ביאור:בבלי יומא דף עב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כְּלִיל תְּכֵלֶת [1], ויליף תכלת תכלת מפרוכת: מה להלן ששה - אף כאן ששה.

ונילף משוליו ורמוניו: מה להלן שמונה אף כאן שמונה?

דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מתכשיט כלי [2].

אדרבה: דנין גופו מגופו [את גוף המעיל מרמוניו], ואין דנין גופו מעלמא!

היינו דאמרינן לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש.

פרכת עשרים וארבעה:

ארבעה דשיתא שיתא [3] לא דינא ולא דיינא [4].

חושן ואפוד עשרים ושמונה

מנא לן?

דכתיב (שמות כח טו) וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר [תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ] - ארבעה דשיתא שיתא = עשרין וארבעה, זהב ארבעה - הא עשרין ותמניא.

ואימא זהב נמי ששה?

אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא: (שמות לט ג) [וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב] וְקִצֵּץ פְּתִילִם [לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב] פְּתִיל - פְּתִילִם [5] - הרי כאן ארבעה [6].

רב אשי אמר: [7] אמר קרא: לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן [8]; היכי נעביד? נעביד ארבעה [9] דתרי תרי [10]? הוו להו תמניא [11]! נעביד תרי דתרי תרי, ותרי דחד חד? וְעָשִׂיתָ [12]: שיהיו כל עשיות שוות!?

אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי כהונה – לוקה, שנאמר (שמות כח לב) [וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּו] לֹא יִקָּרֵעַ.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא הכי קאמר רחמנא: נעביד ליה שפה כי היכי דלא ניקרע?

מי כתיב 'שלא יִקָּרַע'?

אמר רבי אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד, והמסיר בדי ארון – לוקה, שנאמר לֹא יִזַּח (שמות כח כח: וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מטבעתו מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד), וְ-לֹא יָסֻרוּ (שמות כה טו: בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ).

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כי קאמר רחמנא חדקינהו [13] ועבדינהו שפיר [14] כדי שלא יָזֻחַ ולא יָסוּרוּ?

מי כתיב 'שלא יִזַח' ו'שלא יָסֻרוּ'?

רבי יוסי ברבי חנינא רמי: כתיב (שמות כה טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ [15], וכתיב (שמות כז ז) וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת [וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ], הא כיצד? - מתפרקין ואין נשמטין [16].

תניא נמי הכי '(שמות כה טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים [לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ]; יכול לא יהיו זזין ממקומן? - תלמוד לומר: (שמות כז ז) וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת [וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ]; אי וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו, יכול יהיו נכנסין ויוצאין? - תלמוד לומר: (שמות כה טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים; הא כיצד? מתפרקין ואין נשמטין.'

אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (שמות כו טו) [וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן] עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים? - שעומדים דרך גדילתן [17]; דבר אחר עֹמְדִים: שמעמידין את צפויין [18]; דבר אחר עֹמְדִים: שמא תאמר [19]: 'אבד סברן [20] ובטל סכויין [21]'? - תלמוד לומר עֹמְדִים: שעומדין לעולם ולעולמים.

ואמר רבי חמא בר חנינא: מאי דכתיב (שמות לה יט) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ [אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן] [22]

עמוד ב

אלמלא בגדי כהונה [23] לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.

רבי שמואל בר נחמני אמר: דבי רבי שמעון תנא: 'בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן [24] ומשרדין מהן כלום [25]'.

מאי היא [26]?

ריש לקיש אמר: אלו מעשה מחט [27].

מיתיבי: 'בגדי כהונה, אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג שנאמר (שמות כח לב) [וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב] מַעֲשֵׂה אֹרֵג [כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ]’!?

אמר אביי: לא נצרכה אלא לבית יד שלהם, כדתניא: בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה, ונדבקת עם הבגד, ומגעת עד פיסת היד.

אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל [28]: אמצעי של עץ – תשעה [29]; פנימי של זהב – שמונה [30]; חיצון [31] - עשרה ומשהו [32].

והתניא אחד עשר ומשהו?

[33] לא קשיא: הא כמאן דאמר יש בעביו [34] טפח [35], הא כמאן דאמר אין בעביו טפח [36]. [37]

ומאי משהו [38]?

זֵיר [39].

אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן: של מזבח [40], ושל ארון [41], ושל שלחן [42]: של מזבח - זכה אהרן ונטלו; של שלחן - זכה דוד ונטלו [43]; של ארון עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח; שמא תאמר פחות הוא? תלמוד לומר: (משלי ח טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ [וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק] [44].

רבי יוחנן רמי: כתיב זר וקרינן זֵיר! זכה [45] נעשית לו זיר, לא זכה זרה הימנו [46].

רבי יוחנן רמי: כתיב (דברים י א) [בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה] וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ, וכתיב (שמות כה י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים [אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ] - מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו [47].

(שמות כה יא) [וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר] מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ [וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב] - אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם.

אביי, ואיתימא רבה בר עולא אמר: נקרא 'נתעב', שנאמר (איוב טו טז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה [48].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי יז טז) לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן? אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראתשמים!

מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא [49] - ותרעא לדרתיה עביד [50].

אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, לא תירתון תרתי גיהנם [51].

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ד מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה [לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל]? זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה,

והיינו דאמר רבא: דאומן לה - סמא דחייא, דלא אומן לה - סמא דמותא.

אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן רמי: כתיב (תהלים יט ט) פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב [מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם], וכתיב (תהלים יח לא) [הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ] אִמְרַת ה' צְרוּפָה [מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ]; זכה – משמחתו; לא זכה - צורפתו [52].

ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא נפקא: זכה צורפתו לחיים, לא זכה צורפתו למיתה.

(תהלים יט י) יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד [מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו] - אמר רבי חנינא: זה הלומד תורה בטהרה.

מאי היא?

נושא אשה [53] ואחר כך לומד תורה;

(תהלים יט ח) [תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ] עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה [מַחְכִּימַת פֶּתִי] - אמר רבי חייא בר אבא: נאמנה היא להעיד בלומדיה [54].

(שמות כו לו: וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר) מַעֲשֵׂה רֹקֵם (שמות כו א וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים) מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב [תַּעֲשֶׂה אֹתָם]?

אמר רבי אלעזר: שרוקמין במקום שחושבין [55].

תנא משמיה דרבי נחמיה: ' רֹקֵם - מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד; חֹשֵׁב מעשה אורג, לפיכך שני פרצופות [56].

באלו נשאלין באורים ותומים:

כי אתא רב דימי, אמר: בגדים שכהן גדול משמש בהן - משוח מלחמה [57] משמש בהן [58], שנאמר (שמות כט כט) וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו [לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם] [59]: למי שבא בגדולה אחריו [60].

מתיב רב אדא בר אהבה, ואמרי לה כדי: 'יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו [61]'? [62]

הערות[עריכה]

