ביאור:בבלי יומא דף נד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כָּל הֲדָרָהּ [הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף]; מאי כָּל הֲדָרָהּ? – חדרה [1].
אתה, מאי אתה אומר?
אמר לו: שאני אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר (מלכים א ח ח) וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים [וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה].
אמר ליה רבה לעולא: מאי משמע, דכתיב וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה? וכל היכא דכתיב 'עד היום הזה' - לעולם הוא? והכתיב (שופטים א כא) וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה - הכי נמי דלא גלו? והתניא: רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה [2], שנאמר (ירמיהו ט ט) עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ; ב-ה-מ-ה בגימטריא חמשין ושתים הוו! ותניא: רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל;
ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יוסי? - אתיא ברית ברית: כתיב הכא [3] וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים [4] שָׁבוּעַ אֶחָד [וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם], וכתיב התם (דברים כט כד) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם] [5]!
אמר ליה: הכא (מלכים א ח ח) כתיב 'שם' [וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה], התם לא כתיב 'שם'.
וכל היכא דכתיב 'שם' - לעולם הוא?
מיתיבי: (דברי הימים א ד מב) וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם פסוק מג וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה - וכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל כל הארצות, שנאמר (ישעיהו י יג) [כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי] וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים ועתידתיהם וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי [וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים]!?
תיובתא.
אמר רב נחמן: תנא: וחכמים אומרים: ארון - בלשכת דיר העצים היה גנוז.
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: 'מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק [6] וראה רצפה משונה מחברותיה [7], ובא והודיע את חבירו - ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד [8] ששם ארון גנוז.'
מאי הוה עביד?
אמר רבי חלבו: מתעסק בקרדומו היה.
תנא דבי רבי ישמעאל: 'שני כהנים בעלי מומין [9] היו מתליעין בעצים [10], ונשמטה קרדומו של אחד מהם ונפלה שם ויצתה אש ואכלתו'.
רב יהודה רמי: כתיב: (מלכים א ח ח) [וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים] וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים [מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר], וכתיב [סוף הפסוק] וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה [וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה], הא כיצד?
נראין ואין נראין [11].
תניא נמי הכי: 'וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים; יכול לא יהו זזין ממקומן?
תלמוד לומר: וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים; יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין?
תלמוד לומר: וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה!
הא כיצד?
דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת [12] ונראין כשני דדי אשה, שנאמר: (שיר השירים א יג) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין.'
אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל - מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים [13] זה בזה [14], ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה.
מתיב רב חסדא: (במדבר ד כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת [15] כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ [וָמֵתוּ], ואמר רב יהודה אמר רב: בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם [16]?
אמר רב נחמן: מָשָל לכלה: כל זמן שהיא בבית אביה [17] - צנועה מבעלה [18]; כיון שבאתה לבית חמיה - אינה צנועה מבעלה.
מתיב רב חנא בר רב קטינא: מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וכו' [ומדוע נשרף הכהן שגילה את מקום גניזת הארון]?
אמר ליה: נתגרשה קא אמרת [19]? נתגרשה חזרו לחיבתה הראשונה [20]!
במאי עסקינן [21]?: אי נימא במקדש ראשון - מי הואי פרוכת? אלא במקדש שני? מי הוו כרובים [22]?
לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת? - פרוכת דבבי [23], דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר פרוכות היו במקדש [24]: שבעה כנגד שבעה שערים [25], שתים: אחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם; שתים בדביר [26], ושתים כנגדן בעליה [27].
רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא [28] הוו קיימי, דכתיב (מלכים א ו כט) וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע [29] [פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן] (מלכים א ו לה) וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטֻרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה, וכתיב (מלכים א ז לו) [וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל ומסגרתיה מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת] כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת [סָבִיב]; מאי כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת?
אמר רבה בר רב שילא:
כאיש המעורה בלוייה שלו [30].
אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובים המעורין זה בזה; הוציאון לשוק [31] ואמרו "ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו"!
מיד הזילום, שנאמר (איכה א ח) [חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה] כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ [גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר].
ושתיה היתה נקראת:
תנא: 'שממנה הושתת העולם.'
תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם [32], דתניא: 'רבי אליעזר אומר: עולם - מאמצעיתו נברא, שנאמר (איוב לח לח) בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ [33]; רבי יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא [34], שנאמר (איוב לז ו) כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ [35] וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ [36]; רבי יצחק אמר: אבן ירה הקב"ה בים, ממנו נשתת העולם, שנאמר (איוב לח ו) עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ; וחכמים אומרים: מציון נברא, שנאמר (תהלים נ א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' [דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ], ואומר: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי [אֱלֹהִים הוֹפִיעַ] [37] - ממנו מוכלל יפיו של עולם.'
