ביאור:בבלי יומא דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יומא פרק ראשון שבעת ימים

משנה:

שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין [1] כהן גדול [2] מביתו ללשכת פרהדרין [3],

ומתקינין לו כהן אחר תחתיו [4] שמא יארע בו פסול [5];

רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ (ויקרא טז ו,יא,יז) - ביתו זו אשתו!

אמרו לו: אם כן [6] אין לדבר סוף [7].

גמרא:

תנן התם [פרה פ"ג מ"א]: 'שבעת ימים קודם שריפת הפרה [8] היו מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה [9] צפונה מזרחה [10], ו'לשכת בית האבן' היתה נקראת'; ולמה נקרא שמה לשכת בית האבן? - שכל מעשיה [11] בכלי גללים [12] בכלי אבנים ובכלי אדמה [13];

מאי טעמא [14]?

כיון דטבול יום כשר בפרה [15], דתנן [פרה פ"ג מ"ז]: מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין, שהיו אומרים: במעורבי השמש היתה נעשית - תקינו לה רבנן כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה דלא ליקבלו טומאה, כי היכי דלא ליזלזלו בה [16].

מאי שנא צפונה מזרחה?

כיון דחטאת היא [17], וחטאת טעונה צפונה [18], וכתיב בה [19] (במדבר יט ד: וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה) אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד [מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים] [20] - תקינו לה רבנן לשכה צפונה מזרחה, כי היכי דלהוי לה היכירא [21].

מאי 'בירה'?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מקום היה בהר הבית ו'בירה' שמו;

וריש לקיש אמר: כל המקדש כולו קרוי 'בירה', שנאמר (דברי הימים א כט יט)[ וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֹתֶיךָ עֵדְוֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת] הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי [22].

מנא הני מילי [23]?

אמר רב מניומי בר חלקיה אמר רבי מחסיא בר אידי אמר רבי יוחנן: אמר קרא: (ויקרא ח לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [24]: לַעֲשֹׂת - אלו מעשי פרה; לְכַפֵּר - אלו מעשי יום הכפורים.

בשלמא כוליה קרא בפרה לא מתוקם: לְכַפֵּר כתיב, ופרה לאו בת כפרה היא; אלא אימא כוליה קרא ביום הכפורים כתיב?

אמרי: יליף צוה צוה: כתיב הכא צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת, וכתיב התם (במדבר יט ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל] מה להלן פרה - אף כאן פרה, ומה כאן פרישה - אף להלן פרישה.

עמוד ב

ואימא: צִוָּה צִוָּה דיום הכפורים, דכתיב (ויקרא טז לד) [וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה] וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה!?

דנין צִוָּה דלפני עשיה [25] מ- צִוָּה דלפני עשיה, ואין דנין צִוָּה דלאחר עשיה מ-צִוָּה דלפני עשיה.

ואימא 'צוה' דקרבנות [26], דכתיב (ויקרא ז לח) [אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי] בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי]?

דנין צִוָּה מ-צִוָּה, ואין דנין צותו מ-צִוָּה;

ומאי נפקא מינה?: והתנא דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז ה"ז]: (ויקרא יד לט) וְשָׁב הַכֹּהֵן [בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת] (ויקרא יד מד) וּבָא הַכֹּהֵן [וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא] - זו היא שיבה זו היא ביאה [27]'!?

הני מילי היכא דליכא דדמי ליה, אבל היכא דאיכא דדמי ליה - מדדמי ליה ילפינן.

לְכַפֵּר - אלו מעשה יום הכפורים - ואימא כפרה דקרבנות [28]?

מי ידעינן הי כהן מתרמי דבעי ליה פרישה [29]?

אמרי: אלמה לא ניבעי ליה פרישה לכוליה משמרת בית אב [30]?

דנין דבר שקבוע לו זמן [31] מדבר שקבוע לו זמן [32], לאפוקי קרבנות דכל יומא איתנהו.

ואימא רגלים?

דנין דבר שנוהג פעם אחת בשנה [33] מדבר הנוהג פעם אחת בשנה, לאפוקי רגלים דלאו פעם אחת בשנה נינהו;

ואימא רגל אחד, וכי תימא 'לא ידעינן הי מינייהו, אי חג המצות הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, אי חג הסוכות הואיל ומרובה מצותו [34]' - אלא דנין פרישת שבעה ליום אחד מפרישת שבעה ליום אחד, ואין דנין פרישת שבעה לשבעה מפרישת שבעה ליום אחד [35]!

ואימא שמיני [36], דפרישת שבעה ליום אחד הוא?

