ביאור:בבלי יומא דף ס

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ^[1] שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין.

הניחא לרבנן, דאמרי: [וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ] וְהִנִּיחָם שָׁם - מלמד שטעונין גניזה; אלא לרבי דוסא דאמר: בגדי כהונה ראוין הן לכהן הדיוט ^[2] - מאי איכא למימר?

משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד ^[3], וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין!

הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר?

תרי מיעוטי כתיבי: וְשָׂמוֹ [אותו ולא אחר] (ויקרא ו ג: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ), הָעֲרוּפָה [הזאת ולא אחרת] (דברים כא ו: וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל);

והני תלתי קראי בדם ^[4] למה לי?

חד למעוטי מנותר ^[5], וחד למעוטי ממעילה, וחד למעוטי מטומאה ^[6], אבל מפיגול לא צריך למעוטי קרא ^[7], דתנן [מעילה פ"ב מ"ט]: כל שיש לו מתירין' - בין לאדם בין למזבח ^[8] – חייבין עליו משום פיגול ^[9]', ודם עצמו מתיר הוא!

משנה:

כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר ^[10], אם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה כלום:

הקדים דם השעיר לדם הפר - יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר, ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם - יביא דם אחר ויחזור בתחילה מבפנים;

וכן בהיכל ^[11],

וכן במזבח הזהב,

שכולן כפרה בפני עצמן ^[12];

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק ^[13] - משם הוא מתחיל ^[14].

גמרא:

תנו רבנן: 'כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר, אם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה כלום; אמר רבי יהודה: אימתי? - בדברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים ^[15], אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ ^[16], אם הקדים מעשה לחבירו - מה שעשה עשוי ^[17];

רבי נחמיה אומר: במה דברים אמורים? - בדברים הנעשים בבגדי לבן בין מבפנים בין מבחוץ, אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ ^[18] - מה שעשה עשוי ^[19].'

אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: (ויקרא טז לד) וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם [לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם] אַחַת בַּשָּׁנָה [וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה] ^[20].

עמוד ב

רבי יהודה סבר: מקום שמתכפרין בו פעם אחת בשנה ^[21];

ורבי נחמיה סבר: דברים המתכפרין בהן פעם אחת בשנה ^[22].

אטו לרבי יהודה 'מקום' כתיב?

אלא היינו טעמיה דרבי יהודה: כתיב זֹּאת ^[23] וכתיב אַחַת: חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ, וחד למעוטי בגדי זהב;

ורבי נחמיה?

חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי ^[24] שירַיִּם, דלא מעכבי ^[25];

ורבי יהודה אי מעכבי ^[26] - מעכבי ^[27], ואי לא מעכבי ^[28] - לא מעכבי ^[29],

כדתניא ^[30]: '(ויקרא טז כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ [וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי]: אם כפר – כלה, ואם לא כפר - לא כלה, דברי רבי עקיבא;

אמר לו רבי יהודה: מפני מה לא נאמר ^[31] 'אם כלה – כפר, ואם לא כלה - לא כפר'? - שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום', ואמרינן ^[32]: מאי בינייהו? רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו ^[33], וחד אמר שירים מעכבי איכא בינייהו ^[34].

ומי אמר רבי יוחנן הכי ^[35]? והאמר רבי יוחנן ^[36]: תנא: רבי נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי ^[37]!?

קשיא.

אמר רבי חנינא: קטורת שחֲפָנָהּ קודם שחיטתו של פר - לא עשה ולא כלום;

כמאן?: דלא כרבי יהודה, דאי רבי יהודה – האמר: כי כתיבא חוקה - בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים הוא דכתיבא;

אפילו תימא רבי יהודה: צורך פנים כפנים דמי.

תנן: אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם - יביא דם אחר ^[38] ויחזור ויזה בתחילה מבפנים - ואם איתא, 'יחזור ויחפון' מבעי ליה?

