ביאור:בבלי יומא דף נו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עשרה - מעשר ראשון, תשעה - מעשר שני", ומיחל [1] ושותה מיד [2] - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין' - אלמא אין ברירה!
ממאי? דילמא שאני התם כדקתני טעמא [המשך התוספתא]: אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע? ואמר להם: לכשיבקע [3]! [4]
אלא מדתני איו, דתני איו: רבי יהודה אומר: אין אדם מתנה על שני דברים כאחד, אלא אם בא חכם למזרח - עירובו למזרח; למערב - עירובו למערב, אבל לכאן ולכאן – לא [5], והוינן בה [6]: מאי שנא לכאן ולכאן דלא? דאין ברירה? למזרח ומערב נמי [7] אין ברירה [8]? ואמר רבי יוחנן: כשכבר בא חכם [9]; והשתא דאמרינן לרבי יהודה אין ברירה [10] - הא כתיבה אית ליה! יום הכפורים נמי [11] נעביד תרי, ונכתוב עלייהו!?
משום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה [12]; דאי לא תימא הכי, בלא כתיבה נמי: האי נפיש והאי זוטר! וכי תימא לא מקביל ליה כוליה - והאמר רב יהודה 'השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר (ויקרא ד ז) [וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד] וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ [אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד]! וכי תימא דילמא משתפיך מיניה - האי חיור והאי סומק [13]! אלא משום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה - הכא נמי משום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה.
ההוא [14] דנחית קמיה דרבא [15] – אמר: "יצא והניחו על כן שני שבהיכל, נטל דם הפר והניח דם השעיר"; אמר ליה: חדא כרבנן [16] וחדא כרבי יהודה [17]? אימא "הניח דם השעיר ונטל דם הפר".
והזה ממנו על הפרוכת כנגד ארון מבחוץ:
תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ג פ"ד ה"ה]: ’[ויקרא טז,טז: וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד [הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם] - מה תלמוד לומר?
כשם שמזה לפני לפנים - כך מזה בהיכל: מה לפני לפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר - כך מזה בהיכל; וכשם שלפני לפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר - כך מזה בהיכל;
הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם - אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם.'
אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא:
הערות[עריכה]
- ^ מעשר שני על המעות, דְמַה שיש בידו לתקן - יתקן
- ^ מן התערובת וכשיהיו לו כלים יפריש בם התרומה ומעשר, דסמכין אברירה, ולומר זה היה התרומה, והוא שתה חולין
- ^ לכשיבקע נחוש לו
- ^ כלומר: לא חיישינן לשמא יבקע, דאפשר דמסר ליה לשומר!
- ^ אין אדם מתנה על שני דברים להניח שני עירובין אחד למזרח ואחד למערב שמא אם יבאו שני חכמים אחד למזרח ואחד למערב ולומר "לאי זה מהן שארצה אלך למחר", לפי שקניית עירוב בין השמשות היא, וכשזה בורר למחר אותו שירצה - לא סמכינן אברירה לומר 'הוברר שהעירוב לצד חכם זה קנה שביתה אמש' אלא על חכם אחד ואינו יודע לאיזה רוח יבא הוא מתנה: "אם בא למזרח עירובי של מזרח יקנה, ואם בא למערב - עירובי של מערב יקנה" ואילו לכאן ולכאן על שני חכמים "למקום שארצה אלך" – לא, דאין ברירה
- ^ דקא סלקא דעתא בין השמשות עדיין חכם לא בא, והוא באלכסון, ויכול לבא משתחשך למזרח ולמערב, ובא לו לאחד מהן
- ^ כשתלה זה עירובו בדעת החכם לומר "יקנה עירוב לרוח שהחכם בא לה"
- ^ שמא בין השמשות היה בדעתו של חכם לרוח שכנגדה
- ^ בין השמשות, דקנה עירוב לאותו הרוח, שכך התנה זה מבעוד יום
- ^ והשתא דאמרת טעמא דרבי יהודה בקיני חובה משום דברירה לית ליה
- ^ דקאמר לא היה שם אלא כן אחד
- ^ לעיוני בכתיבה
- ^ דם הפר סומק, כדאמרן באידך פירקין (דף מה,א) שדומה לדם הפרים
- ^ שליח צבור
- ^ והיה אומר סדר יום הכפורים בתפלה כמו שאנו אומרים
- ^ דאמרת "כן השני"
- ^ דאמרת 'נטל' תחילה ואחר כך 'הניח', אלמא לא היה כן שני להניחו - לכך הוצרך ליטול תחילה