ביאור:בבלי יומא דף פו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חוץ מ- לֹא תִשָּׂא [אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא]’ [1]!?

לֹא תִשָּׂא וכל דדמי ליה [2].

תא שמע [תוספתא יומא פ"ד ה"ה [ליברמן]]: רבי יהודה אומר: כל שהוא מ-לֹא תִשָּׂא ולמטה - תשובה מכפרת; מ-לֹא תִשָּׂא ולמעלה - תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר.

לֹא תִשָּׂא וכל דדמי ליה.

תא שמע [מכילתא דרשב"י פרק כ פסוק ז, בקיצור]: 'לפי שנאמר בחורב [3] תשובה ונקה - יכול אף לֹא תִשָּׂא עמהן [4]? - תלמוד לומר: לֹא יְנַקֶּה;

יכול אף שאר חייבי לאוין כן?

תלמוד לומר: אֶת שְׁמוֹ: שמו הוא דאינו מנקה, אבל מנקה שאר חייבי לאוין.'

תנאי היא, דתניא: 'על מה תשובה מכפרת?

על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה;

ועל מה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר?

על כריתות ועל מיתות בית דין ועל לא תעשה גמור.'

אמר מר: לפי שנאמר בחורב ונקה - מנא לן?

דתניא: 'רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה [5], הא כיצד? - מנקה הוא לשבין ואינו מנקה לשאינן שבין.'

[מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכת דבחדש יתרו פרשה ז ד"ה מפני ארבעה] 'שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי [6]: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש [7]?

אמר: שלשה הן [8], ותשובה עם כל אחד ואחד [9]:

עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר (ירמיהו ג כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים [10] אֶרְפָּה [מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ] [11]

עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [לְטַהֵר אֶתְכֶם] מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם [לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ] [12];

עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט לג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם [13];

אבל מי שיש חילול השם בידו [14] - אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר [15] (ישעיהו כב יד) וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן [אָמַר ה' אלקים צְבָאוֹת] [16].'

היכי דמי חילול השם?

אמר רב: כגון אנא: אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר [17].

אמר אביי: לא שנו אלא באתרא דלא תבעי [18], אבל באתרא דתבעי לית לן בה.

אמר רבינא: ומתא מחסיא [19] - אתרא דתבעי הוא.

אביי, כדשקיל בישרא מתרי שותפי - יהיב זוזא להאי וזוזא להאי [20], והדר מקרב להו גבי הדדי ועביד חושבנא [21].

רבי יוחנן אמר: כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה [22] ובלא תפילין.

יצחק דבי רבי ינאי אמר: כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו [23] - היינו חילול השם. היכי דמי?

אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דקא אמרי אינשי "שרא ליה מריה לפלניא" [24].

אביי אמר: כדתניא: '(דברים ו ה) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ [בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ] - שיהא שם שמים מתאהב על ידך [25]; שיהא קורא [26] ושונה [27] ומשמש תלמידי חכמים [28], ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות; מה הבריות אומרות עליו? – "אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט ג) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר; אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה; פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו, ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו כ) [וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי] בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.' [29]

אמר רבי חמא ברבי חנינא: גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם, שנאמר (הושע יד ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה [כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ];

רבי חמא ברבי חנינא רמי: כתיב (ירמיהו ג כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים - דמעיקרא שובבים אתם [30], וכתיב אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם [הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ] [31]?

לא קשיא: כאן מאהבה [32] כאן מיראה.

רב יהודה רמי: כתיב (ירמיהו ג כב) שׁוּבוּ בָּנִים [33] שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם [הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ], וכתיב (ירמיהו ג יד) [שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה’] כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם [34] וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה [וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן]?

לא קשיא: כאן [35] מאהבה או מיראה, כאן על ידי יסורין [36]. [37]

אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע יד ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ [כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ].

עמוד ב

אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה [38], שנאמר (ירמיהו ג א) לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה'.

אמר רבי יונתן: גדולה תשובה שמביאה את הגאולה, שנאמר (ישעיהו נט כ) וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב [נְאֻם ה’]; מה טעם וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל? - משום דשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב.

אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר (הושע יד ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ [39]; הא 'עון' - מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול!

איני, והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר (יחזקאל לג יט) וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה [40]?

לא קשיא: כאן מאהבה כאן מיראה.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם, שנאמר (יחזקאל לג יט) וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ [וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם] הוּא יִחְיֶה.??? יחזקאל יח,כז-כח

אמר רבי יצחק: אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו [41], ואם תאמר מתפייס הימנו - ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים, אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים, שנאמר (הושע יד ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' [אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ] [42], ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וְקַח טוֹב, ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ; שמא תאמר פָּרי חובה [43] - תלמוד לומר: (הושע יד ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה [כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ].

תניא: 'היה רבי מאיר אומר: גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה - מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר (הושע יד ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ: 'מהם' לא נאמר, אלא מִמֶּנּוּ [44].'

היכי דמי בעל תשובה?

אמר רב יהודה: כגון שבאת לידו דבר עבירה [45]; פעם ראשונה ושניה וניצל ופירש הימנה.

מחוי רב יהודה: באותה אשה באותו פרק באותו מקום [46].

אמר רב יהודה: רב רמי: כתיב (תהלים לב א) [לְדָוִד מַשְׂכִּיל] אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה [47], וכתיב (משלי כח יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ [וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם]!?

לא קשיא: הא בחטא מפורסם [48], הא בחטא שאינו מפורסם [49]. [50]

רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן בעבירות שבין אדם לחבירו [51], כאן בעבירות שבין אדם למקום.

תניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: אדם עובר עבירה פעם ראשונה - מוחלין לו, שניה - מוחלין לו, שלישית - מוחלין לו, רביעית אין מוחלין לו, שנאמר (עמוס ב ו) כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ [עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם], ואומר (איוב לג כט) הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר; מאי ואומר? וכי תימא 'הני מילי בציבור אבל ביחיד לא' - תא שמע: הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר; מכאן ואילך אין מוחלין לו, שנאמר עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ.

תנו רבנן: 'עבירות שהתודה עליהן יום הכפורים זה - לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, ואם שנה בהן - צריך להתודות יום הכפורים אחר, ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן - עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ;

רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שכן שהוא משובח, שנאמר (תהלים נא ה) כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד [52];

אלא מה אני מקיים כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ? - כדרב הונא, דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו.

הותרה לו סלקא דעתך?

אלא אימא 'נעשית לו כהיתר'.

וצריך לפרוט את החטא [53], שנאמר (שמות לב לא) [וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר] אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב, דברי רבי יהודה בן בבא;

רבי עקיבא אומר: (תהלים לב א) [לְדָוִד מַשְׂכִּיל] אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה.

אלא מהו שאמר משה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב?

כדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די - גרם להם שיעשו אלהי זהב [54].

[ספרי במדבר פסקא קלז, בשינויים] 'שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד; משה אמר: יכתב סורחני, שנאמר (במדבר כ יב) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן] יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי [לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם] [55];

דוד אמר: אל יכתב סורחני, שנאמר (תהלים לב א) [לְדָוִד מַשְׂכִּיל] אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה; משל דמשה ודוד למה הדבר דומה? - לשתי נשים שלקו בבית דין; אחת קלקלה [56] ואחת אכלה פגי שביעית; אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה [57]; הביאו פגי שביעית [58] ותלו בצוארה, והיו מכריזין לפניה ואומרין "על עסקי שביעית היא לוקה".

מפרסמין את החנפין [59] מפני חילול השם [60], שנאמר (יחזקאל ג כ) וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו [הוּא יָמוּת כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ] [61];

תשובת המוחלטין [62] מעכבת הפורענות, ואף על פי שנחתם עליו גזר דין של פורענות;

שלות רשעים סופה תקלה [63];

והרשות [64] מקברת את בעליה [65]: ערום נכנס לה וערום יצא ממנה, ולואי שתהא יציאה [66] כביאה.

רב, כי הוה נפיק למידן דינא [67] - אמר הכי: בצבו נפשיה [68] לקטלא נפיק [69], וצבו ביתיה לית הוא עביד [70], וריקן לביתיה אזיל, ולואי שתהא ביאה [71] כיציאה.

רבא, כי הוה נפיק לדינא - אמר הכי:

הערות[עריכה]