  1. ^ כליל = גדיל, ואין גדיל פחות משנים
  2. ^ רמונים - קשוטו של מעיל הן
  3. ^ ארבעת מינין של שש שש, דהא נאמר בו 'שש', ואמר מר: דברים שנאמר בהן שש - חוטן כפול ששה
  4. ^ אין ספק וערעור בדבר
  5. ^ פתילים משמע תרין
  6. ^ וכשקוצץ כל אחד לשנים - הוה להו ארבעה
  7. ^ היינו טעמא דזהב שש לא אפשר:
  8. ^ משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין
  9. ^ המינין
  10. ^ דתרי תרי חוטין של זהב
  11. ^ של זהב
  12. ^ כתיב ברמונים (שמות כח לג: וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב)
  13. ^ קשרם יפה
  14. ^ ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק
  15. ^ אלמא אין זזין מהן, וכתיב (שמות כה יד) וְהֵבֵאתָ [אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת] - אלמא הולכים ובאים בתוכן
  16. ^ בראשיהם היו עבים, והכניס ראשן אחד בדוחק בטבעת ובאמצען היו דקין הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן ולכאן, אבל אינן נשמטין לצאת מהן לפי שהן עבים בראשיהן
  17. ^ העליון למעלה והתחתון למטה
  18. ^ ציפוי הזהב מעמידין על ידי מסמרות; לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין
  19. ^ משנגנזו
  20. ^ שלא ישובו עוד
  21. ^ מה שאנו סוכין וצופין להן
  22. ^ שְּׂרָד- לשון שריד
  23. ^ שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל
  24. ^ כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן - היו עושים כברייתן: חלולין, כדרך לבישתן, ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט
  25. ^ ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן, וזהו לשון 'שְׂרָד'
  26. ^ אותו שיור
  27. ^ מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט
  28. ^ שנאמר (שמות כה יא) [וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר] מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ [וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב], ושל עץ באמצע, והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שֵׁנִי בתוך של עץ, וחיפה שפתו העליונה בזהב; נמצא מצופה מבית ומחוץ
  29. ^ גבהו תשעה טפחים מבחוץ, שנאמר (שמות כה י) [וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְ]אַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ, ורגלים לא היו לו, אלא עץ חלול היה
  30. ^ שמונה טפחים גבהו מבחוץ עם עובי שוליו ועובי שולי העץ של אמצעי טפח - נמצא פנימי ממלא חללו של אמצעי
  31. ^ של זהב
  32. ^ תשעה כנגד גובה האמצעי, ומשהו עובי שולי זהב של חיצון, וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח ומכסה חיבור הכפורת והארון
  33. ^ ומשני:
  34. ^ בעובי שולי הזהב
  35. ^ כאשר יש בעובי שולי העץ
  36. ^ אלא משהו
  37. ^ ולא ידענא היכא איפליגו בה.
  38. ^ דקתני בברייתא בתרייתא
  39. ^ העולה היה עודף למעלה על עובי הכפורת משהו בגובה החיצון להיות זר לכפורת סביב, ומשהו דקאמר רב יהודה - בעובי שולי החיצון קאמר, ובזר לא איירי כלל
  40. ^ סימן לכתר כהונה
  41. ^ סימן לכתר תורה
  42. ^ סימן לכתר מלכות: שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים
  43. ^ שהכהונה נתנה לאהרן בְּרִית מֶלַח עוֹלָם (במדבר יח יט) וכן המלכות לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם (תהלים יח נא)
  44. ^ וגדול הממליך מן המלך; והתורה אמרה מקרא זה
  45. ^ ללמוד לשמה ולקיימה
  46. ^ משתכחת ממנו
  47. ^ שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה, ואחר כך הטילו על הציבור; ואף על גב דקראי לאו בהאי סידרא כתיבי - אסמכתא בעלמא הוא דקאמר
  48. ^ איש שותה תורה כמים ויש בו עולה
  49. ^ חצר
  50. ^ שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים, לכך צריך שתקדים לו יראת שמים
  51. ^ להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה, ולא תקיימוה, ותירשו גיהנם במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם
  52. ^ ביסורין ובגיהנם
  53. ^ ניצול מהרהור עבירה
  54. ^ מי קיים ומי לא קיים
  55. ^ בתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע, ואחר כך רוקמה במחט
  56. ^ מעשה אורג שיש לה ליריעה שתי קירות ושתי צורות על שתי קירותיה - אין דומות זו לזו: פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר, כמו לחגורות של משי, והיינו שני פרצופים; אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן
  57. ^ כהן שמשחוהו למלחמה: לדַבֵּר דברי מערכי המלחמה, שנאמר וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם (דברים כ ב)
  58. ^ אם בא לעבוד בבית המקדש לובש שמונה בגדים
  59. ^ האי אַחֲרָיו קרא יתירא הוא, למדרש בה
  60. ^ כל גדולות נוהגות בזרעו אחריו, ומשוח מלחמה גדולה היא
  61. ^ יכול תהא גדולת משוח מלחמה ירושה להיות בנו קודם לכל אדם כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו
  62. ^ רישא דברייתא - הכי תניא לה בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ג פרק ה הלכה א] גבי עשירית האיפה: (ויקרא ו טו) וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ [תַּחְתָּיו מִבָּנָיו] אין לי אלא משיח, מרובה בגדים מניין? תלמוד לומר וְהַכֹּהֵן; יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה? תלמוד לומר תַּחְתָּיו מִבָּנָיו: מי שבנו עומד תחתיו, יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו; ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו? תלמוד לומר (שמות כט ל) שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ - יצא זה שאין ראוי לבוא אל אהל מועד לשרת בקודש; וגבי כהן גדול תניא בדוכתא אחריתי בתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשתא ה פרק ח הלכה ד]: (ויקרא טז לב) לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו - מלמד שהבן קודם לכל אדם; יכול אף על פי שאין ממלא את מקומו? תלמוד לומר: וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא