ביאור:בבלי יומא דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

תנא: '[1] ללמדו חפינה.'

אמר רב פפא: שתי לשכות היו לו לכהן גדול: אחת לשכת פרהדרין [2], ואחת לשכת בית אבטינס [3]; אחת בצפון ואחת בדרום:

אחת בצפון – דתנן [מדות פ"ה מ"ג]:

'שש לשכות היו בעזרה: שלש בצפון ושלש בדרום;

שבדרום - לשכת המלח, לשכת הפרוה, לשכת המדיחין;

לשכת המלח - ששם היו נותנין מלח לקרבן;

לשכת הפרוה - ששם היו מולחין עורות קדשים, ועל גגה היתה בית טבילה לכהן גדול ביום הכפורים [4];

לשכת המדיחין - שם היו מדיחין קרבי קדשים, ומשם מסיבה [5] עולה לגג בית הפרוה [6];

שלשה שבצפון: לשכת העץ, לשכת הגולה [7], לשכת הגזית;

לשכת העץ - אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת!

אבא שאול אומר: לשכת כהן גדול היתה, אחורי שתיהן [8] וגג שלשתן שוה [9];

לשכת הגולה - שם היה בור הגולה, והגלגל נתון עליו, ומשם מספיקין מים לכל העזרה;

לשכת הגזית - שם היה סנהדרין של ישראל יושבת ודנה את הכהנים; ומי שנמצא בו פסול - היה לובש שחורים ומתעטף שחורים ויצא והלך לו, ושלא נמצא בו פסול - היה לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים.'

אחת בדרום – דתנן [מדות פ"א מ"ד]:

'שבעה שערים היו בעזרה: שלשה בצפון, ושלשה בדרום, ואחד במזרח;

שבדרום - שער הדלקה;

שני לו - שער הקרבן [10];

שלישי לו - שער המים [11];

שבמזרח - שער נקנור, ושתי לשכות היו שם: אחת בימינו ואחת בשמאלו: אחת לשכת פנחס המלבש ואחת לשכת עושי חביתין ;

שבצפון - שער ניצוץ: בנין אכסדרה היה, ועלייה בנויה לו על גביו, ושם כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה, ושלפנים הימנו – החיל;

שני לו - שער הקרבן;

שלישי לו - שער בית המוקד.'

ותניא: 'חמש טבילות ועשרה קדושין [12] טובל כהן גדול ומקדש בו ביום [13], וכולן בקודש [14] על גג בית הפרוה [15] חוץ מזו [16] שהיתה בחול, על גבי שער המים ובצד לשכתו היתה' [17];

ולא ידענא אי לשכת פרהדרין בצפון ולשכת בית אבטינס בדרום, או לשכת בית אבטינס בצפון ולשכת פרהדרין בדרום;

ומסתברא דלשכת פרהדרין [18] - בדרום [19] הואי; מאי טעמא? - מקדים קאי [20] ומיסך את רגליו, וטביל [21], ואזיל לצפון [22] וגמר חפינה [23], ואתי לבית המקדש ועביד עבודה כולי יומא [24]; לבהדי פניא [סמוך לערב] מדו עליה [מזים עליו] [25], והדר אזיל לדרום וטביל [26] ונייח [27]; דאי אמרת לשכת פרהדרין [28] בצפון [29] - [30] מקדים קאי ומיסך רגליו [31], ואזיל לדרום [32] וטביל וגמר חפינה [33], ואתי לבית המקדש ועביד עבודה כוליה יומא; להדי פניא מדו עליה והדר אזיל לדרום וטביל ובעי מהדר ומיזל לצפון ומינח - ומי טרח מטרחינן ליה כולי האי!?

אלמה לא [34]?: מטרחינן ליה טפי, דאי צדוקי הוא – ליפרוש [35]! אי נמי [36] שלא תזוח דעתו עליו [37]! דאי לא תימא הכי [38] - נעבדינהו לתרוייהו [39] בהדי הדדי, אי נמי תסגי ליה בחדא.

ואמרו לו "אישי כהן גדול [אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין; משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך! הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין]:

לימא תהוי [40] תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: הני כהני [41] שלוחי דרחמנא נינהו [42], דאי אמרת שלוחי דידן נינהו -

עמוד ב

מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד ושלוחי דידן מצו עבדי?

הכי קאמרי ליה: "משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת בית דין" [43]. [לולא מסתפינא הייתי אומר שהכי קאמר בלשון המשנה: "אנו שלוחי בית דין; משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת בית דין".]

הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:

הוא פורש ובוכה - שחשדוהו צדוקי [44], והם פורשין ובוכין - דאמר רבי יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו [45].

וכל כך [46] למה?

שלא יתקן [47] מבחוץ ויכניס, כדרך שהצדוקין עושין [48].

תנו רבנן: 'מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס; ביציאתו היה שמח שמחה גדולה; פגע בו אביו, אמר לו: בני אף על פי שצדוקין אנו - מתיראין אנו מן הפרושים!

אמר לו: כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה (ויקרא טז ב) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת] כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת; אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו? עכשיו שבא לידי - לא אקיימנו?

אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו [49]';

ויש אומרים ביציאתו ניגף, דתני רבי חייא: 'כמין קול נשמע בעזרה: שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו, שנאמר (יחזקאל א ז) וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל [וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל].

אמר רבי זכריה בן קבוטל:

מתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב: 'אמר רבי זכריה בן קפוטל [50]' ומחוי ליה רב בידיה קבוטל [51].

ונימא ליה מימר?

קראית שמע הוה קרי.

וכי האי גוונא מי שרי?: והאמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא: הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו [52], ותניא: 'רבי אלעזר חסמא אומר: הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו [53] - עליו הכתוב אומר (ישעיהו מג כב) וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב [כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל]’!?

לא קשיא, הא בפרק ראשון [54] הא בפרק שני.

תנו רבנן: '(דברים ו ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ] וְדִבַּרְתָּ בָּם [בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ] - בָּם [55] ולא בתפלה [56], וְדִבַּרְתָּ בָּם - בָּם [57] יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים [58].'

רבי אחא אומר: וְדִבַּרְתָּ בָּם - עשה אותן קבע ואל תעשם עראי.

אמר רבא: השח שיחת חולין - עובר בעשה, שנאמר וְדִבַּרְתָּ בָּם - בָּם - ולא בדברים אחרים;

רב אחא בר יעקב אמר: עובר בלאו, שנאמר (קהלת א ח) כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר [לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ] [59].

משנה:

בקש להתנמנם - פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדא [60], ואומרים לו "אישי כהן גדול! עמוד והפג אחת על הרצפה [61]" [62], ומעסיקין אותו [63] עד שיגיע זמן השחיטה [64].

גמרא:

מאי צרדא?

אמר רב יהודה: צרתה דדא [65].

מאי היא?

גודל [66]; מחוי רב הונא ואזל קלא בכולי בי רב [67].

ואומרים לו "אישי כהן גדול הפג אחת על הרצפה":

אמר רב יצחק: על חדת [68];

מאי היא?

אמרי ליה: "אחוי קידה!" [69].

ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן שחיטה:

תנא: 'לא היו מעסיקין אותו לא בנבל ולא בכנור אלא בפה [70], ומה היו אומרין? - (תהלים קכז א) [שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה] אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ [אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר] [71];

מיקירי ירושלים [72] לא היו ישנין כל הלילה, כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו.'

תניא: 'אבא שאול אמר: אף בגבולין היו עושין כן, זכר למקדש, אלא שהיו חוטאין [73]'.

אמר אביי, ואיתימא רב נחמן בר יצחק: תרגומא [74]נהרדעא, דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אמריתו: אמאי לא אתי משיח? והא האידנא יומא דכיפורי הוא, ואבעול [ונבעלו] כמה בתולתא בנהרדעא.

אמר ליה: הקב"ה מאי אמר?

אמר ליה:

הערות[עריכה]