הערות

^ ארבעה בגדי לבן דכהן גדול ביום הכפורים, דכתיב בהו וְהִנִּיחָם שָׁם (ויקרא טז כג)
^ וקיימא לן בגדי כהונה אין בהן מעילה מפני שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהו זריזין לפושטן מיד
^ עגלה ערופה כתיב בה (דברים כא ד) [וְעָרְפוּ] שָׁם [אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל] - שם תהא גניזתה
^ לָכֶם לְכַפֵּר הוּא: (ויקרא יז יא: כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר)
^ שאם אכל דם נותר בשוגג - אינו חייב אלא אחת: משום דם
^ וכן אם אכל דם קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת - בכולן אינו חייב אלא אחת, משום דם; וכן אם שגג בדם והזיד באחת מאלו - פטור מכרת
^ שאם אכל דם מקרבן פיגול ממילתא אחריתי נפקא לן דפטור מכרת דפיגול
^ שאחרים מתירין אותן או לאכילת אדם, כגון בשר קדשים הנאכל שתלוי בזריקת הדם: שכל זמן שלא נִזְרַק - אסור באכילה, כדכתיב וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ (דברים יב כז) והדר וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל, או מתירין למזבח כגון אימורין, שזריקת הדם מכשרתן למזבח, כדכתיב (ויקרא יז ו) וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' והדר וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ
^ אם אכל מהן מקרבן מפוגל חייב כרת, דכתיב (ויקרא ז יח) וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא, אבל מתיר את אחרים - כגון הדם והקומץ - אין חייבין עליו משום פיגול, דגמרינן משלמים, דפיגול בשלמים כתיב, ושלמים יש להן מתירין למזבח ומתירין לאדם: שהדם מתיר את אימוריהן למזבח ובשרם לאכילה
^ במשנתנו
^ נתן מקצת מתנות על הפרוכת ונשפך הדם - יביא פר אחר ויתחיל מתנות הפרוכת, ואין צריך לחזור ולהתחיל בכפורת
^ לפיכך כפרה שנגמרה - נגמרה
^ ואפילו לא נגמרה אותה כפרה
^ אין צריך לחזור וליתן מה שנתן
^ לפני ולפנים
^ כגון הגרלה וידוי ושפיכת שירים וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב
^ אין אלו מעכבין עליו לפוסלו; אבל בשחיטה ובחפינה - מודה הוא, דצורך פנים כפנים דמי
^ כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה
^ אין מעכבין עליו לפסול
^ אלמא כי כתיב 'חוקה' – לעיכובא, אאַחַת בַּשָּׁנָה כתיב
^ אמקום שכפרתו אחת בשנה כתיבא חוקה, אבל אהיכל ואעזרות - אפילו דברים הנעשים בבגדי לבן שאין כפרתן בכהן גדול אלא אחת בשנה - לא כתיבא חוקה
^ בין אמקום בין אבגדים
^ משמע חוקה - על זאת כתיבה, ולא על אחרת
^ שפיכת
^ דבר המאוחר להם, אם הקדימו להם ואף על פי שהן נעשין בבגדי לבן - אין סדרן מעכב
^ שאר דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ בכסדרן
^ אף שירים כסדרן
^ שאר דברים הנעשים בבגדי לבן
^ לא מעכבי הני, דאינהו נמי עבודה המעכבת כפרה היא, ומאי חזית למעוטה?
^ דלרבי יהודה שירים מעכבי כפרה כשאר המתנות אי עקר להו לגמרי, הלכך - אי חוקה אשארא כתיבא, אדידהו נמי כתיבא
^ מי מעכב על ידינו שלא נדרוש בלשון זה
^ ב'איזהו מקומן' (זבחים דף נב,ב)
^ מר משמע ליה הכי ומר משמע ליה הכי
^ רבי עקיבא סבר שירים לא מעכבי, והכי קאמר: אם כפר עיקר המתנות - כלה ואפילו לא שפך שירים; ורבי יהודה סבר מעכבי, והכי קאמר: אם כלה הכל - אז כפר, ואם לא כפר הכל - אין הכפרה של מתנות כפרה
^ דלרבי נחמיה שירים לא מעכבי, דקאמרינן לעיל 'שניהן מקרא אחד דרשו', ומסקנא לרבי נחמיה: חד למעוטי שירים דלא מעכבי
^ במסכת זבחים בפרק 'השוחט והמעלה בחוץ' (שם קיא,א)
^ דקאמר רבי נחמיה התם: 'שירי הדם שהקריבן בחוץ – חייב', אלמא עבודה הן בפנים, וקרינן בהו (ויקרא יז ט) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ [לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה’] וְנִכְרַת [הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו]
^ והרי כבר נקטר הקטורת וזה שוחט פר

[1] ארבעה בגדי לבן דכהן גדול ביום הכפורים, דכתיב בהו וְהִנִּיחָם שָׁם (ויקרא טז כג)

[2] וקיימא לן בגדי כהונה אין בהן מעילה מפני שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהו זריזין לפושטן מיד

