר (במדבר יט יט)
- ^ לומר: "הואיל וטבול יום כשר בפרה - אין צריך להיות זריזין בה בשמירת טהרה"; לכך עשו בה מעלות הרבה לטהרה, וזו אחת מהן
- ^ חטאת נקראת, שנאמר (במדבר יט ט) לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא
- ^ חטאות הקריבות במזבח נשחטות בצפון; ולא שזו טעונה צפון, שהרי היא נשחטת בהר המשחה!
- ^ בפרה בהזאת דמה
- ^ שהוא עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל שהוא בכותל מזרחי
- ^ לדעת שהופרש שם: כדי להטיל עליו עבודת פרה הקרויה חטאת וטעונה מזרח, וישים לב להיות זריז במעשיה וסדר עבודותיה
- ^ אשר זימנתי לה מקום גורן ארוְנָה לבנותה בו; ודוד קאמר ליה להאי קרא בדברי הימים
- ^ דבעי פרישה ליום הכפורים ולפרה
- ^ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה - במלואים, שצוה אותם לפרוש מביתם שבעה ימים, שנאמר (ויקרא ח לה) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים, ובשמיני עבדו, שנאמר (ויקרא ט א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא וגו', וכתיב [פסוק ז] קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' - צִוָּה לעשות לדורות: לפרוש שבעה לפני עבודת יום אחד
- ^ דלפני קיום המצוה
- ^ להצריך כל כהן העובד במקדש פרישה לקרבנות ציבור
- ^ לדון גזירה שוה זה מזה: מה שיבה חולץ וקוצה וטח - אף ביאה חולץ וקוצה וטח
- ^ כגון קרבנות יחיד, דכתיב בהן בכמה מקומות וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן
- ^ והלא על ידי פייס היו עובדין, כדאמרינן לקמן (יומא כב א)
- ^ אלמה לא - בתמיה - אינך יכול לומר בהן פרישה?: הרי יש לומר על כל בית אב [של משמרת החלוקין לימי שבת] לשמש איש יומו: שיפרשו כל בית אב שבעת ימים קודם היום הקבוע לו
- ^ יום הכפורים
- ^ המילואים, שנאמר: (שמות מ ב) בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, והוא היה שמיני למילואים
- ^ מילואים, פעם אחת הוא דהוו בשנה
- ^ כלומר: יש לך לומר שעל חג המצות נאמר, הואיל ופתח בו תחילה בכל מקום! או על חג הסוכות - הואיל ומרובה מצותו: בסוכה ולולב וערבה וניסוך המים!
- ^ בשביל יום שמיני לבדו
- ^ עצרת
- ^ (ויקרא ח לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה
- ^ לא הצריך פרישה אלא לדוגמתו