  1. ^ מוליכין אותו לבית אבטינס, ששם הקטרת מצוי
  2. ^ לישן שם
  3. ^ ללמוד חפינה
  4. ^ מי מעיין היו באין לשם ברומה
  5. ^ בנין אבנים: מעלות מגלגלות וסובבות במקיף עמוד, כמין עץ גלגל של גת
  6. ^ לעלות לה דרך המסיבה
  7. ^ על שם בור שכרו שם עולי גולה
  8. ^ ללשכת הגולה וללשכת הגזית
  9. ^ קירוי אחד לשלשתן
  10. ^ שער הדלקה שער הקרבן - לא ידעתי למה נקרא שמם כך
  11. ^ שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג; כך מפרש בשקלים (פ"ו מ"ב)
  12. ^ ידיו ורגליו מן הכיור
  13. ^ ביום הכפורים; ולקמן (יומא לב א) יליף להו מקראי
  14. ^ כדמפרש
  15. ^ שהיתה בנויה בתוך עזרה מקודשת
  16. ^ טבילה ראשונה שאינה באה בשביל יום כפורים, שאף כל ימות השנה שנינו בפרק שלישי [משנה ג, בבלי ל,ב] אין אדם נכנס לעזרה, אפילו טהור, עד שיטבול, אבל טבילות הבאות מחמת יום הכפורים - בעינן מקום קדוש, דהכי כתיב בהו: וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ (ויקרא טז כד)
  17. ^ אלמא: לשכה יש לו בדרום
  18. ^ שהוא ישן שם
  19. ^ אצל בית הטבילת חול
  20. ^ כשהוא משכים לבקר כל שבעה עומד ממטתו
  21. ^ התם על גב שער המים, שהיא על גבה בעובי החומה מתוקן בית טבילת חול, ומעיין משוך שם באמה מעין עיטם, כדלקמן (יומא כח א), וכל המיסך רגליו טעון טבילה ליכנס בעזרה
  22. ^ ללשכתו השניה
  23. ^ ללמוד חפינה
  24. '^ כדתנן [לעיל יומא יד,א] כל שבעת הימים הוא זורק את הדם וכו'
  25. ^ כדאמרינן בריש פירקין
  26. ^ על שער המים, כרבי עקיבא דאמר (יומא יד א): 'טהור שנפל עליו הזאה – טמאתו'
  27. ^ הולך ושוכב בלשכת פרהדרין אשר אצל בית הטבילה
  28. ^ שהוא ישן בה
  29. ^ ורחוקה מבית הטבילה
  30. ^ הטרחתו כל העמל הזה:
  31. ^ כדרך כל המשכימין
  32. ^ לשער המים
  33. ^ התם בבית אבטינס אשר שם
  34. ^ קושיא היא
  35. ^ כלומר: וכי לא טוב לך להטריחו, מטרחינן ליה מדעת, דאי צדוקי הוא ואינו ירא שמים לקבל עליו טורח המקדש - ליפרוש מן הכהונה גדולה ולא יקבלנה מתחילה וטוב לנו, שהרי הן משנין את עבודה, כדלקמן בשמעתין
  36. ^ אפילו אדם כשר הוא - טוב לנו להטריחו, כדי
  37. ^ להתגאות בכתר כהונה
  38. ^ דלא בעינן לאטרוחיה
  39. ^ שתי לשכיותיו
  40. ^ מתניתין דקתני "אתה שלוחנו"
  41. ^ בהקרבת קרבנותיו
  42. ^ ולא שלוחינו, ונפקא מינה דאם הוא מודר הנאה ממנו - מותר לו שיקריב עליו קרבנותיו, כדתנן בנדרים (לה,ב)
  43. ^ "אתה שלוחנו" - לאו בעבודה קאמרי ליה, אלא לענין קבלת שבועה, כלומר: לא לפי מחשבה שבלבך - אם באת להערים בקבלת השבועה - אנו משביעין אותך לפי דעתינו ודעת בית דין
  44. ^ לתקן הקטורת ולתת אותה על מחתת האש בהיכל, ולהכניסה אחרי כן לבית קדשי הקדשים, שכן אומרים הצדוקים, כדלקמן
  45. ^ דכתיב (שמות פרק ד) הן לא יאמינו לי וגו' וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג
  46. ^ השבועה הזאת
  47. ^ הקטורת מלא חפנים הניתנת ביום הכפורים על המחתה, כדכתיב (ויקרא טז יב) וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת [פסוק יג] וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה'
  48. ^ בהיכל היו נותנין אותה צדוקין על האש, ואחר כך מכניסין, שהיו דורשין: אַל יָבֹא כי אם בענן: כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה (ויקרא טז ב) וכתיב ברישא דקרא וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ, ומשמע כי בענן עשן הקטרת יבא - ואז אראה על הכפרת
  49. ^ שהוא ראשון לאברים ליכנס לבית, לפי שהוא בולט לפניו, כדאמר נמי במסכת שבועות (יז,ב): הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו, ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו - טהור, אלמא: הבא דרך אחוריו נכנס חוטמו אחרון
  50. ^ בפ"א
  51. ^ בבי"ת: עשה לו סימן שהוא 'קבוטל', בבי"ת
  52. ^ 'ירמוז' 'יקרוץ' 'יורה' - כולן לשון אחד הן, אלא שזה נופל על העינים, וזה נופל על האצבעות, שנאמר (משלי ו יג) קֹרֵץ בְּעֵינָו
  53. ^ מולל - ברגליו, מורה - באצבעותיו
  54. ^ בפרק ראשון צריך בו כוונה, שנאמר בו (דברים ו ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ... עַל לְבָבֶךָ
  55. ^ שיש לך להשמיע מה שאתה מוציא מפיך
  56. ^ שהתפלה בלחש, שנאמר (שמואל א א יג) וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; כך מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון
  57. ^ בדברי תורה
  58. ^ שיחת הילדים וקלות ראש
  59. ^ לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר - אין לו רשות
  60. ^ מפרש בגמרא
  61. ^ טייל להפיג שינה מעיניך; פירוש אחר: שחוק לנו פעם אחת על הרצפה להפיג שינתך
  62. ^ ובגמרא מפרש מאי היא
  63. ^ בהפיגותם ובטיוליהם, שלא יישן
  64. ^ עד שמגיע זמן שחיטת תמיד של שחרית, שהוא בהאיר המזרח
  65. ^ צרתה של זו: אצבע תהי צרה לזו
  66. ^ באצבע הסמוכה לגודל היה מחברו לאגודל בחזקה, ושומטה ומכה על כפו, ונשמע הקול
  67. ^ בית המדרש
  68. ^ דרך חידוש הראה לנו
  69. ^ נועץ גודליו בארץ, ושוחה, ונושק את הרצפה ועומד; כך מפורש במסכת סוכה (נג,א)
  70. ^ היו משוררין לפניו
  71. ^ כלומר: הזהר בעבודתך שתהא לשם שמים, שתהא לרַצות, שאם אינה רצויה - אין טורחך עולה לכלום: שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ - בחִנָם יגעים בבנין, שלא יתקיים
  72. ^ מחשובי ירושלים
  73. ^ משחקין אנשים ונשים יחד, ובאין לעבירה
  74. ^ להאי בגבולים, היכא היו חוטאין? - ב