[3] עגלה ערופה כתיב בה (דברים כא ד) [וְעָרְפוּ] שָׁם [אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל] - שם תהא גניזתה

[4] לָכֶם לְכַפֵּר הוּא: (ויקרא יז יא: כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר)

[5] שאם אכל דם נותר בשוגג - אינו חייב אלא אחת: משום דם

[6] וכן אם אכל דם קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת - בכולן אינו חייב אלא אחת, משום דם; וכן אם שגג בדם והזיד באחת מאלו - פטור מכרת

[7] שאם אכל דם מקרבן פיגול ממילתא אחריתי נפקא לן דפטור מכרת דפיגול

[8] שאחרים מתירין אותן או לאכילת אדם, כגון בשר קדשים הנאכל שתלוי בזריקת הדם: שכל זמן שלא נִזְרַק - אסור באכילה, כדכתיב וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ (דברים יב כז) והדר וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל, או מתירין למזבח כגון אימורין, שזריקת הדם מכשרתן למזבח, כדכתיב (ויקרא יז ו) וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' והדר וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ

[9] אם אכל מהן מקרבן מפוגל חייב כרת, דכתיב (ויקרא ז יח) וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא, אבל מתיר את אחרים - כגון הדם והקומץ - אין חייבין עליו משום פיגול, דגמרינן משלמים, דפיגול בשלמים כתיב, ושלמים יש להן מתירין למזבח ומתירין לאדם: שהדם מתיר את אימוריהן למזבח ובשרם לאכילה

[10] במשנתנו

[11] נתן מקצת מתנות על הפרוכת ונשפך הדם - יביא פר אחר ויתחיל מתנות הפרוכת, ואין צריך לחזור ולהתחיל בכפורת

[12] לפיכך כפרה שנגמרה - נגמרה

[13] ואפילו לא נגמרה אותה כפרה

[14] אין צריך לחזור וליתן מה שנתן

[15] לפני ולפנים

[16] כגון הגרלה וידוי ושפיכת שירים וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב

[17] אין אלו מעכבין עליו לפוסלו; אבל בשחיטה ובחפינה - מודה הוא, דצורך פנים כפנים דמי

[18] כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה

[19] אין מעכבין עליו לפסול

[20] אלמא כי כתיב 'חוקה' – לעיכובא, אאַחַת בַּשָּׁנָה כתיב

[21] אמקום שכפרתו אחת בשנה כתיבא חוקה, אבל אהיכל ואעזרות - אפילו דברים הנעשים בבגדי לבן שאין כפרתן בכהן גדול אלא אחת בשנה - לא כתיבא חוקה

[22] בין אמקום בין אבגדים

[23] משמע חוקה - על זאת כתיבה, ולא על אחרת

[24] שפיכת

[25] דבר המאוחר להם, אם הקדימו להם ואף על פי שהן נעשין בבגדי לבן - אין סדרן מעכב

[26] שאר דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ בכסדרן

[27] אף שירים כסדרן

[28] שאר דברים הנעשים בבגדי לבן

[29] לא מעכבי הני, דאינהו נמי עבודה המעכבת כפרה היא, ומאי חזית למעוטה?

[30] דלרבי יהודה שירים מעכבי כפרה כשאר המתנות אי עקר להו לגמרי, הלכך - אי חוקה אשארא כתיבא, אדידהו נמי כתיבא

[31] מי מעכב על ידינו שלא נדרוש בלשון זה

[32] ב'איזהו מקומן' (זבחים דף נב,ב)

[33] מר משמע ליה הכי ומר משמע ליה הכי

[34] רבי עקיבא סבר שירים לא מעכבי, והכי קאמר: אם כפר עיקר המתנות - כלה ואפילו לא שפך שירים; ורבי יהודה סבר מעכבי, והכי קאמר: אם כלה הכל - אז כפר, ואם לא כפר הכל - אין הכפרה של מתנות כפרה

[35] דלרבי נחמיה שירים לא מעכבי, דקאמרינן לעיל 'שניהן מקרא אחד דרשו', ומסקנא לרבי נחמיה: חד למעוטי שירים דלא מעכבי

[36] במסכת זבחים בפרק 'השוחט והמעלה בחוץ' (שם קיא,א)

[37] דקאמר רבי נחמיה התם: 'שירי הדם שהקריבן בחוץ – חייב', אלמא עבודה הן בפנים, וקרינן בהו (ויקרא יז ט) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ [לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה’] וְנִכְרַת [הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו]

[38] והרי כבר נקטר הקטורת וזה שוחט פר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]