דנין דבר שאין קדושה לפניו מדבר שאין קדושה לפניו, ואין דנין דבר שיש קדושה לפניו מדבר שאין קדושה לפניו;

ולאו קל וחומר הוא?: השתא דבר שאין קדושה לפניו בעי פרישה, דבר שיש קדושה לפניו לא כל שכן!?

אמר רב משרשיא: לא! הַזֶּה [37] כתיב: כזה [38].

רב אשי אמר: מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה, טפל דידיה בעי פרישה?! ואפילו למאן דאמר שמיני רגל בפני עצמו הוא - הני מילי לענין

הערות[עריכה]

  1. ^ בגמרא (יומא ו א) מפרש למה מפרישין
  2. ^ שכל עבודת יום הכפורים אינה כשירה אלא בו, כדיליף בהוריות בפרק בתרא (יב,ב), דכתיב גבי יום הכפורים (ויקרא טז לב) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ
  3. ^ כך שמה, ובגמרא מפרש למה נקראת כן
  4. ^ ומזמנין כהן אחר להיות כהן גדול תחתיו
  5. ^ קרי או שאר טומאה המעכבין מלבוא למקדש
  6. ^ דחיישת למיתה
  7. ^ שמא גם זו תמות
  8. ^ פרה אדומה
  9. ^ לקמיה מפרש מאי 'בירה'
  10. ^ במקצוע מזרחית צפונית של עזרה היתה
  11. ^ של פרה
  12. ^ צפיעי בקר, מפרש להו בפרק 'רבי ישמעאל' [במנחות סט,ב]
  13. ^ שאין עשויין ככלי חרס בכבשן, אלא מן האדמה היא, שהוא כאבן רכה, וחוקקין ממנה כלים
  14. ^ תקינו לה כלים הללו
  15. ^ לקמן יליף בפרק 'טרף בקלפי' (יומא מג ב): וְהִזָּה הַטָּהֹר (במדבר יט יט)
  16. ^ לומר: "הואיל וטבול יום כשר בפרה - אין צריך להיות זריזין בה בשמירת טהרה"; לכך עשו בה מעלות הרבה לטהרה, וזו אחת מהן
  17. ^ חטאת נקראת, שנאמר (במדבר יט ט) לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא
  18. ^ חטאות הקריבות במזבח נשחטות בצפון; ולא שזו טעונה צפון, שהרי היא נשחטת בהר המשחה!
  19. ^ בפרה בהזאת דמה
  20. ^ שהוא עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל שהוא בכותל מזרחי
  21. ^ לדעת שהופרש שם: כדי להטיל עליו עבודת פרה הקרויה חטאת וטעונה מזרח, וישים לב להיות זריז במעשיה וסדר עבודותיה
  22. ^ אשר זימנתי לה מקום גורן ארוְנָה לבנותה בו; ודוד קאמר ליה להאי קרא בדברי הימים
  23. ^ דבעי פרישה ליום הכפורים ולפרה
  24. ^ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה - במלואים, שצוה אותם לפרוש מביתם שבעה ימים, שנאמר (ויקרא ח לה) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים, ובשמיני עבדו, שנאמר (ויקרא ט א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא וגו', וכתיב [פסוק ז] קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' - צִוָּה לעשות לדורות: לפרוש שבעה לפני עבודת יום אחד
  25. ^ דלפני קיום המצוה
  26. ^ להצריך כל כהן העובד במקדש פרישה לקרבנות ציבור
  27. ^ לדון גזירה שוה זה מזה: מה שיבה חולץ וקוצה וטח - אף ביאה חולץ וקוצה וטח
  28. ^ כגון קרבנות יחיד, דכתיב בהן בכמה מקומות וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן
  29. ^ והלא על ידי פייס היו עובדין, כדאמרינן לקמן (יומא כב א)
  30. ^ אלמה לא - בתמיה - אינך יכול לומר בהן פרישה?: הרי יש לומר על כל בית אב [של משמרת החלוקין לימי שבת] לשמש איש יומו: שיפרשו כל בית אב שבעת ימים קודם היום הקבוע לו
  31. ^ יום הכפורים
  32. ^ המילואים, שנאמר: (שמות מ ב) בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, והוא היה שמיני למילואים
  33. ^ מילואים, פעם אחת הוא דהוו בשנה
  34. ^ כלומר: יש לך לומר שעל חג המצות נאמר, הואיל ופתח בו תחילה בכל מקום! או על חג הסוכות - הואיל ומרובה מצותו: בסוכה ולולב וערבה וניסוך המים!
  35. ^ בשביל יום שמיני לבדו
  36. ^ עצרת
  37. ^ (ויקרא ח לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה
  38. ^ לא הצריך פרישה אלא לדוגמתו