  1. ^ קא סלקא דעתך משום דכתיב לֹא יְנַקֶּה
  2. ^ לא תעשה גמור
  3. ^ לאחר מעשה העגל כשעלה משה להתפלל עליהן, ולקמן מפרש לה
  4. ^ ינקה בתשובה
  5. ^ דכתיב וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה גבי הדדי (שמות לד ז; במדבר יד,יח; נחום א,ג)
  6. ^ במכילתא: אלעזר הקפר ללודיא
  7. ^ שחלוקין בכפרתן: זה כך וזה כך
  8. ^ הנחלקין: שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה
  9. ^ אבל תשובה אינה מן החלוקין, שהיא צריכה לכולן
  10. ^ ומיד
  11. ^ למדת שיש עבירה שמכפרת בתשובה לבדה
  12. ^ למדת שיש עבירה שצריכה יום הכפורים
  13. ^ למדת שיש עבירה שצריכה יסורין, ומסתברא הקל לקלה והחמור לחמורה
  14. ^ חוטא ומחטיא אחרים
  15. ^ אמר הנביא: באזני אמר הקב"ה
  16. ^ למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה
  17. ^ וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן, ולמד ממני להיות מזלזל בגזל
  18. ^ שאין דרך הטבח לילך ולתבוע הקפותיו ועל הלוקח להביא לו מעותיו לביתו
  19. ^ מקומו של רבינא
  20. ^ שמא לא ידע חבירו שנתתיו לו ויש כאן חילול השם
  21. ^ וחוזרין ונותנין לו בשר כנגד מה שנטלו
  22. ^ ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה
  23. ^ מחמת שם רע היוצא עליו
  24. ^ ימחול יוצרו על מעשיו
  25. ^ לחבירך
  26. ^ מקרא
  27. ^ משנה
  28. ^ ללמוד תורה; היא יישוב טעמי המשניות: מה טעמן ומהיכן למדו
  29. ^ את זו קרא הכתוב חילול השם: כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות באה עליו, והכל אומרים: "מה הועילו לו? רְאה החסידים והחכמים רעה באה עליהם, שנאמר וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי;ובמה חללוהו? באמור עליהם הנכרים שגלו ביניהן: ראו עַם ה' אֵלֶּה ולא יכול להצילם שלא יגלו, נמצא שם שמים מתחלל וכבודו מתמעט.
  30. ^ כשתעשו תשובה מעלה עליכם כאילו תחילת החטא על ידי נערות ושטות ושובבות
  31. ^ משמע מכאן ואילך כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו
  32. ^ השב מאהבה נעקר עֲוֹנוֹ מתחלתו
  33. ^ אלמא בעלי תשובה קרויין בנים
  34. ^ אלמא עבדים מיקרו
  35. ^ קרויין בנים
  36. ^ שלא שבו עד שנתיסרו ביסורין קרויין עבדים
  37. ^ ואית דגרסי: כתיב (מלאכי ג ז) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, וכתיב כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם: כתיב וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם לאחר תשובה, וכתיב כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם כבר קודם שתשובו, כאן מאהבה או מיראה - קא אמר כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם.
  38. ^ לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ (דברים כד ד)
  39. ^ עונך יחשב כמכשול שהיא שגגה
  40. ^ על כל מה שעשה, ואף על העבירות
  41. ^ מקבל הימנו פיוסים
  42. ^ שפתינו במקום פרים
  43. ^ נדבה מקובלת ברצון יותר מחובה
  44. ^ מן היחיד
  45. ^ שנכשל בה כבר
  46. ^ שעבר שם העבירה; ואותו פרק: מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו - כבר יצרו מתגבר עליו, ואומר לו "ראה פלונית", ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר"
  47. ^ שלא נתגלה עונו
  48. ^ טוב לו שיודה ויתבייש ולא יכפור בו
  49. ^ לא יגלה חטאו
  50. ^ וכבוד השם הוא: שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא - מיעוט כבוד שמים הוא.
  51. ^ יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו
  52. ^ איני סבור שכפרת לי והרי הוא תמיד כאילו הוא נגדי עומד
  53. ^ כשהוא מתודה אומר "חטא פלוני חטאתי"
  54. ^ לא הזכיר העון אלא למעטו ולומר: אתה גרמת להם, משל לאדם שהיה לו בן נאה ומאכילו ומשקהו ותולה לו כיס של דינרין בצוארו, והושיבו בפתח זונות - מה יעשה שלא יחטא?
  55. ^ בכל מקום שנכתב מיתתו שם נכתב סרחונו, אלמא ניחא למכתביה זמנין טובא
  56. ^ זנתה והתרו בה למלקות
  57. ^ כך דור המדבר מתו במדבר שהאמינו למרגלים; משה מת במדבר על שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ י); אמר: יכתב סורחני שלא יאמרו אף אני קלקלתי כמותם
  58. ^ תאנים שלא בישלו כל צרכן, ורחמנא אמר: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה (ויקרא כה ו): לאכלה ולא להפסד
  59. ^ שהן רשעים ומראין עצמן כצדיקים
  60. ^ אם יש מכיר במעשיו - מצוה לפרסמו מפני חילול השם: שבני אדם למידין ממעשיו, שסבורין עליו שהוא צדיק; ועוד: כשבא עליו פורענות - בני אדם אומרים: מה הועיל לו זכותו
  61. ^ וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו - אני ממציא לידו חטא גלוי לכל שיכשל בו וידעו את מעשיו
  62. ^ רשעים גמורין
  63. ^ מתוך שלותם הם יושבין ומהרהרין בעבירות
  64. ^ הרבנות
  65. ^ שנאמר (שמות א ו) וַיָּמָת יוֹסֵף תחילה, ואחר כך וְכָל אֶחָיו
  66. ^ ממנה בלא חטא
  67. ^ להיות דן דין
  68. ^ ברצון עצמו
  69. ^ לישא עונש חטא שמא ישגה בדין; ועל עצמו אמר כן
  70. ^ בכל זה לא יעשה צורכי ביתו ולא ישתכר כלום בדבר
  71. ^ שישוב ויכנס לביתו בלא חטא