תניא: 'רבי אליעזר הגדול אומר: (בראשית ב ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם; תולדות שמים [38] - משמים נבראו; תולדות הארץ - מארץ נבראו;
וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר (תהלים נ א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ, ואומר: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ - ממנו מוכלל יופיו של עולם.'
נטל את הדם ממי שממרס בו [נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד, והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף]:
מאי כמצליף?
מחוי רב יהודה
הערות
[עריכה]- ^ הגנוז בחדרי חדרים
- ^ העשר מחרבות ירושלים בגלות צדקיהו עד פקידת כורש שעלו לבנות הבית, שהרי לסוף שבעים לגלות יהויקים היתה הפקידה, כמו ששנינו במגילה (דף יא,ב): וי"ח שנה היה מכיבוש יהויקים עד חרבות ירושלים, דאמר מר: גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה ופירושו: גלה יכניה בשבע לכיבוש יהויקים, שהוא שמונה לנבוכדנצר; גלו צדקיהו וגלותו בחרבות ירושלים בשמונה עשר לכיבוש יהויקים, שהוא תשע עשרה לנבוכדנצר, דאמר מר: שנה ראשונה כיבש נינוה שניה עלה וכיבש יהויקים
- ^ בספר דניאל (דניאל ט כז)
- ^ לשרים, כמו וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל (ירמיהו לט יג)
- ^ והכי מפרש ליה רבי יוחנן: אותו ברית האמור בגפרית ומלח, שנאמר בו עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית - הגבירו האויב על ישראל שבוע אחד
- ^ בטיול ושחוק
- ^ אחת מן הטבלאות של שיש שברצפה ראה גבוהה מחברותיה, והבין שסילקוה מאחר שנסדרה שם
- ^ בברור
- ^ שאין ראויין לעבודה אחרת
- ^ דתנן (מדות פ"ב משנה ה) כל עץ שיש בו תולעת פסול למזבח
- ^ כדמפרש ואזיל בברייתא: שהיו דוחקין ובולטין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה שבולטין מתחת חלוקה
- ^ הפרוסה כנגד פתח שבמחיצת אמה טרקסין, והפתח באמצע אמה טרקסין היה במקדש ראשון
- ^ 'מעורים' - לשון דיבוק, כמו (עוקצין פ"ג מ"ח) אילן שנפשח ומעורה בקליפה; ובמסכת ביצה (דף ז,א): אם היו מעורות בגידין - אסורות
- ^ הכרובים מדובקין זה בזה וַאֲחוּזִין ומחבקין זה את זה כזכר החובק את הנקבה
- ^ הלוים שבמדבר
- ^ אף על פי שהיו נושאין כלי הקודש בכתף - לא היו רשאין ליכנס בשעת סילוק מסעות שהיו מפרקין את הארון והמזבח להסיעו ממקומו, עד שהיו אהרן ובניו מכסין אותו בנרתיקיהן, כמו שכתוב בפרשה: וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ... (במדבר ד ח) וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ (במדבר ד ט); כְּבַלַּע לשון כיסוי
- ^ באירוסיה
- ^ אף ישראל במדבר עדיין לא היו גסין בשכינה
- ^ האי מעשה בבית שני הוה, לאחר שנתגרשו וחזרו
- ^ לתחילת חיבתן, שאין גסין זה בזה
- ^ האי מגללין להן הפרוכת ומראין להן הכרובים
- ^ דקא סלקא דעתא בכרובים שעשה שלמה אצל הארון מזה ומזה קאמר
- ^ שכנגד הפתחים פתח אולם והיכל ובית קדשי הקדשים
- ^ שני
- ^ שערי העזרה
- ^ בדביר במקום אמה טרקסין
- ^ לחוץ בין עליית ההיכל לעליית בית קדשי הקדשים; וכי היכי דבמקדש שני היו פרוכות כנגד הפתחים - הכי נמי במקדש ראשון
- ^ מצויירין בכותל במיני סממנים או חקוקין בקירות העץ מלפנים מכותלי האבנים
- ^ צורות רשתות וקליעות
- ^ הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו
- ^ קיפלום מן הכותל
- ^ ציון נבראת תחילה וסביביה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד
- ^ מוצק אחד היה לו, ומשם נדבקו רגבים סביביו
- ^ ארבע מוצקות היו לו, ונמתח והלך מכל צד עד שנדבק באמצעיתו
- ^ תעשה ארץ, ומהיכן? -
- ^ מארבע צדדין הורידו והגשימו להעשות ארץ
- ^ בתריה כתיב (פסוק ב)
- ^ מאורות וכוכבים